מצוקת הקרקעות הקשה במרכז הארץ מובילה בימים אלה לשינוי שורשי עמוק באחד המוסדות הכי ארצישראליים שיש — הקיבוץ. מעגן מיכאל, הקיבוץ הגדול בישראל ששוכן בין חדרה לחיפה, יעבור פינוי־בינוי ויעלה לראשונה לגובה. כמה גבוה? שלוש קומות. בכל זאת מדובר בקיבוץ.
התוכנית החלוצית מעוררת, איך לא, קרבות קשים בין חברי מעגן מיכאל. מצד אחד אצל רבים מהם חלחלה ההבנה שאם ברצונם לשמור על הקיבוץ חי ונושם, הם חייבים להביא אליו תושבים חדשים. בהיעדר מקום או קרקע להתרחבות, בנייה לגובה היא המוצא האחרון. אחרים מתקשים לקבל את התוכנית החדשה ונשבעים שיתנגדו לה. אסיף איזק, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, שמקדם את התוכנית, בטוח שמדובר בהכרח: "התוכנית הזאת חלוצית משום שהיא מבטאת את ההבנה שאין יותר קרקעות ושיש צורך לעלות לגובה. פינוי־בינוי של יישוב זה משהו שאני לא מכיר בהתיישבות העובדת".
4 צפייה בגלריה
ראש מועצת חוף הכרמל אסיף איזק: "התוכנית של מעגן מיכאל חלוצית, כי היא כבר מבטאת את ההבנה שאין יותר קרקעות ושיש צורך לעלות לגובה. אני לא מכיר כזה פינוי־בינוי בהתיישבות העובדת"
( צילום: גיל נחושתן)
תוכנית המתאר החדשה של הקיבוץ עדיין לא אושרה סופית אבל היא כבר מעוררת הדים רבים, ואפשר להבין למה. מעגן מיכאל, שממוקם על שפת הים התיכון, הוא אחד הקיבוצים הגדולים והעשירים בישראל. המתנגדים לתוכנית מציפים נושאים שנמצאים על סדר היום הציבורי כבר שנים בכל הקשור להרחבת קיבוצים: עוול היסטורי שנוצר בשל השתלטותם על משאבי קרקע וטבע יקרי ערך, ונישול והדרה שנובעים מעצם העובדה שגורל כל שטח שיתווסף לקיבוץ, יוכרע בידי ועדת קבלה פנימית. הוועדה המחוזית, שדנה בתוכנית בסוף דצמבר 2025, אומנם לא קיבלה את ההתנגדויות ועתידה לאשר את התוכנית בתוך כחודש, אבל בינתיים הקיבוץ מבעבע. עצם העיסוק הציבורי בתוכנית מלחיץ את הקיבוצניקים, שמנסים בכל כוחם להילחם נגד תיוגם כפריביליגים.
זה לא פשוט. במעגן מיכאל, ששטחו 3,602 דונם, גרים 2,100 איש. לשם השוואה, שטחו של היישוב השכן ג'סר א־זרקא, שבו גרים כ־16 אלף תושבים — פי 8 יותר מבמעגן מיכאל — הוא 1,650 דונם בלבד; שטחה של העיר הקרובה אור עקיבא, שבה מתגוררים כ־27 אלף תושבים, הוא 5,540 דונם.
אלא שהמספרים מתעתעים. האזור שבו מרוכזים בתי החברים מוקף בשמורות טבע, גן לאומי ושטחי חקלאות. במלים אחרות: מבחינת הרחבת מגורים, לקיבוץ אין לאן לגדול. הוא חייב להשתמש בשטח הבנוי הקיים.
בתים באמצע שמורת טבע, במרחק נגיעה מהים
מעגן מיכאל מתפרנס משלל תעשיות ותיקות, שבראשן החברה הציבורית פלסאון שמייצרת אביזרים ומוצרים מפלסטיק. הקיבוץ מחזיק ב־69% מהחברה, שנסחרת לפי שווי של 1.6 מיליארד שקל. כמו כן הקיבוץ מחזיק גם במפעל צורון שמייצר חלקי מתכת ומעגלים אלקטרונים; במדן טכנולוגיות שעוסקת במים ובביוב, ובמעגן התפלה המפעילה מתקן התפלה פרטי. בנוסף לכל אלה הקיבוץ משמר גם את האתוס החקלאי: יש בו מטעי אבוקדו, בננות ושסק, וכן לול, רפת ובריכות דגים.
כשמשוטטים בשבילי הקיבוץ עם מודי ברכה, דור שני למייסדים וראש תחום קרקעות בקיבוץ, אפשר לשקוע בנוסטלגיה, אבל אבל אפשר גם להקשיב לברכה, שעוד זוכר היטב את הקיבוץ של פעם, ובניגוד לאחרים, כלל לא מתגעגע אליו. כמקובל בקיבוצים שיתופיים, מעגן מיכאל עדיין מזכיר קיבוצים של פעם ולא את אלו שאיבדו את זהותם והפכו לפרבר שינה. המכוניות שאת זמן השימוש בהם חולקים החברים חונות יחד עם רכבי האורחים במגרשי חניה מרוחקים מאזורי המגורים, הגינון עשיר, מגוון וקפדני, ואולי בגלל שזו שעת צהריים מוקדמת יש באוויר תחושה שכולם נמצאים בדרכם לחדר האוכל או בחזרה ממנו.
4 צפייה בגלריה
חבר הקיבוץ מודי ברכה: "אנשים צריכים להתרגל לזה שהשער הצהוב נפתח, שהים לא שלנו, שעולים לשלוש קומות ושיש צפיפות. למי שקונה בעתלית או בחדרה יותר קל, כי הוא בחר את זה. לחבר קיבוץ זה יותר מסובך, כי מישהו מנהל את העניינים עבורו"
( צילום: גיל נחושתן)
תוכנית המתאר של מעגן מיכאל שיזמו הקיבוץ עצמו והמועצה האזורית חוף הכרמל, מתייחסת ל־2040 כאל שנת יעד לאכלוס חברי הקיבוץ החדשים. מטרת התוכנית היא יצירת תשתית תכנונית למצב שבו יהיו במעגן מיכאל 900 יחידות דיור, שיגדילו את אוכלוסיית הקיבוץ לכ־3,500 איש. נקודת המוצא של עורכי התוכנית היא שהמגבלות הגיאוגרפיות מחייבות ציפוף: כביש החוף חוסם את הקיבוץ ממזרח, מתחם בתי הספר האזוריים של חוף כרמל ובריכות הדגים חוסמים אותו ממערב, שמורת הטבע נחל תנינים ובית ספר שדה של החברה להגנת הטבע לא מאפשרים התפשטות מדרום, ואזור המפעלים חוסם את ההתפתחות צפונה.
מסמכי התוכנית מבהירים כי בקיבוץ אין כיום שכונת הרחבה, למרות הריבוי הטבעי המשמעותי בו. כך, בכל שנתון של ילדי הקיבוץ יש כ־40 ילדים — שיעור גבוה מאוד ביחס לקיבוצים אחרים. מטרת התוכנית היא בראש ובראשונה לאפשר חזרה של בנים ממשיכים. בהיעדר שטחים פנויים מציעה התוכנית פינוי־בינוי של חמש שכונות וותיקות — מעגנים, קראוונים, הטווס, כרמל וקליטה — ובנייה בצפיפות של חמש יחידות דיור לדונם. הבנייה "רוויה" לכאורה, אבל רק ביחס לקיבוצים אחרים, מכיוון שהמבנים החדשים לא יתנשאו לשחקים: הם יהיו בגובה שלוש קומות, ובכל אחד מהם יהיו שש דירות. עוד מציעה התוכנית ייבוש של בריכת דגים שעליה ייבנו 200 יחידות דיור נוספות.
ראש המועצה איזק פוגש אותנו בקיבוץ עם איתמר בן דוד, שעד לפני כשלוש שנים היה יו"ר הוועדה המחוזית חיפה שדנה בתוכנית, וכעת משמש יועץ למועצה האזורית חוף הכרמל. איזק הוא בעצמו חבר קיבוץ החותרים, והוא אומר בפה מלא שהוא גאה בתוכנית: "מעגן מיכאל הוא קיבוץ עם מנהיגות חזקה, שמיום הקמתו הוא הצלחה כלכלית ענקית. הם עשו הכל בשתי ידיים. מעולם לא היו חייבים שקל לאף אחד, ולא היו חלק מהסדר הקיבוצים. אני חושב שיש קורטוב של קנאה סביב הקיבוץ הזה, וכעת גם סביב התוכנית".
איזק אומר שהתוכנית היא תקדים של ממש בתנועה הקיבוצית: "לעשות פינוי־בינוי ליישוב זה לא משהו שקיים. זו לא עיר, ואין פה יזמים. יש לנו עוד יישובים שהם חזקים ושיתופיים שאין להם לאן להתרחב והם יעקבו מקרוב אחרי היישום פה. תיקון 2 של תמ"א 35 מדבר על אפשרות כזו, אבל מעגן מיכאל יהיה הראשון לעשות זאת. היעד של הקיבוץ הוא 900 יחידות דיור, אבל ברור לי שהקיבוצים הגדולים יעלו בעתיד ל־1,200 יחידות ויצטרכו לעשות את זה לגובה. הקו הכחול (קו התיחום של תוכנית בניין עיר — ג"נ) לא ייפרץ. לא רק שהקיבוצים השיבו אלפי דונם למדינה לטובת שמורות טבע, הרי שהם גם עושים פינוי־בינוי".
בן דוד אומר שלפני שהוחלט על בנייה לגובה עמדה בפני חברי הקיבוץ חלופה אחרת. "יש פה קהילה כפרית שיש בה מרכיבים אוטופיים יחודיים. האתגר של התוכנית היה לאפשר להמשיך את המצב הזה. הקיבוצניקים מבינים שמשאב הקרקע מוגבל ושצריך לברור את הבנים שיחלקו את העושר. המלצתי להם להתחיל לקנות קרקעות במכרזי רמ"י באזור התעשייה של פוריידיס, ולהוציא את התעשייה לשם. בעיניי, אם התעשייה בקיבוץ גדלה — היא צריכה לצאת החוצה".
"לחברים לא קל לקבל שהקיבוץ הופך לסמי־עירוני"
לא כולם מתלהבים מהתקדים שמעגן מיכאל מייצר עבור התנועה הקיבוצית. ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה, אומר שהוא אינו סבור שהמגמה תתפשט לקיבוצים אחרים, משתי סיבות: הראשונה היא שכמחצית מהקיבוצים בישראל כלל לא הופרטו, והשנייה היא שלקהילות קשה מאוד להגיע להסכמה על תוכנית שעשויה לשנות מאוד את אופיין וצביונן. "הביטוי התכנוני המקורי של קיבוץ הוא בתים קטנים בלי גדרות. בנייה מרוכזת היא אילוץ. האידאל של הקיבוץ משתנה, אבל רק לנוכח אילוצים", הוא אומר.
במעגן מיכאל מודים כי הדרך לגיבוש התוכנית לא היתה קלה. עדי שגיא לפיד, חברת קיבוץ וחברת מועצה מקומית: "במשך הזמן התקבלו פה החלטות שלא היו קלות לקהילה. עלינו לצפיפות של שש יחידות לדונם בשכונה שהבנייה שלה הסתיימה לפני חמש שנים, ולא היינו מחוייבים לעשות את זה. זה לא משהו שלחברים היה קל לקבל, אבל הם הבינו שאם לא נצופף, לא יהיו פה מגורים. אתה לא יכול לעשות טרנספורמציה ליישוב בבת אחת. זה תהליך שלוקח זמן. אנחנו עדיין קיבוץ שיתופי, מסורתי, ולהפוך אותו לסמי־עירוני, בהיבט הבינויי, זה לא פשוט".
4 צפייה בגלריה
קיבוץ מעגן מיכאל. מבני שכונות הפינוי־בינוי שהאדריכל יובל יסקי יתכנן לא יהיו "בסגנון כפרי עם עיטור של גג רעפים"
( צילום: אלעד גרשגורן)
לדברי ברכה, השינוי הגדול היה בעיקר תפיסתי. "אנשים צריכים קודם כל להתרגל לרעיון: שהשער הצהוב נפתח, שהים לא שלנו, שעולים לשלוש קומות ושיש צפיפות. למי שקונה בעתלית או בחדרה יותר קל, כי הוא בחר את זה. לחבר קיבוץ זה יותר מסובך, כי מישהו מנהל את העניינים עבורו", הוא אומר.
בקיבוץ מופתעים מעט כשעולות שאלות על בנוגע לכלכליות של הפרויקט, בדומה בפרויקטים של התחדשות עירונית בערים. "גודל הדירה אצלנו נקבע לפי הגיל והסטטוס", מסבירה שגיא לפיד. "אתה מגיע לדיור קבע של 118 מ"ר לפי הוותק, וזאת הדירה שבה תגור. ביום מותך הדירה עוברת לקיבוץ, בניגוד למצב בקיבוצים המופרטים שבהם יש שיוך והורשה. מחיר הנדל"ן בקיבוצי חוף הכרמל המופרטים, כמו מעיין צבי, הם פסיכיים. אצלנו אין שום עסק של נדל"ן. הכל שייך לקיבוץ והדמוגרפיה מכתיבה את קצב הבנייה. אין שום מחשבה על כלכליות או רווחיות".
התהליך לגיבוש התוכנית ולאישורה ארך שבע שנים. "החברים הבינו שאם אנחנו רוצים לקלוט את הבנים אנחנו צריכים לצופף. אם היינו עושים את המהלך הזה בבת אחת, אני מניח שהיתה התנגדות גדולה. אבל עשינו כאן תהליך ארוך. יש למשל חברים בגיל שבו אין להם ילדים קטנים ולא בא להם לטפח גינה. חברים כאלה יעדיפו לגור בקומה שלישית", אומר ברכה.
הרחבה לתושבי הקיבוץ בלבד: "תוכנית שמדירה אזרחים מהחוף"
מכיוון שמטרת ההתרחבות היא לדאוג לדיור לבנים הממשיכים, זרים לא יוכלו ליהנות — לפחות לא כחברים בעלי זכויות מלאות — מתנאי השפע של הקיבוץ ומיחידות הדיור החדשות. תנאי זה הוא גם הבסיס להתנגדויות לתוכנית. "אם היתה לנו אפשרות לבנות יותר אני מניח שהיינו חוזרים לימים שבהם היתה קליטה", טוען ברכה. "כרגע יש קליטה רק לבנים ובני זוגם".
לתוכנית התנגד בין היתר סמי ג'רבאן, יליד ג'סר א־זרקא שמנהל את מרכז המורשת הג'סראווית, עמותה שמתכוונת להקים מוזיאון שיעסוק בקהילה ובסביבה. ג'רבאן מתקומם על התעלמותם של עורכי תוכנית המתאר של מעגן מיכאל מג'סר הסמוכה: "במקום לתקן את אפליית העבר, או לפתוח את המרחב בפני יישוב שננעל ונכלא מכל עבריו, התוכנית משעתקת את המצור המרחבי על ג'סר, מונעת גישה למשאב טבע מרכזי, מתעלמת מבית הקברות ההיסטורי של הכפר, ומחזירה את התושבים שוב ושוב אל נקודת מוצא של הדרה תכנונית".
4 צפייה בגלריה
סמי ג'בראן, יליד ג'סר א־זרקא: "במקום לתקן את אפליית העבר התוכנית משעתקת את המצור המרחבי על ג'סר, מונעת גישה למשאב טבע מרכזי, מתעלמת מבית הקברות ההיסטורי של הכפר, ומחזירה את התושבים אל נקודת מוצא של הדרה תכנונית"
( צילום: שרון צור)
לפי ההתנגדות של עמותת "משחררים את האסי", עליה חתום עו"ד אלעד סוויסה, "הטרמינולוגיה הננקטת בדברי ההסבר לתוכנית מתאר 2040, בהוראות התוכנית ובהורות הייעודים השונים, אינה מותירה ספק באשר לרצון מגישי התוכנית לשמור את השטחים הפתוחים, המתקנים הציבוריים וחוף הים והסביבה החופית לשימוש פרטי ובלעדי של הקהילה בקיבוץ, ו/או מי מטעמה לשם השאת רווחים לטובת הקיבוץ וזאת מתיירות, תיירות חקלאית, תיירות סביבה וחקלאות, או ייעוד שימושי חקלאות ומתקנים סולאריים".
ברכה חוזר ודוחה את טענות אנשי ג'סר א זרקא על כך שנושלו. "במקור הם היו שבטים נודדים שגרו בשולי הביצה ועסקו במלאכות. הם עזרו למוסדות המיישבים לייבש את ביצת הכבארה, שהיתה בשטח שבין זיכרון יעקב ועד הכניסה לג'סר, עוד מתקופת הרומאים. בתמורה הם קיבלו את השטח שבו הם יושבים כיום. התלונות שלהם קשורות להרבה תחושות, פולקלור, ויש אולי גם עובדות נכונות". שגיא לפיד מוסיפה: "הטיעונים שלהם בהתנגדויות, שנוגעים לענייני צדק חלוקתי, הרבה יותר גדולים מתוכנית מתאר כזאת או אחרת. הרגשתי שההתנגדויות הוגשו יותר נגד מוסדות המדינה מאשר נגד מעגן מיכאל".
תוכנית המתאר של מעגן מיכאל עדיין לא אושרה, אך מסתבר שהתוכנית המפורטת של מתחם הפינוי־בינוי הראשון, שכונת טווס, כבר מוכנה. מי שחתום על התכנון האדריכלי הוא אדריכל יובל יסקי. לדבריו, הבנייה הצפופה מלווה את התנועה הקיבוצית מאז ראשיתה, והוא מביא לראייה את המבנים שהוקמו באשדות יעקב, במנרה וביגור. לדבריו, האתגר במעגן מיכאל היה שהדרישה לציפוף, בהיקף של 7 יח"ד לדונם, הגיעה ממינהל התכנון ולא התקבלה בקלות בקרב חברי הקיבוץ. השכונה החדשה, הוא מדווח, תהיה הצפופה ביותר בתנועה הקיבוצית ותורכב ממגרשים שעליהם ארבע יחידות של דופלקס, עם חצר, ודירה עליונה עם מרפסת גדולה. כשהוא נשאל איך כל זה ייראה בשטח, יסקי לא מהסס לומר שבעוד שהוא טרם גיבש קונספט עיצובי למבנים, הוא יכול כבר בשלב זה להבטיח שהם לא יהיו "בסגנון כפרי עם עיטור של גג רעפים".
