ניתוח
מחיפה לרעננה: כיצד העיריות הפכו לכתובת היחידה לפתרון בעיית אחסון הרכבים החשמליים?
עשרות אלפי רכבים חשמליים מאוחסנים ברחבי הארץ ללא רגולציה ממשלתית, כשחלקם בליבן של ערים צפופות ובאזורים הומי אדם. בהיעדר חקיקה מתאימה, העיריות נאלצות לפעול באופן עצמאי כנגד האחסנה - אך הפתרון הטכני לא פותר את הסכנה הבטיחותית הרחבה
בשבוע שעבר התרחש בחיפה אירוע בעל חשיבות ארצית: העירייה הודיעה כי מגרש לאחסנת רכבים ברחוב ההגנה בעיר, המקום בו שכן בעבר מתחם אגד, נסגר - והרכבים במקום פונו. בפועל, מדובר במקרה הראשון בו עירייה מורה על פינוי מגרש לאחסנת מכוניות חשמליות, אבל הסיבה לפינוי, לפחות לפי הודעת העירייה, אינה הסכנה שטמונה בסוללות הליתיום אם וכאשר יתלקחו, אלא העובדה שהמגרש פעל ללא רישיון. הודעת עיריית חיפה פירטה את הסכנות בהתלקחות, אבל הסיבה לפינוי הייתה טכנית לחלוטין.
המקרה של המגרש החיפאי אינו היחיד: בשבוע שעבר קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את טענות העירייה – ודחה עתירה של מגרש אחר, לא רחוק משם בשדרות ההסתדרות, שמחה על סירוב העירייה לאפשר למגרש השני לאחסן בשטחו רכבים חשמליים.
עובדתית, ברחבי ישראל מאוחסנות בימים אלה עשרות אלפי מכוניות בלתי מכורות - מכל הסוגים. הנסיבות מוכרות: יבואני הרכב שהיו להוטים לקבל רישיונות יבוא מיצרנים חדשים – וגם כאלה שאינם חדשים - שריינו אצלם אשתקד הזמנות בהיקפים של עשרות אלפי מכוניות, חלקן הגדול חשמליות. בנוסף, שוק הרכב הישראלי נמצא בעיצומה של כניסה משמעותית של רכבי פלאג אין הייבריד שבחלקם הגדול גם מצוידים בסוללות ליתיום. אבל אז המלחמה התעצמה, היקף חדירת רכבים חשמליים לשוק הישראלי הואט - והיבואנים מצאו עצמם עם עשרות אלפי מכוניות בלתי מכורות שחלקן הגדול מצויד בסוללות ליתיום.
מכוניות אלה, כך נחשף בכלכליסט, מאוחסנות בעשרות מגרשים ברחבי הארץ שחלקם פתוחים ומרוחקים מריכוזי אוכלוסיה במקרה הטוב - או סגורים מתחת לאדמה/ במגרשי אחסנה סמוכים לריכוזי אוכלוסיה במקרה הרע.
במקרה של המכוניות בחיפה, למרבה המזל למרות 12 ימי המלחמה לא נרשמו התלקחויות של חשמליות או של מכוניות פלאג אין הייבריד שאוחסנו בקבוצות גדולות (מכונית אחת כן נפגעה בשכונת נווה שאנן מפגיעת טיל-וטופלה) – אבל בחודש שעבר התרחש אירוע ששינה את כללי המשחק.
כפי שנחשף ב"כלכליסט" כבר לפני מספר חודשים, מאות חשמליות של דונגפנג אוחסנו בקניון רננים ברעננה. מעשה קונדס של ילדים גרם לפני כמה שבועות לשריפה במקום, שכילתה מכונית חשמלית וגרמה לנזק לעשרות מכוניות נוספות. השריפה לא הגיעה לסוללות הליתיום של הרכבים, אבל הנזק נגרם. עיריית רעננה הורתה לאחרונה על פינוי המכוניות מהקניון. לפי תגובת העירייה: "העירייה קיבלה מסמך חוות דעת מטעם יועץ בטיחות אש של הקניון, לפיו המקום עומד בתקני כב"א. בהיעדר רגולציה והנחיות בנושא זה לכל הרשויות בארץ, והיות והעירייה מגדירה את השימוש בחניון במקרה הנידון כשימוש חורג ולא כחניה, דרשה העירייה מהנהלת הקניון לפנות את הרכבים מרחבי החניון עד סוף חודש אוגוסט וקיבלה התחייבותם לכך".
כלומר, גם במקרה של עיריית רעננה מה שאפשר את פינוי המכוניות לא היה עצם העובדה שיש מאות מכוניות חשמליות בחניון – אלא שימוש חורג. כלומר החניון לא שימש למטרה שהוגדרה בתוכנית לבניין עיר. או בשפה יותר פשוטה: החניון לא יועד לאחסון רכב - אלא למכוניות של המבלים בקניון.
חשוב להדגיש: מכוניות חשמליות אינן דליקות, אין להן שום נטייה להישרף ולמעשה הן לא פחות בטוחות ממכוניות שאינן חשמליות - אם לא יותר. הבעיה היא בכיבוי השריפה.
רבות דובר על הקושי בכיבוי סוללות ליתיום בוערות. כבר לפני שנה התריעו בכירים בשירותי הכבאות בפני "כלכליסט" על הסכנה הטמונה בכיבוי של שריפות רכב חשמלי ועל העובדה שמדובר באירוע שעלול להפוך בניין ללא כשיר למגורים.
הסיבות מדוע עיריות רעננה וחיפה "הפשילו שרוולים" בכל הקשור בחניית מסה של חשמליות ברורות, אבל הנסיבות שונות: במקרה של רעננה, המכוניות שאוחסנו בקניון רננים היו למעשה "נדוניה" מעסקה שבה רכשה דלק רכב את זיכיון היבוא של דונגפנג מידיה של מטרו. מטרו היתה זו שאחסנה את המכוניות בקניון רננים, לא רחוק ממתקניה. אבל המקרה של חיפה שונה: חיפה היא עיר נמל שכיום חלק ניכר מתעבורת המכוניות לישראל מתבצע אליה, עד לרמה שנמל חיפה ושטחי האחסנה סביבו ככל הנראה לא יכולים להכיל את כמות המכוניות, מה שדורש אחסנה קרוב ככל האפשר לשטחי הנמל. בעיר התחתית בחיפה, כך מתברר, יש שטחים פנויים ולכן ניתן להבין מדוע יבואני הרכב וחברות הלוגיסטיקה מאחסנים בהם מכוניות.
בהערת אגב יצוין: לפני חודשיים בלבד הציגה רשות הספנות תוכנית שמטרתה להוציא מנמלי ישראל את המכוניות שמצוידות בסוללות ליתיום איון לשטחי אחסנה ייעודיים. בפועל, המכוניות האלה עדיין עומדות ברוב הנמלים.
חשוב לציין, העובדה שעיריית חיפה הצליחה לפנות מגרש אחד או שעיריית רעננה הצליחה להורות על פינוי המכוניות מקניון רננים הן כמובן הישגים חשובים ברמה המקומית, אבל העובדות בשטח לא השתנו.
ל"כלכליסט" הגיעו בשבועות האחרונים דיווחים רבים על מאות מכוניות חשמליות שמאוחסנות לא רק באזורים מבודדים הרחק מריכוזי אוכלוסיה - אלא גם בליבן של ערים. לדוגמה: באזור התעשייה המערבי של ראשון לציון, במרחק לא גדול ממרכזי קניות הומי אדם עומדות מאות מכוניות חשמליות בחניון של אחד מיבואני הרכב. עקרונית, מדובר בחניון שמיועד לאחסנת כלי רכב. מעשית, בישראל אין כיום חקיקה שמסדירה את הנושא של חניית רכב חשמלי.
מי קובע האם וכיצד ניתן לאחסן רכבים חשמליים במסות גדולות? התשובה טמונה בחוק רישוי עסקים. חוק רישוי עסקים קובע את ההגדרות לאחסנה של סחורות או חומרים בהתאם לצו רישוי עסקים ונקבע בהתאם למנהל רישוי העסקים של אותו אזור טופוגרפי. במקרה של חניוני רכב, יש חניונים סטנדרטיים שאליהם מגיעים מבקרים עם מכוניתם, נכנסים ויוצאים ויש חניונים לאחסנה - בהם לדוגמה המכוניות מאוחסנות יותר בצפיפות.
חניוני אחסון רכב דורשים למשל מערכת מתזים בעלת ספיקה יותר גבוהה – אבל בפועל, לא כל החניונים בהם מאוחסנים רכבים חשמליים אכן מצוידים במערכות האלה. יצוין כי יש גם חניונים פתוחים, כמו זה שפונה בחיפה, בהם הדרישות לכיבוי יותר פשוטות מכיוון שאין צורך בתיעול של העשן החוצה ואין סכנה ליסודות הבניין.
לדברי חיים תמם, שכיהן עד השנה הנוכחית בתפקיד סגן נציב כבאות והצלה, הממונה על רגולציה, תשתיות לאומיות ומחקר ופיתוח: "אין כיום אפילו תקנה שאומרת שחניון שנבנה לפני 20 שנים יהיה אסור להחנות בו רכב חשמלי. גם אין מגבלת כמות למספר המכוניות. כיום יש דרישות לחניונים מבחינת כיבוי אש, אבל אין תקנות לרכב חשמלי". המשמעות, בינתיים היא שמלאכת הפינוי של המכוניות נופלת על כתפי העיריות, מכיוון שאלה אחראיות על נושא הרישוי של המקומות שבהם מאוחסנות המכוניות. האם עשרות החניונים שבהם מאוחסנות ברחבי הארץ מכוניות בעלות סוללות ליתיום הם חניונים אשר עונים על הדרישה שבחוק רישוי עסקים לאחסון של רכב , והאם הם מותאמים לאחסון של רכב חשמלי? עובדתית, החניונים בחיפה וברעננה לא התאימו. וייתכן בהחלט לנוכח מצבו של שוק הרכב הישראלי שיש חניונים נוספים שאינם מתאימים. הדרך לפעולה, אם וכאשר, נמצאת כרגע בידי העיריות.
