ניתוח
רכב חברה: מה צפוי לקרות אם מחיר הדלק יעלה לשמונה שקלים לליטר?
ציי הרכב של החברות הגדולות במשק צורכים מיליוני ליטרים של דלק בשנה - ועליית מחיר הדלק עלולה לאלץ אותן לשנות את הכללים. האם החברות יתחילו לדרוש מעובדיהן לטעון את הפלאג אין הייבריד, לעבור לרכב חסכוני יותר - או שמא יבלעו את הגלולה המרה בשקט?
בימי מלחמה אלה, ענף הרכב הישראלי אינו במיטבו: "פקק" מכוניות חדשות בנמלי ישראל מכביד על היבואנים שיוצאים ב"מבצעי יאוש" שגוררים למטה את ערך המכוניות המשומשות, אלפי מכוניות שנמצאות בנמלי הים באירופה ומבוששות להגיע – ומעל לכול האיום שהשבוע יתברר אם הוא נכון: "זינוק" במחירי הדלק. חשוב להבהיר, ה"זינוק" הוא בסך הכול עליה של מחיר מופקע מלכתחילה -משבעה לשמונה שקלים לליטר, לא בדיוק הוצאה שתגרום לקריסת משפחה ישראלית, ולמרות זאת זה כואב בכיס. אבל השאלה האמיתית שנשאלת בנקודה זו היא מה קורה אם ל"משפחה" יש אלפי מכוניות? כלומר, לציי הרכב.
למה הכוונה "משפחה" שיש לה אלפי מכוניות? לפי הסקירה העדכנית ביותר של רשות המסים שסוקרת את ענף הרכב הישראלי, בשנת 2024 היו בישראל 318 אלף כלי רכב צמודים, כלומר ניתן להניח שבישראל יש כיום כמה מאות אלפי מכוניות ליסינג. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאותה שנה, רכב בבעלות פרטית נסע 16.7 אלף קילומטר, בעוד רכב ליסינג נסע 26.4 אלף קילומטר. כלומר, אם נעשה חשבון סנדלרים שמבוסס על מכונית שאוכלת פחות או יותר ליטר בנזין לכל 12 קילומטר ויש לה מיכל דלק בקיבולת 50 ליטר - נגלה שבמקרה של מכונית בבעלות פרטית היא צורכת בשנה 1,391 ליטר, בעוד רכב ליסינג צורך בערך 2,200 ליטר של דלק בזנה. כמובן: יש היברידיים שצורכים בערך ליטר ל-15 קילומטר, ופלאג אין הייבריד שצורכים אפילו פחות – אבל בשורה התחתונה: אפשר לומר שרכב ליסינג לוגם הרבה יותר ליטרים של בנזין מרכב זהה שבבעלות אדם פרטי. ובל נשכח: לאדם פרטי יש רכב אחד או שניים שלוגמים דלק. לחברות יש מאות. לפעמים אלפים. לכן ניתן להבין מדוע בלא מעט חברות במשק שעם נציגיהן שוחח "כלכליסט" בשבוע שעבר - מחכים לראות בכמה יעלה מחיר הדלק השבוע.
השאלה העיקרית שנשאלת היא כיצד עליה של מחירי הדלק תשפיע על מדיניות החברות? כיום בענף הליסינג הישראלי קיימת תמימות דעים לגבי העובדה ש"בקילומטראז' לא נוגעים". כלומר, אחד התנאים שמקובל שעובדים שמחזיקים ברכב צמוד מקבלים הוא הקצבה משמעותית יותר של דלק לנסיעותיהם. כמובן: חלק מהעובדים נוסעים מדי יום ליקנעם וקריית גת, אבל חלק מהם מנצלים את הרכב לצרכים שונים לחלוטין שהפכו מזמן לסוג של אנקדוטה: השאלת הרכב לחברים שמתקמצנים על דלק, נסיעות שלא לצורך רק למטרת שיטוט ועוד. וכעת בלא מעט חברות יצטרכו להחליט: האם שמונה שקלים לליטר יהיו הגב שישבור את גב הגמל של הדלק החופשי, או האם להבליג ובלבד שהעובדים יהיו מרוצים.
בנקודה זו , ברור שיש חברות שנושא מחירי הבנזין לא טורדים את שלוותן: הן ראו את הנולד ועברו לרכב חשמלי, למשל מייקרוסופט. אבל כיום יש לא מעט חברות שמציעות לעובדים היצע נרחב של מכוניות שחלק גדול מהן אינו חשמלי.
האם וכיצד יגיב השוק המוסדי לעליית מחירי הדלק? ראשית, אחת הבעיות המשמעותיות ביותר בשוק הרכב הישראלי היא רכבי פלאג אין הייבריד. ברכב חשמלי הדרך היחידה לנסוע ברכב – היא למלא את הסוללה, אבל פלאג אין הייבריד עובד אחרת: יש לו מנוע חשמלי וסוללה שמאפשרת לו לנסוע כמה עשרות קילומטרים בכוח חשמל, וכאשר החשמל נגמר- יש לו מנוע בנזין שנושא בנטל. על פניו: פתרון מעולה. הבעיה היא שכיום מחזיקי רכב צמוד רבים לוקחים רכבי פלאג אין הייבריד בליסינג, אבל בכלל לא טורחים לחבר אותם לחשמל. גם הרגולטור ער לבעיה: ברשות המסים אפילו בחנו לחייב מחזיקי רכבי פלאג אין הייבריד לטעון את הרכב - אך גילו שזה לא אפשרי.
מדוע שמחזיקי רכב צמוד שהוא פלאג אין הייבריד לא ירצו לעשות את מה שנכון סביבתית? התשובה טמונה בתמריצים: כיום מחזיקי רכב צמוד מקבלים הטבה בשווי השימוש (התשלום החודשי למדינה על השימוש ברכב שלא בשעות העבודה) על רכב היברידי, פלאג אין ועל חשמלי. ההטבה שמקבלים רכבי פלאג אין הייבריד קרובה מאוד להטבה של רכב חשמלי - ובשטח העובדים לא מתנפלים על רכבים חשמליים אלא אם דורשים מהם. הם כן מתנפלים על רכבי הפלאג אין הייבריד – נהנים מהטבת שווי שימוש יפה, אבל לא טורחים לנסוע בהם בכוח החשמל. ואם הם לא נוסעים בכוח חשמל, הם לוגמים בנזין. חלק נאה מרכבים אלה הם רכבי כביש שטח גדולים וכבדים והתוצאה היא חשבון דלק של רכב בנזיני ולא של רכב שיש לו בהחלט יכולת לנסוע כל יום 30-70 קילומטר בלי לשרוף טיפה אחת של דלק. אם וכאשר מחירי הדלק יעלו, סביר להניח שבחברות במשק שעובדיהן מחזיקים רכבי פלאג אין הייבריד יתחילו "לצופף שורות" ולהתחיל לדרוש מהעובדים להוכיח שהם באמת טוענים את הרכב.
לצד אלה, חברות גם עשויות לדחוף עובדים לבחור ברכב יותר חסכוני. חשוב לציין שכל הגורמים עמם שוחח "כלכליסט" ציינו שבפרה הקדושה, כלומר מכסת הקילומטרים השנתית, אף אחד לא יגע. מבחינת העובדים מדובר במהלך שקול לקיצוץ שכר. אבל סוג הרכב הוא עניין אחר: כיום חברות רבות מציעות דגמים בזבזניים בדלק. כאשר מדובר במעל 2,000 ליטר בשנה, בתחשיב של חברה שהצי שלה מונה מאות או אלפי מכוניות, זו הוצאה רצינית. האפשרויות שעומדות בפני החברות יהיו כנראה "ליירק" את הרכבים - מלשון ירוק, כלומר להציע לעובדים או לבחור רכב יותר קטן או יותר חסכוני. החלפת רכב אינה מתבצעת בין לילה כמובן וחוזה ליסינג לא פותחים ללא סיבה, אבל סביר להניח שאם מחיר הדלק יעלה, ההיצע של לא מעט חברות לעובדים ישתנה. וכמובן – יהיו חברות שאולי התייקרות הדלק לשמונה שקלים לליטר ידחפו אותן להחליף את הצי לרכב חשמלי. החלפה כזאת לא באה לבד: היא דורשת השקעה בתשתית מתאימה גם במקום העבודה – וגם בבית העובד, שלא לדבר על שינוי בהרגלי הצריכה. כלומר, ללמד את העובד לטעון את הרכב וכיוצא בזאת. בכל מקרה, מדובר במהלך שאת תוצאותיו נראה השבוע, מה שיגרום ללא מעט חברות במשק בפעם הראשונה להציב בפני העובדים כבר אחרי חג הפסח דרישות חדשות בכל הנוגע לחיסכון בדלק. האם הפגיעה הזאת ב"פרה הקדושה" של העובדים תעבור בשקט? ימים יגידו.
