כך מנצלים היבואנים את פאניקת הדלק כדי למכור דגמים מיושנים
עליית מחיר הדלק תעלה לכם לכל היותר 150 שקל בחודש; 57% מהמכוניות שנמסרו אשתקד היו כבר חסכוניות - וכעת היבואנים דוחפים דגמים שיאבדו ערך במהירות עם הגעת דגמים חדשים שבדרך
בימים אלה משנים יבואני הרכב הישראלים כיוון: עד לפני כמה ימים היה ענף הרכב מבוסס בעיקר על מבצעים, הטבות והנחות על מלאים שהיבואנים לא יכולים להיפטר מהם. ועכשיו יש בעיה חדשה, כשהשקל היה חזק היבואנים קנו מכוניות - ועכשיו הן בדרך לכאן. רק שבנמלים בישראל קשה לפרוק מכוניות, וכצפוי המכוניות נחות בינתיים ביוון ובאיטליה. כל זה אמור לייצר מצוקה לא קטנה, אבל מי שיעקוב אחר הפרסומים של הגופים המשרתים את יבואני הרכב ישים לב לשינוי בשיח הממומן, עכשיו הפרסומים מדברים על חיסכון בדלק.
אפשר להבין מדוע: המלחמה הנוכחית סובבת סביב דלק. האיראנים מפציצים מאגרים בסעודיה, חוסמים את מיצרי הורמוז, טראמפ פותח מאגרי דלק עולמיים - וכולם מחכים ל-1 באפריל, שבו יוכרז מחירו של ליטר בנזין בישראל. אבל לפני שרצים לקנות מכונית ש"חוסכת דלק", כדאי לקחת כמה דברים בחשבון.
כמה דלק באמת אנחנו צריכים?
מה שמפחיד את הישראלים הוא שמחיר הדלק יעלה משבעה שקלים לשמונה שקלים. אבל מדובר במתמטיקה פשוטה: כמה ליטרים נכנסים במיכל, כמה פעמים בחודש מתדלקים, וכמה זה עולה יותר. נפח מיכל הדלק של רכב שטח ממוצע, למשל יונדאי טוסון, נע בין 50 ל-60 ליטרים. לפי הלמ"ס רכב פרטי נוסע בממוצע קצת פחות מ-15 אלף קילומטרים בשנה - כ-288 קילומטרים בשבוע, כלומר תדלוק כל עשרה ימים בערך. אם הדלק עולה משבעה שקלים לשמונה שקלים לליטר, מדובר בתוספת של כ-150 עד 160 שקל בחודש. האם לקנות רכב חדש בגלל תוספת של 150 שקל בחודש? לא בהכרח מהלך חכם.
לא לקבל החלטות פזיזות
"הדלק יעלה" - זה המסר שיבואני הרכב מפמפמים. אבל האם זה נכון? לא בהכרח. מחיר ליטר הבנזין בישראל מורכב ברובו מבלו ומע"מ - ודווקא העובדה שרוב הכסף הוא מיסים מעניקה לצרכנים כרית הגנה, שכן המדינה יכולה לשחק עם הסכום הזה. מבחינה היסטורית, ישראל התערבה בעבר בעת מלחמות, ולפי פרסומים שונים המדינה בוחנת שוב התערבות כדי לייצב את מחירי הדלק. בנוסף, מדינות שונות ובראשן ארה"ב פותחות מאגרי דלק, ומהלכים לייצוב מחיר הבנזין מתבצעים כל הזמן.
ועוד נקודה: הישראלים חושבים בטווח של חודשיים קדימה. סביר להניח שבקיץ ננשום לרווחה - ואז כל המאמצים למכור לישראלים מכוניות שהם לא צריכים, רק מחשש ממחירי הדלק, ייראו כאופורטוניזם.
לא שמתם לב? אנחנו בכל מקרה קונים מכוניות חסכוניות
קל מאוד למכור לישראלים מסרים על חשיבות רכישת רכב חסכוני. אבל הנתונים לא משקרים: 26% מהמכוניות שנמסרו אשתקד היו היברידיות, 19.8% חשמליות ו-11.5% פלאג-אין היברידיות. כבר יש לנו מכוניות חסכוניות - ולא מעט. מה בעצם מחדשים לנו כאן? התשובה טמונה בעיתוי: כסף על חופשת פסח כבר לא יצא, אז למה לא לקנות מכונית "עוד יותר חסכונית"? למי שכבר יש רכב היברידי או חשמלי, החלפה בגלל שהרכב יהיה "עוד יותר חסכוני" אינה הגיונית. יצירת היסטריה סביב עליית מחירי הדלק משרתת בעיקר את מי שנתקע עם מכוניות ומחפש לעשות קופה.
יש פלאג-אין ויש פלאג-אין
במהלך השבוע שעבר קיבלו אנשי המכירות של אחד מיבואני הרכב הגדולים הוראה להדגיש את מחירי הדלק ואת אי-הוודאות. הסיבה: הפלאג-אין היברידי שהם מוכרים, לפחות אחד הדגמים, אינו מציע טווח מכובד. יש פלאג-אין היברידי שנוסע 40 קילומטרים ויש כזה שנוסע 80 - הבדל משמעותי למי שרוצה באמת לחסוך דלק. עדיף פלאג-אין היברידי שמגיע מתל אביב לחדרה, על פני כזה שמגיע רק עד הרצליה. "פלאג-אין היברידי" אינו מילת קסם - יש טובים יותר ויש טובים פחות, וזה מתבטא בטווח. וחשוב מכך: יש מאבדי ערך סדרתיים ויש כאלה ששומרים ערך.
שלא ידחפו לכם חשמלית מיושנת
בשבוע שעבר קיבלו יבואני הרכב ארכה ממשרד התחבורה: מכוניות שיוצרו לפני שנה לא יצטרכו להירשם על שם "יד" למשך חודשיים נוספים. לרכישת "יד ראשונה אפס קילומטר" יש יתרונות, ובראשם המחיר - אבל אסור לשכוח: בהתחשב בקצב ההתקדמות של שוק הרכב העולמי, ובפרט הסיני, מה שיוצר לפני שנה נחשב כיום מיושן למדי - מבחינת טווח, יכולת טעינה מהירה ופרמטרים הנדסיים. שלל דגמים חדשים, חלקם הגדול חשמליים, נמצאים בדרך לישראל, ואחרי המלחמה צפוי שוק הרכב הישראלי להשתחרר מ"פקק" של מכוניות - ולכן היבואנים יעשו כמיטב יכולתם לדחוף כעת את הדגמים הוותיקים יותר. כן, הם חסכוניים בדלק - אבל קנייה אימפולסיבית מחשש לייקור הדלק עלולה להשאיר אתכם בקיץ הקרוב עם רכב שיאבד ערך בצורה משמעותית.
