סוף לעיכובים: חברות הביטוח חויבו להעביר כמיליארד שקל למאות אלפי לקוחות תוך 75 יום
השופט מיכאל תמיר שם קץ למחלוקת שעיכבה בשנה את כספי הסדר הפשרה חסר התקדים בפרשת "גורם הפוליסה". פסק הדין קובע כי ההחזרים על העמלות שנגבו משנות ה-80 וה-90 בפוליסות ביטוחי מנהלים יחושבו מתוך מלוא החיסכון המובנה, ומפעיל את שעון העצר: הכסף יוזרם ישירות לפוליסות הפעילות או ישולם במזומן ליורשים עד אוגוסט הקרוב
מאות אלפי מבוטחים יקבלו החזרים בסכום כולל המוערך בכמיליארד שקל בתוך 75 יום – כך הכריע השבוע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ובכך שם קץ לניסיונות הדחייה של חברות הביטוח בפרשת "גורם הפוליסה". החלטה זו נותנת תוקף סופי לאחד מהסכמי הפשרה הגדולים והמשמעותיים ביותר שנחתמו אי פעם בישראל, ומחזירה סכומי עתק לחוסכים בביטוחי המנהלים הוותיקים. לפי ההערכה, עבור מבוטחים מסוימים, התשלום עשוי לעמוד על יותר מ־10,000 שקל.
כיצד יחולקו הכספים? לחצו כאן
הפרשה, שמתנהלת בערכאות משפטיות מאז שנת 2010, עוסקת בעמלה חודשית קבועה של כ-20 שקל המכונה "גורם הפוליסה". עמלה זו נועדה לכסות עלויות אדמיניסטרטיביות של הפקת הפוליסה והשירות השוטף בגינה, ונגבתה מלקוחות שהחזיקו בפוליסות ביטוחי מנהלים (ביטוח חיים משולב חיסכון) שהופקו בין השנים 1982 ל-2003.
בתביעה הייצוגית נטען כי חברות הביטוח גבו את הרכיב מבלי לציין זאת באופן מפורש בדף פרטי הביטוח, המהווה את החוזה מול המבוטח. בשנת 2016, עם אישור ניהול התביעה כייצוגית, הגדיר זאת השופט עופר גרוסקופף (כיום שופט בית המשפט העליון ואז שופט בית המשפט המחוזי) במילים: "כשם שטיפות גשם טורדני ועיקש מצטברות כעבור זמן למים רבים, כך גם דמים חודשיים צנועים הנגבים במשך שנים על גבי שנים מצטברים לסכומי עתק". הסדר הפשרה עצמו גובש לאחר הליך גישור ממושך בפני שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר, אשר הדגיש בפני בית המשפט כי הסדרי הפשרה והסכומים שיושבו במסגרתם הם "חסרי־תקדים בתחום התובענות הייצוגיות בישראל בכלל ובענף הביטוח בפרט".
באוגוסט 2024 אושר הסדר הפשרה שלפיו חברות הביטוח ישיבו למבוטחים 42% מסך גביית העבר בתוספת אובדן תשואה, לצד הפחתת הגבייה העתידית ב-50%. הכספים היו אמורים להגיע לחוסכים במהלך שנת 2025, אולם באפריל באותה שנה התגלעה מחלוקת חדשה על אופן יישום החישוב. חברות הביטוח טענו כי רכיבי "חיסכון מיוחד" או "חיסכון טהור" – שבאמצעותם הגדילו מבוטחים את רכיב החיסכון שלהם בביטוחי המנהלים (למשל ליחס של 80/20 או 90/10) – מהווים תוספת חיצונית ואינם צריכים להיכלל בבסיס החישוב של ההחזר. משמעות עמדה זו הייתה הפחתה משמעותית בסכום הפיצוי לחוסכים שהגדילו את הפקדותיהם, מה שהוביל לעיכוב של כשנה בביצוע התשלומים.
החלטתו החדשה של השופט מיכאל תמיר דחתה לחלוטין את פרשנותן של חברות הביטוח וקיבלה את עמדת התובעים, רשות שוק ההון והיועצת המשפטית לממשלה. השופט תמיר הבהיר בהחלטתו כי חברות הביטוח אינן יכולות להתנער כעת מההסכמות, ומתח ביקורת על הניסיונות להחריג את רכיבי החיסכון:
"הנתבעות הן חברות הביטוח הגדולות בארץ, ולאור היקף התובענות והשלכותיהן, חזקה שהן נעזרו ביועצים משפטיים וכלכליים מנוסים לאורך כל ההליכים המשפטיים... בנסיבות אלה, אם הנתבעות סברו בעת ההתקשרות בהסדרי הפשרה כי בחישוב הסכום שהיה אמור להיות מועבר לחיסכון אין להביא בחשבון רכיבים של חיסכון טהור או חיסכון מיוחד שהם חלק מהפוליסה, היה עליהן לעמוד על כך שתיכלל הוראה מפורשת בעניין זה בהסדרי הפשרה. הנתבעות לא עשו זאת".
לפיכך, נקבע כי החיסכון המיוחד הוא חלק בלתי נפרד מפוליסת ביטוח המנהלים הבסיסית וסכומי ההשבה יחושבו מתוך כלל רכיבי החיסכון. לצד זאת, בית המשפט קבע כי בתקופת העיכוב החברות לא יוכלו לקזז תשואות שליליות ואף יידרשו להשיב 50% מגביית הגורם בפועל.
ההחלטה צפויה להשפיע על חוסכים בשבע חברות הביטוח הגדולות – מגדל, כלל, מנורה מבטחים, הראל, איילון, הכשרה והפניקס – שהחזיקו בביטוחי מנהלים רלוונטיים מתקופת השיווק המדוברת (1982–2003). פוליסות אלו נמכרו לאורך השנים תחת שמות מסחריים מגוונים ובהם "עדיף", "מניב", "עדי", "מעולה", "מירב", "מיטב", "פרופיל" ו"יותר". מומחים בתחום הפנסיוני ממליצים לכל מי שברשותו ביטוח מנהלים ותיק מתקופה זו לפנות לחברה או לסוכן הביטוח כדי לבדוק את זכאותו.
סכומי ההחזר הפרטניים ייקבעו בהתאם למשך הזמן שבו הפוליסה הייתה פעילה וגובה הפרמיה ששולמה. הפיצוי המרכזי מורכב מהחזר של 42% מדמי הניהול מסוג גורם הפוליסה שנגבו בעבר, בתוספת 90% מהתשואות שהשיגו מסלולי ההשקעה בפוליסות מתחילת שנת 2013 ועד מועד הפחתת העמלה.
חברות הביטוח ביקשו לקבל ארכה נוספת של 150 יום לצורך התאמת המערכות ובדיקת פרטי המבוטחים, אך בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי "יש לתת את הדעת לכך שקרוב לשנתיים חלפו ממועד מתן פסקי הדין שאישרו את הסדרי הפשרה, ומכאן שעמד לרשות הנתבעות פרק זמן ארוך ביותר להיערך לתשלום ההחזרים".
בשל כך, השופט קצב לחברות מועד של 75 ימים בלבד לביצוע התשלומים, כאשר ימי פגרת בתי המשפט נכללים במניין, והם צפויים להתבצע במהלך חודש אוגוסט הקרוב. אופן קבלת הכסף יתבצע באופן ישיר: עבור מבוטחים בעלי פוליסה פעילה, הכספים יוזרמו ישירות אל תוך רכיב החיסכון של ביטוח המנהלים שלהם. במקרה של פוליסות סגורות או מבוטחים שנפטרו, התשלום יועבר ליורשים החוקיים במזומן (או בהעברה בנקאית), בכפוף להצגת צו קיום צוואה או צו ירושה מתאים לחברת הביטוח.
אף שחברות הביטוח כבר הצהירו בדיון על כוונתן לערער על הפסיקה לבית המשפט העליון, השופט תמיר הבהיר במפורש כי אין בכך כדי לעכב את חלוקת הכספים הנוכחית, וחתם את החלטתו באמירה נחרצת: "מדובר בתובענות שמתנהלות במשך כ-15 שנה (...) הסדרי הפשרה המתוקנים שבהם נקבעו מועדים לביצוע ההחזרים אושרו בפסקי דין לפני קרוב לשנתיים, גם המועד הנדחה המוסכם לביצוע חלף וטרם שולמו החזרים כלשהם למבוטחים. סבורני כי הגיעה העת לקיים את החיובים הכספיים בפסקי הדין. אם לאחר ביצוע ההחזרים יקבל בית המשפט העליון את הערעור, במלואו או בחלקו... תהיה אפשרות לבצע התחשבנות וקיזוזים בהתאם".
