בערים האלה נרשם זינוק במספר המכוניות החשמליות, רק שהן לא נוסעות לשום מקום
אלפי מכוניות חשמליות נרשמו השנה על שם חברות רכב בערים שונות כמו למשל רחובות, תל אביב ורמלה - אך הן עומדות במגרשים ללא תזוזה. הנתונים המעוותים מקשים על המדינה לתכנן תמריצים ואזורי נסיעה נקיים והתוצאה היא שהיבואנים שוחקים את ערך הרכב של מי שכבר קנה
שוק הרכב הישראלי נקלע בחודשים האחרונים למצב אבסורדי: גלים של גיולי רכב שינו את "מפת הרישום" של מיקומי הרכב החשמלי, במיוחד במקרה של רכבי חברה. תנועות הרישום האלה מאפשרות לדעת לא רק אילו יבואני רכב נתקעו עם מלאי - אלא גם באילו אזורים הוא נתקע.
כפי שנחשף ב"כלכליסט", במהלך החודשים האחרונים, מדי חודש יבואני הרכב מבצעים בימי החודש האחרונים מהלכי גיול - כלומר הם רושמים אלפי מכוניות על שמם, במקום למכור אותן ללקוחות אמיתיים שיסעו בהן בכבישי ישראל. הסיבה לכך היא החוק הקיים בישראל שקובע שיבואן רכב חייב לרשום את המכונית על שם "יד" ראשונה ברגע שחולפת שנה ממועד ייצורה.
כלומר, המכונית לא צריכה לצאת מהנמל או ממגרשי האחסנה של יבואני הרכב - המכירה היא "על הנייר" בלבד והנתונים שמדווחים על ידי איגוד יבואני הרכב - הארגון שמפרסם את נתוני המכירות של היבואנים - הם נתונים שטכנית אולי אינם שגויים, אבל מעשית הם כוללים דיווחים על מכירות של מכוניות שלא נסעו קילומטר אחד בכבישי ישראל.
את המכוניות שגוילו לא קשה לאתר: המאגרים של משרד התחבורה (בניגוד למאגרי איגוד יבואני הרכב) כוללים יכולת לפלח את המסירות לפי יום - ובחודשים האחרונים, באורח פלא, דגמים מסוימים נרשמים במאות, לעתים באלפי יחידות, תוך שעות ספורות. במהלך הימים שקדמו לראש השנה לדוגמה, נרשמו אלפי מכוניות, רובן חשמליות. הסיכוי שהישראלים התפנו מסידורי החג ומיהרו לקחת מכונית - אינו גבוה.
כפי שפורסם ב"כלכליסט" ביום שישי האחרון בפודקאסט "שיחות מהבגאז'", בחודש שעבר הגיולים חולקו לשני גלים: הגל הראשון היה בשבוע של ראש השנה - וכלל רישומים של מכוניות צ'רי FX (שהתווספו לאלה שגוילו כבר בחודש אוגוסט); מכוניות דונגפנג בוקס, וגם מקסוס יוניק (של אוטו חן, בניגוד לגיולי אוגוסט שהיו של היבואנית השנייה - UMI). הגל השני, בשבוע שעבר, היה מאסיבי (מעל ל-13 אלף מכוניות) וכלל למשל byd גם מכוניות לינק אנד קו.
למרות שיש יבואני רכב בישראל שאוהבים לטעון שהם לא מגיילים מכוניות - כלומר הם לא מגיעים לדקה ה-90 ונתקעים עם רישום יד - מדובר בסוג של בלוף: היבואנים האלה פשוט לא מחכים לדקה ה-90 ורושמים את המכוניות אחרי 12 חודשים ו-29 יום ממועד הייצור - הם פשוט מבצעים רישומים על שם גופי סחר אחרי 11 וחצי חודשים במקום אחרי 12 וחצי חודשים. אבל בכל מקרה, המשותף לכל המכוניות האלה הוא שהן לא זוכות לנסוע בכבישי ישראל. הן עומדות במגרשים ומחכות לקונים, במחירים שלרוב זולים ממחיר היבואן הרשמי, ולכן הם כמובן שוחקים את ערך הרכב של מי שקנה מכוניות כאלה.
בשבועיים האחרונים יבואני רכב רבים נאלצו "להוציא לאור" את המכוניות הבלתי מכורות. בין אם "יד ראשונה אפס קילומטר" ובין אם כאלה שבקרוב יהיו יד ראשונה אפס קילומטר בשלל דרכים - רובן מיועדות להפחית למינימום את הפגיעה בערך המשומשות. בדלק רכב למשל יש מבצע על הדונגפנג בוקס שבמסגרתו יש הטבות ביטוח. לניסאן יש מבצע על הקשקאי "יד ראשונה אפס קילומטר", בלובינסקי יש יריד מכירות, בכלמוביל יש את המכוניות של ORA במבצע אפס קילומטר וגם בסמארט.
אבל, כאמור, לצד כל אלה התרחש בשוק הרכב הישראלי תהליך מעניין שנוגע דווקא לגיאוגרפיה, תהליך שבמסגרתו כיום מאזן המכוניות החשמליות השתנה בערים רבות בישראל, רק שבמאזן החדש יש בעיה: מדובר במכוניות שלא נוסעות. מדוע חשוב האם הן נוסעות או עומדות?
מדינת ישראל עורכת פילוחים מדויקים של כמויות המכוניות החשמליות שרשומות בעריה השונות וגם בנפות השונות. ויש לכך סיבה: המדינה לא רק רוצה לדעת כמה מכוניות חשמליות רשומות באיזו עיר, מדובר גם במאגר נתונים שמאפשר למדינה לדעת מתי להעניק תמריצים. לדוגמה: לאחרונה נחשף ב"כלכליסט" שהמדינה נערכת למצב שבו בערים מסוימות יוקמו אזורים שבהם יוכלו לנסוע רק מכוניות שאינן מזהמות. מאגרי מידע כאלה מאפשרים למדינה לדעת היכן באמת ניתן וכדאי לתמרץ.
אבל הבעיה היא שכיום הנתונים שבידי משרד התחבורה אינם נכונים - ועל כך יעיד הזינוק המשמעותי ברישומי רכבי חברה ורכבי ליסינג, שבחודשיים האחרונים חלק ניכר ממנו היה פיקטיבי לחלוטין - כלומר יבואני הרכב רשמו מכוניות על שם עצמם (רכב חברה) או על שם חברות ליסינג שהעבירו את המכוניות למכירה במגרשים.
מה שמטה את הנתונים הגיאוגרפיים הוא כמובן מיקום המשרדים הראשיים של חברת הליסינג, או יבואן הרכב שעל שמם נרשמו מכוניות ה"יד ראשונה אפס קילומטר". למשל משרדיהן של לא מעט חברות ליסינג רשומים ברמלה לוד - ולכן שם יש כביכול רישומים מאסיביים של רכבי ליסינג, רק שבפועל מדובר ברכבים שלא מצטרפים לשום סטטיסטיקה, הם עומדים.
יש גם יבואני רכב שרושמים מכוניות על שם עובדים ובכירים בחברה, כלומר הרישום הוא כביכול על שם אדם פרטי. כך, מהנתונים עולה לדוגמה שאחרי שלושה חודשים של גיולים מאסיביים, תל אביב היא העיר המובילה את רישומי הרכב החשמלי בישראל עם 29,107 מכוניות חשמליות שרשומות על שם תושבי העיר (18,288 בכל אשתקד). במקום השני פתח תקווה עם 16,621 מכוניות חשמליות (14,041 אשתקד) ובמקום השלישי רחובות, עם 15,279 מכוניות (12,345 אשתקד). אבל מה שהרבה יותר מעניין הוא הזינוק במספרי המכוניות שרשומות על שם חברה והמכוניות שרשומות על שם ליסינג.
את העלייה במספר המכוניות שרשומות על שם ליסינג אפשר להסביר: יותר ויותר חברות דורשות מהעובדים לבחור מכונית ליסינג. אבל את העלייה במספר הרכבים שנרשמו על שם חברות קשה מאוד להסביר - פרט לעובדה שיבואני הרכב רשמו את הרכבים על שם עצמם. כך, בסוף השנה שעברה תל אביב היתה העיר שבה נרשמו אשתקד הכי הרבה מכוניות ליסינג חשמליות (5,913 יחידות). כיום תל אביב הרחק במקום השלישי עם 4,263 מכוניות רשומות. כלומר תל אביבים למעשה ויתרו על מכונית הליסינג החשמלית. בשנה שעברה רמלה היתה במקום השני במספר מכוניות הליסינג החשמליות עם 4,024 מכוניות ליסינג חשמליות, וכיום רשומות ברמלה 5,199 מכוניות ליסינג חשמליות. ברחובות לעומת זאת נרשם זינוק במספר מכוניות הליסינג החשמליות: מ-4,024 אשתקד ל-9,466 כיום.
אבל כאמור, הנתון המעניין ביותר הוא היקפי הרישום של מכוניות חשמליות על שם חברות. נכון לשנה שעברה, ברובן המכריע של ערי ישראל לא נרשמו אפילו 2,000 מכוניות חשמליות על שם חברה. ולמען האמת גם אין סיבה שיירשמו על שם חברה: רובם המכריע של הגופים במשק לא רוכשים את המכוניות בעצמם אלא מבצעים עסקאות ליסינג. ועם זאת, הנתונים "מרשימים": ברחובות, עיר שבה קיים מספר בלתי מבוטל של גופי סחר ברכב, נרשמו השנה לא פחות מ-6,723 מכוניות חשמליות על שם חברה. בתל אביב - עיר שבה רשומים לא מעט יבואני רכב רשומות כעת 6,049 מכוניות חשמליות על שם חברה. ברמלה, עיר שבה שוכנים גופי סחר רבים וגם משרדי הנהלה של יבואנים גדולים כדוגמת UMI, נרשמו השנה 4,419 מכוניות חשמליות על שם חברה. בערים האלה מדובר לרוב ביותר מהכפלה של מספר המכוניות החשמליות הרשומות על שם חברה. בפתח תקווה, עיר שבה ממוקמים גופי סחר גדולים נרשמו 2,387 מכוניות חברה חשמליות.
ומה עם יתר ערי ישראל? שלא במפתיע, למרות שמדובר בערים גדולות, מדובר בערים שאין בהן ריכוזי יבואני רכב וגופי סחר - ולכן הרישומים בהן של רכב חשמלי אינם כה מכובדים. בירושלים לדוגמה יש רק 1,368 מכוניות חשמליות על שם חברה. בחיפה יש 1,358 מכוניות נכון להיום - ובכל אזור השרון 629 מכוניות חשמליות על שם חברה.
חשוב לציין: בניגוד לרכבי הליסינג והרכבים הפרטיים, שייתכן בהחלט שמשמשים אנשים "אמיתיים" - רכבי החברה הם כנראה רכבים שלא נוסעים לשום מקום. חלקם מן הסתם נמצאים בידי סוחרי רכב, אחרים מחכים במחסנים. כבר כעת לפי הערכות, ניתן לומר שגם בחודש הבא יחולו גלי גיול - כלומר מלאי הרכבים שיירשמו על שם חברות רק יילך ויעלה. הרכבים האלה יוצעו וכבר מוצעים למכירה ושוחקים את ערכו של הרכב של כל מי שכבר קנה. כמה זמן מצב זה יימשך? רק ליבואני הרכב יש תשובות.
