ניתוח
מיץ תפוזים היום, מכוניות אמריקאיות מחר: המחיר שישראל עלולה לשלם בעקבות המלחמה
הסכמי הסחר שנחתמו בין טראמפ לנתניהו מתחילים לקבל צורה מוחשית. בזמן שישראל תלויה בסיוע האמריקאי יותר מאי פעם, וושינגטון מתחילה לפרוע את המחאותיה - ולא מן הנמנע שהשלב הבא יגיע בצורת הגבלות, הטבות ושיווק בשוק הרכב הישראלי
לפני כשבועיים, בעת המלחמה, התרחש אירוע חשוב ביחסי ארה"ב-ישראל שאינו קשור בחימוש, מטוסים או חיילים: משרד המשפטים פרסם עדכון לצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, שעיקרו נוגע לכופתאות סויה, חיטה ולמיץ תפוזים. במסגרת העדכון נקבע שכאשר המוצרים ייוצאו מארה"ב לישראל הם יקבלו הטבות מכס. הסיבה: "קידום יחסי הסחר בין ישראל וארצות הברית". אם קידום יחסי הסחר בין ישראל וארה"ב נשמע מוכר, יש לכך סיבה טובה: לפני כשנה נפגשו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כדי לדון בסכמי הסחר בין המדינות - והקלות המכס שעכשיו מתפרסמות הן פועל יוצא של פגישה זו. לעת עתה פרסומי הרגולטורים בישראל כוללים הטבות לתבואה ולמיץ תפוזים, לא למכוניות ולמען האמת אפשר גם להבין מדוע.
יבוא רכב שמיוצר בארה"ב הוא ראש סיכה במונחי ענף הרכב הישראלי: פעם, בשנות ה60-70 רכב אמריקאי ענק נחשב בישראל לסמל סטטוס. כיום הרבה פחות. לפי נתוני איגוד יבואני הרכב הישראלי, בשנת 2025, שנה בה נמכרו בישראל כ-293 אלף מכוניות, ארה"ב ניצבה במקום ה-13 והלא מרשים ברשימת המדינות שיצאו מכוניות לישראל. סך הכל בשנת 2025 נמכרו בישראל 2016 מכוניות "מייד אין USA", מספר מצומצם מאוד שאגב היה גרוע מהנתון של שנת 2024, אז נמכרו בישראל 3,214 מכוניות כאלה.
ארה"ב נמצאת כאמור במקום ה-13 ברשימת המדינות המייצאות מכוניות לישראל, במקום הראשון בשנה שעברה ניצבה סין עם 101,346 מכוניות סיניות שנכנסו ארצה. קוריאה הדרומית נמצאת במקום השני בפער משמעותי עם 52,468 מכוניות שהמדינה יצאה לישראל, יפן במקום השלישי עם 41,120 מכוניות. במקביל, לא ניתן להתעלם מהעובדה שתעשיית הרכב האמריקאית הופכת לאט לאי, כלומר לתעשייה מבודדת.
העולם הולך לכיוון של רכב חשמלי, נקי ויעיל ותעשיית הרכב האמריקאית בעידוד טראמפ הולכת אחורה ויש לכך סיבה טובה: כוח האדם של יצרני הרכב האמריקאים, תקציבי המחקר והפיתוח שלהם והיכולות מבחינת בניית מכוניות באזורים המסובסדים והיותר נחשלים של ארה"ב אינם תומכים בייצור רכב חשמלי. סקטור ייצור הרכב בארה"ב מפעיל לובי חזק שסייע לבחירת טראמפ וטראמפ חייב להם. התוצאות כבר בשטח: יצרני הרכב האמריקאים הגדולים ביטלו דגמים חשמליים, מנועי בנזין גדולים וצמאים עושים קאמבק, טראמפ לוחץ על העולם לרכוש דלק אמריקאי ולמרות הזלזול הברור במדיניות שלו, שניכר שמעדיפה זיהום אוויר על חיי אדם – יצרני רכב שמשווקים מכוניות בארה"ב כבר עושים "אחורה פנה" בכל הקשור בשיווק רכב חשמלי.
כל זה טוב ויפה, אבל ארה"ב היא אי. כלומר, מחוץ לארה"ב אין רצון גדול לרכוש את הרכבים המזהמים והענקיים שהאמריקאים מייצרים. ולשוק האמריקאי המקומי יש גבולות שיצרני הרכב האמריקאים מרגישים היטב. לדוגמה, בשבוע שעבר פורסם ב"רויטרס" כי יצרני הטנדרים האמריקאים פנו לממשל האמריקאי בתלונה על התנהלות האיחוד האירופי. לפי הדברי שלושת יצרני הרכב האמריקאים הגדולים: סטלאנטיס, פורד ו-GM התלוננו שהאיחוד האירופי לא עומד בהסכמי סחר שנחתמו עם ארה"ב מכיוון שהוא חוסם את יבוא הטנדרים האמריקאים לאירופה. הטענה של האיחוד אגב היתה שהטנדרים פשוט ענקיים ולא מתאימים לאירופה, מה שדי הגיוני. לפי הנתונים שפורסמו ברויטרס, בשנת 2024 נמכרו באירופה 4,000 רכבים כאלה. באותה שנה נמכרו בארה"ב כ-482 אלף טנדרים. כלומר, בכל אירופה נמכרו בשנת 2024 רק כמה מאות טנדרים אמריקאים יותר מהיקף המכירות של רכב אמריקאי בישראל באותה שנה (רוב המכירות בישראל הן של טנדרים ומסחריות בכל מקרה) – ועל הנתון הפעוט הזה יצרני הרכב האמריקאים פנו לממשל וביקשו להתחיל בתהליכים של מלחמת סחר. כלומר, מתברר שבסופו של יום, עם כל הכבוד לחיבת האמריקאים לתוצרת המקומית, הייצוא חשוב וליצרני הרכב יש השפעה על הממשל.
לצד מהלכים אלה של הגנה על התוצרת המקומית האמריקאית אי אפשר להתעלם ממלחמה נוספת עליה הכריז טראמפ, שאינה קשורה לאיראנים: טראמפ נמצא בעיצומה של מלחמה נגד יצרני הרכב הסינים ובינתיים הוא לא בהכרח מנצח. בשבוע שעבר פרסם "הארגון האמריקאי למען ייצור מקומי" – ה-AAM, גוף לובינג רב השפעה שמקומו בוושינגטון מאמר שכותרתו היתה "מכוניות סיניות לא נמכרות כאן – וזה דבר טוב". במאמר מפרט הארגון את הרעה שיביאו מכוניות סיניות ומדגיש כי מדיניות הנשיא אשר מטיל על רכב סיני מכסים גבוהים מאוד וגם מונע את כניסתם לארה"ב מסיבות הקשורות בלוחמת סייבר – היא מה שמונע פגיעה במשרותיהם של אמריקאים חרוצים. הארגון יודע היטב על מה הוא מדבר: כניסת יצרני הרכב היפנים לארה"ב בשנות ה60-70 גמרה את תעשיית הרכב האמריקאית, ואגב זה קרה בגלל משבר הנפט שבאופן אירוני החל כמובן בישראל. עובדתית, טראמפ סימן את תעשיית הרכב הסינית כאיום מאוד מוחשי. בינתיים זה לא כל כך מצליח לו: בהתחלה רכבים סינים נכנסו לשכנה בדרום – מקסיקו. וכעת השכנה מצפון – קנדה - כבר נמצאת בעיצומו של תהליך אימוץ של רכבים סינים.
כעת נשוב אל ההסכם הנוגע לכופתאות הסויה ומיץ התפוזים. רכב אינו מוזכר שם, אבל מאז 2025 המציאות בישראל השתנתה. טכנית, ישראל היא כיום מדינה שלארה"ב יש הרבה יותר השפעה על התנהלותה היום יומית ויתכן בהחלט שבשבועות או בחודשים הקרובים ממשל טראמפ יבקש "לפרוע המחאות" בלא מעט תחומים - ורכב עשוי להיות אחד מהם, במיוחד בימים בהם קשה לפספס את הפרסומים הנוגעים של סיוע סיני לשיקום מכונת המלחמה האיראנית. השפעת הממשל האמריקאי על שוק הרכב הישראלי יכולה להתרחש בשני תחומים, כשלמעשה באחד מהם היא כבר החלה "מתחת לשולחן". ראשית, יבוא רכב סיני. שנית, יבוא רכב אמריקאי.
בכל הקשור ביבוא של הרכב האמריקאי, השוק בישראל אינו ממתין למכוניות האמריקאיות בזרועות פתוחות - פשוט בגלל שהן פחות מתאימות לטעם הישראלים. אבל בשטח כבר רואים סימנים ראשונים להצטיידות של מדינת ישראל ברכבים כאלה. לדוגמה: השבוע פורסם ב"כלכליסט" כי משטרת ישראל יצאה למכרז לניידות חדשות עבור משטרת התנועה הארצית. המכרז פורסם – אבל אחרי כמה שבועות בוצע בו עדכון שקבע כי הרכבים שישמשו את המשטרה יוכלו להיות גם מדגמים שלא נמכרים לציבור הרחב - ועומדים בתקינה (כלומר כללים) של שוק הרכב האמריקאי. בנוסף, כפי שפורסם ב"כלכליסט", אחד המכרזים החשובים ביותר- מכרז ההצטיידות של מדינת ישראל ברכב חשמלי עבר שינוי תנאים כדי שטסלה תוכל להשתתף. טסלה, חשוב לציין, מייצרת בסין - אבל פוליטית במרץ 2025 הצהירו גורמים בממשל הישראלי שהם נערכים להצטיידות ברכבי טסלה - וזה היה בתקופה בה אילון מאסק כיהן בתפקיד משמעותי בממשל האמריקאי.
מעבר לכך, יש כמובן את נושא הרכב הסיני. עובדתית, בכירי הממשל האמריקאי לא יכולים להורות ליבואני הרכב לא לייבא מכוניות מסין, אבל הם כן יכולים להשפיע בתחומים אחרים. למשל: בכל הקשור בהגנות סייבר – נושא שבימים אלה נמצא על שולחנו של משרד התחבורה. כלומר לדרוש ממדינת ישראל, מדינה בה יש לא מעט מתקנים בשליטה אמריקאית, לעמוד בדרישות הסייבר האמריקאיות – שעוצרות בין היתר את היבוא של מכוניות סיניות לארה"ב. ובנוסף: ישראל עדיין לא חתמה על הסכם סחר חופשי עם סין. גם בתחום זה לארה"ב יש יכולת השפעה.
