פרשנות
שלושה דגלים שחורים בעליל מתנופפים מעל כיבוש רצועת עזה
הסתברות גבוהה להפקרת החטופים למותם; המשך הקזת דמם של חיילי צה"ל; הידרדרות לסכנות של פשעי מלחמה - לדגלים השחורים יהיו מחירים כבדים ביותר לעתידה של ישראל
לדיון סביב החלטת הקבינט על המהלך הבא בעזה השתרבבו שני מונחים משפטיים משמעותיים. הראשון שאף צוטט בידי "גורם ביטחוני" הוא סכנת "הדגל השחור"; השני, מכובס ומוגש כ"השתלטות" ו"כיתור", אבל לכיבוס משמעות ברורה - "כיבוש".
הדגל השחור מתקשר לפקודה בלתי חוקית בעליל שמלווה אותנו ממשפטי נירנברג ועד לגרסה הישראלית של משפט כפר קאסם. זו פקודה שחובה לסרב לה בגלל אפיונה כ"דוקרת את העין ומקוממת את הלב". והיא אינה מוגבלת למעשה זוועה שקצין פוקד על חייל לבצע, אלא גם לפקודה שדרג מדיני מטיל על צבא. ואם לפשט: מה יעשה הרמטכ"ל אייל זמיר אם תוטל עליו פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה? ולא אחד, אלא שלושה דגלים שחורים.
1. האסונות הצפויים מהממשלה
הדגל השחור הראשון הוא הפקרת החטופים למותם בהסתברות גבוהה; השני, ההקזה חסרת התוחלת של דם חיילי צה"ל; השלישי, הידרדרות לכיבוש מלא של הרצועה על סכנות פשעי המלחמה שאורבות לפתחנו ולהפללתנו. "מהמחלוקת לשם שמיים" בין חיל האוויר לפיקוד דרום, מתמונות ועדויות הרעב - ניתן להסיק שאנחנו כבר בבוץ.
משפטית, לפחות 80% מהרצועה כבר כבושים. כיבוש מטיל חובות כבדים, בכסף ובכוח אדם, על המדינה הכובשת - להבטיח מזון, בריאות וקורת גג לאוכלוסייה המקומית. "אין לנתניהו לא משאבים ולא חיילים לכיבוש 'נורמלי' של עזה", טוען פרופ' אליאב ליבליך, "כיבוש יחייב את ישראל להקים מחדש את המערכות האזרחיות שהשמידה". לצורך זה הודיע שר האוצר שיקצה עוד 3 מיליארד שקל בנוסף לסכומים שכבר השקענו. זאת לאחר שהשר חזר בו מקביעתו שהמימון לא עלינו. מסתבר ש"שקרן בן שקרן", ביטוי שטבע סמוטריץ', יש יותר מאחד בממשלה הזו.
הרמטכ"ל זמיר, שהצטרפו אליו ראשי המל"ל והמוסד צחי הנגבי ודדי ברנע, מבינים את המחירים הכבדים שמגולמים בדגלים השחורים: במותם של חטופים וחיילים; בעול השחיקה הנפשית והכלכלית שיגולגל על מאות אלפי מגויסים (כשבמקביל יוכשר המשך ההשתמטות של החרדים); בהמשך ריסוק מעמדנו בעולם; בהמשך ההכרה המתרחבת במדינה פלסטינית. שורת ההפסד המשוערת הזו עולה על גדותיה.
ומה צפון בשורת הרווח? הבטחות הסרק המוכרות והחגיגיות של נתניהו על הניצחון שבפתח, על הניצחון המוחלט, על השגת יעדי המלחמה. השבת החטופים, מותר לקבוע בצער רב, כבר נגרעה מרשימת היעדים. כאשר מתאם השבויים והנעדרים גל הירש ביקש שהיא תופיע בהגדרות המשימה של צה"ל, השיבה לו השרה המרושעת אורית סטרוק: "מה פתאום, זאת לא המשימה. המשימה היא לחסל את חמאס". ודבריה המחישו היטב את מסלול האירוע: המשך הימלטות נתניהו מהחקירה הנגדית ושילובה ביעדי שותפיו המשיחיים - חידוש ההתנחלות בעזה בחסות הכיבוש. דניאלה וייס תוביל את התמרון האזרחי־התנחלותי. היא כבר על זה.
ולאסונות הצפויים האלה מובילה ממשלה שנשענת כרגע על 50 חברי כנסת בלבד. בלתי מוסרי בעליל שממשלת מיעוט תנחית פקודה בלתי חוקית בעליל. והלגיטימציה המוסרית עדיין בגירעון גם אם היה לממשלה הזו רוב במתכונתה הקודמת - רוב המבוסס על סרבני הגיוס החרדים.
2. גם השמרנים יפסלו את ההדחה
מבין תשעת שופטי בג"ץ שידונו בעתירות נגד הדחת היועצת המשפטית לממשלה יש רוב של שישה שצידדו בעבר בביטול עילת הסבירות. אלה מכונים השמרנים: נעם סולברג, דוד מינץ, אלכס שטיין, יוסף אלרון, יעל וילנר, גילה כנפי־שטייניץ. ומולם, רק שלושה שמקוטלגים כאקטיביסטים־ליברלים: יצחק עמית, עופר גרוסקופף וחאלד כאבוב. שאלתי כמה שופטי עליון בדימוס, האם השמרנים מתנגדי הסבירות עלולים להכשיר את הדחת היועצת המשפטית לממשלה? "אפשר לפסול את ההדחה מבלי להזכיר פעם אחת את המילה סבירות, בהינתן עילות קונקרטיות שמתאימות יותר לאירוע כמו אי־חוקיות של ההליך, שינוי כללי המשחק תוך כדי משחק, שיקולים ומטרות זרות, ניגוד עניינים".
ועוד שאלתי: האם העובדה שסולברג לא הוציא צווי ביניים נגד הליך ההדחה תחייב אותו להכשירה? "ממש לא. אי־הוצאת הצווים אינה משקפת בהכרח את דעתו שההליך תקין אלא רק את הכלל שאין לדון בהליך טרם השלמתו".
השופטים בדימוס סבורים שסולברג טעה בהחלטתו שלא להוציא את הצווים, אבל מאמינים שיפסול את ההדחה. אחד מהם מנתח את שמרנותו של סולברג: "הוא בהחלט לא שמרן במובן המקובל של הימנעות מלהתערב במעשי השלטון, ויעיד פסק הדין האקטיביסטי שבו ביטל את חוק מס דירה שלישית. השמרנות שלו מתבטאת בעיקר בהתנגדות לערכים ליברליים".
"ובכלל", הוא מוסיף, "דווקא השופטים השמרנים צריכים לפסול את ההדחה, כי שמרנות במהותה היא שימור היציבות המשפטית, ובהחלטת ההדחה הממשלה שברה כל ערך של יציבות כשזרקה לפח דו"ח של ועדת שמגר שאומץ בהחלטת ממשלה. ממשלה יכולה לקבל החלטה שמבטלת החלטה קודמת, אבל לא כך, לא בגלל שנכשלה בקיום התהליך שנקבע בדו"ח לאחר שהצהירה שבכוונתה ללכת לפיו".
3. עתירה נבזית נגד היועמ"שית
עדיין בענייני סולברג ובהרב מיארה. בשבוע שחלף כתב המשנה לנשיא פסק דין מחפיר, בעיניי, אף שתוצאתו נכונה. עמותת הימין "לביא" ניסתה להרחיק את היועמ"שית מלהגן על ראש השב"כ רונן בר. לתפיסתה המעוותת של העמותה לא מדובר כאן במאבק עקרוני נגד פיטורים שרירותיים של שומר סף, אלא עניין אישי שצריך לחייב את בהרב מיארה לערוך הסדר ניגוד עניינים מול ראשי השב"כ לשעבר בר ונדב ארגמן. ולמה? בגלל שנמנו עם מבקרי בעלה המנוח, ציון, לוחם נועז ומוערך בשב"כ בתקופת מחלתו הקשה. השניים לא נמנו עם המעגל הקרוב והקבוע של החברים המבקרים, אבל הגיעו מדי פעם מטעמי רעות ואחוות לוחמים.
לאחר שבהרב מיארה הבהירה לסולברג את טיב הקשר, שאינו מחייב פסילה בשל ניגוד עניינים, ניתן היה לצפות שידחה על הסף את העתירה הנבזית. אך סולברג בחר לדון ולכתוב פסק דין שבו פיזר עננות, הציע הצעות פשרה שכמובן נדחו בידי היועצת ולבסוף דחה את העתירה מבלי להטיל הוצאות. וזאת לאחר שבמקרים אחרים (תביעות השתקה למשל) דווקא הטיל והטיף להוצאות גבוהות במיוחד.
4. אדלשטיין, זמיר, בהרב מיארה
הדפוס הזה ממשיך וחוזר על עצמו: לאחר פיטורי רונן בר יש לנו עכשיו את יולי אדלשטיין, גלי בהרב מיארה ואייל זמיר. כל מי שלא מתיישר עם נתניהו מסומן - להתעללות, להוקעה, להדחה. טובלים ברעל, משסים את השופרות ומקמבנים הדחה. לאחר הדחת אדלשטיין וההחלטה להדיח את בהרב מיארה, מועלה על הגריל גם הרמטכ"ל בטענה שאינו התקפי מספיק. אדלשטיין הודח כי היה יותר מדי התקפי, אבל מול החרדים. חבל שנתניהו לא הצריח ביניהם.
בינתיים, בהחלטת הקבינט, נמצאה נוסחה שזמיר כנראה יכול לחיות אתה. הצבא רק נערך להשתלטות, ההיערכות מדורגת, ניתן עדיין לעצור, וסל האסונות הצפוי יתמהמה. למעט החטופים שעבורם כל דקה של דחייה היא דקה שמקרבת אותם למותם. אלא אם יתברר שנתניהו בישל כאן הונאת ענק שתכפה עסקה על חמאס. ואם לא, כדור ההתלבטות יחזור למצפונו של זמיר. לכולם יש עצות בשבילו. לדפוק על השולחן, להפוך אותו, להתפטר.
הדבר הראשון שעליו לעשות הוא להתייעץ עם אחותו לגורל המוקעים, היועמ"שית, שתיתן דעתה על שלל הדגלים השחורים שצפויים להתנוסס על ההחלטה לכבוש את עזה. אבל, גם הוא צריך לזכור: מהחלטה בלתי חוקית בעליל, או שתוצאותיה יהיו כאלה, הוא לא ייוושע גם עם אישור של היועצת.
