בג"ץ: פיטורי ראש השב"כ נעשו בניגוד לדין, נתניהו היה בניגוד עניינים
השופטים עמית וברק-ארז קבעו כי פיטורי רונן בר נעשו בהליך לא תקין, ובניגוד עניינים בשל פרשת קטארגייט; נשיא העליון הוסיף כי ראש השב"כ הוא שומר סף שחובתו להבטיח כי הארגון "שומר על סדרי המשטר הדמוקרטי". השופט סולברג קבע כי מאחר שבר הודיע על עזיבה - אין צורך להכריע בעתירה, ואולם ציין שהחלטת הממשלה "מעוררת קושי משמעותי"
בג"ץ קבע הערב כי ההחלטה על פיטורי ראש השב"כ רונן בר היתה "חסרת תקדים בקורותיה של המדינה, התקבלה בהליך לא תקין, מבלי שהסוגייה הובאה בפני הוועדה המייעצת, בסתירה להחלטות ממשלה קודמות, תוך הפרת כללי ניגוד עניינים. ללא תשתית עובדתית נאותה, ותוך הפרת זכות הטיעון של ראש השב"כ". עם זאת, מאחר ובר כבר הודיע שיסיים את כהונתו בחודש הבא – השופטים ציינו שאין צורך בסעד מעשי. ההחלטה התקבלה על ידי נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והשופטת דפנה ברק-ארז, כאשר המשנה לנשיא העליון נעם סולברג הסתייג וקבע כי מאחר שבר התפטר - אין צורך להכריע בעתירה.
השופט עמית כתב בפסק הדין מסר בעל משמעות לגבי חובת הנאמנות של ראש השב"כ הבא אחרי בר: "חומרת הפגמים בהחלטה (על הדחת בר) והצטברותם – כל אלה מעידים על זניחת מושכלות יסוד הנוגעים לשירות הביטחון הכללי ולמעמדו של ראש השב"כ כבעל תפקיד ממלכתי א-פוליטי ובלתי תלוי, אשר חב בראש ובראשונה חובת נאמנות לציבור". לדבריו, "העתירות הניחו עילה לקבלתן. לצד זאת, בנסיבות העניין, מתייתר הצורך במתן סעד מעשי ובכך מסתיים ההליך שלפנינו".
השופט עמית כתב עוד כי אין מחלוקת שסעיף 3(ג) לחוק שירות הביטחון הכללי מסמיך את הממשלה לסיים את כהונת ראש השב"כ, ואולם סמכות זו אינה "מוחלטת" במובן זה שחלים עליה כללי המשפט המינהלי, ובהתאם על הממשלה להפעיל את שיקול דעתה בהתאם לתכליות ולמטרות שבבסיס חוק השב"כ. לדבריו, יש לאזן בין הצרכים הביטחוניים של המדינה לבין מחויבותה לעקרונות שלטון החוק ולשמירה על זכויות האדם. על רקע זה נקבע בחוק כי השב"כ יפעל בממלכתיות, באי-תלות ומבלי שתוטלנה עליו משימות בעלות אופי מפלגתי-פוליטי, וראש השב"כ - אשר עומד בראש שרשרת הפיקוד הארגונית ומשמש כגורם מקשר בין הדרג הפוליטי ובין הדרג המקצועי – הוא שומר סף שחובתו היא להבטיח כי השב"כ עומד במשימתו לשמור על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו.
עוד קבע השופט עמית כי בנסיבות העניין נפלו פגמים משמעותיים בהליך קבלת ההחלטה לסיים את כהונת בר. ראשית, לדבריו, על הממשלה היה להביא את שאלת סיום כהונת ראש השב"כ לפני הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים ("ועדת גרוניס"), להציג בפני הוועדה תשתית עובדתית שמעוגנת במסמכים ובראיות, ועל הוועדה היה לערוך שימוע לראש השב"כ – וכך לא פעלה הממשלה.
עוד קבע השופט עמית, שראש הממשלה בנימין נתניהו היה מצוי בניגוד עניינים במועד קבלת ההחלטה, על רקע חקירות מקורביו במסגרת פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון הגרמני "הבילד" ופרשת המימון הקטארי (קטארגייט). זאת בפרט מכיוון שנתניהו הודיע בעצמו, בכמה הצהרות תקשורתיות, כי החקירות עשויות להשפיע, בין היתר, על מצבו האישי והפוליטי. נשיא העליון קבע כי מאחר שראש השב"כ מעורב בעצמו בניהול אותן חקירות, לסיום כהונתו עשויה להיות השפעה משמעותית על התפתחותן; לכן, נתניהו נמצא בניגוד עניינים שמקיים לו מניעה מלהיות מעורב בשאלת הפסקת כהונת ראש השב"כ.
עוד ציין השופט עמית כי החלטת הממשלה התקבלה ללא תשתית עובדתית מספקת, דבר שהיה נדרש בעיקר משום אופייה התקידמי והחריג של החלטת ההדחה. לדבריו, גם בישיבת הממשלה בה עלתה ההצעה להפסקת כהונת ראש השב"כ, לא הוצגה התשתית העובדתית שבגינה איבד נתניהו, לפי גרסתו, את האמון המקצועי בראש השב"כ במהלך החודשים האחרונים.
בנוסף קבע השופט עמית כי הממשלה ונתניהו גם לא עמדו בחובה לקיים שימוע לבר בטרם קבלת ההחלטה על סיום כהונתו, לא הציגו בפניו את הטענות כלפי תפקודו באופן מפורט דיו, ולא ניתן לו פרק זמן מספק לצורך הכנה לשימוע. עוד נקבע שאין לראות באי-התייצבותו לישיבת הממשלה כוויתור על זכויותיו בנושא.
מנגד, המשנה לנשיא סולברג הסתייג מקביעותיו של עמית. הוא ציין שקיים מתח מובנה בין כפיפות השב"כ למרות הממשלה וחובתו לממש את מדיניותה, לבין חובת השירות לפעול "באורח ממלכתי" בלבד, חובה אשר משמיעה מאליה מידה הולמת של עצמאות מקצועית הנתונה לראש השירות. לדבריו, מתח זה משתקף גם בהליך לפיטורי ראש השב"כ – מהלך אשר מצוי בסמכותה הרחבה של הממשלה – אך לדברי השופט סולברג, נדרש כי יעשה בהליך תקין, סדור ומבוסס. לשיטתו, עקרונות אלה נובעים ישירות, באופן פשוט וברור, מהוראות חוק שב"כ ומכללי המשפט המינהלי.
אלא שבניגוד לעמית, המשנה לנשיא העליון קובעי כי עקרונות אלה היו רלוונטיים כל עוד ניצב לפני בית המשפט סכסוך קונקרטי. "ברם, אין זה מצב הדברים כעת, שכן העתירות הפכו תיאורטיות. אבדה נפקותן המעשית. משכך, אין זה נדרש ואין זה נכון להכריע בהן בכל זאת, אף לא להרחיב בדברים על אודותיהן", כתב סולברג, שעמדתו השמרנית משתקפת בדבריו בפסק הדין שלפיהם כאשר מנסים לגרור את שופטי העליון לזירה הציבורית והפוליטית – "כל עוד אין צורך מעשי-מיידי בהכרעתנו, אל לנו להיענות לכך", זאת נוכח עקרון הפרדת הרשויות, כמו גם חשיבות אמון הציבור בבית המשפט. בעת הזו, ציין, הדבר נדרש "בשום שכל ובשים לב לצורך הדחוק לעשות להרגעת הרוחות – מוטב להסתפק בכך. אם נוסיף עוד, לכאן או לכאן – יצא שכרנו בהפסדנו".
סולברג כותב בפסק דינו משפט שממנו משתמע כי אם העתירה לא היתה תיאורטית (בשל עזיבת בר), ייתכן שהיה מקבל אותה: "בהסתמך על ההיגיון ביסודם של הדברים, קשה שלא לראות בהליך קבלת החלטת הממשלה על פיטורי ראש השב"כ ככזה המעורר, ולוּ לכאורה, קושי משמעותי"; מסיבה זו, מסביר השופט סולברג, ניתן צו ביניים שמקפיא את פיטורי בר, שהיה לדבריו, "צעד דרמטי, לא פשוט, אך נדרש. זאת, על אף שגם התנהלותו של ראש השב"כ, במסגרת הליך הפיטורים והעתירות שבאו בעקבותיו, אינה חפה מקשיים".
השופטת ברק-ארז הצטרפה למעשה לעמדת עמית. היא הסבירה בדבריה שהאופי המהיר של פיטורי ראש השב"כ תוך חילוקי דעות מהותיים לגבי האפשרות לעשות זאת, מלמד כי הקושי שהתעורר במקרה זה עלול לחזור ולעלות גם בעתיד – ולכן היה נכון לדון לעומק בסוגיה שלכאורה התייתרה. היא כתבה, שעצם העובדה שמדינת ישראל שרויה בתקופה מורכבת וכואבת של מלחמה אינה משנה מחובתה של הממשלה להפעיל את סמכויותיה כדין. עוד הדגישה, שבהיבטים אופרטיביים הנוגעים לאכיפת החוק כלפי אזרחים, לשב"כ שמור מרחב של שיקול דעת מקצועי-עצמאי, נטול השפעה מצד גורמים פוליטיים והדגישה את החשיבות של ראש השב"כ כאחד משומרי הסף שאמורים להבטיח את ההפרדה בין אכיפת החוק לבין התחום הפוליטי, ושהקפדה "נחרצת ובלתי מתפשרת" על קיומו של הליך תקין בכל הנוגע לפיטוריו היא חלק מיישומם של עקרונות אלו.
ברק-ארז חתמה את דבריה במסר שרלוונטי לכל המאבק על דמות המדינה ועצמאות שומרי הסף, וכתבה כי אסון 7.10, ממנו מדינת ישראל טרם נרפאה, לא גורע מחובת המדינה לשמור על "עוצמתה הפנימית, שאחד מן התנאים לה הוא הבטחת עצמאותם של שומרי הסף בה".
החלטת בג"ץ מגיעה לאחר עתירות שהגישו נגד הדחתו של בר שורה של ארגוני חברה אזרחית, ובהם התנועה לאיכות השלטון, פורום חומת מגן לישראל, התנועה לטוהר המידות, משמר הדמוקרטיה, מפקדים למען ביטחון ישראל (הכולל בכירים לשעבר במערכת הביטחון), כמו גם עתירות של פעילים חברתיים ואנשי ציבור ובכירים אחרים במשק והן של סיעות האופוזיציה.
בעתירות נגד ההדחה נטען כי ההחלטה התקבלה בממשלה בניגוד לדין, תוך ניגוד עניינים חמור וחריף ביותר של נתניהו, מתוך שיקולים זרים ופוליטיים, וללא הליך מינהלי תקין, ובכך ההחלטה מסכנת באופן ממשי את ביטחון המדינה. בין השאר מוזכרות בעתירות כי הדחת בר נעשית על רקע החקירות שהשב"כ מנהל בפרשת קטארגייט, שבמסגרתה נחקרת הסביבה הקרובה של נתניהו, כמו גם פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון ה"בילד" שבה חשודים אנשי לשכתו.
עוד צוין כי החלטת הממשלה נעשתה ללא היועצות עם היועמ"שית ובניגוד לעמדתה ולהבהרה שלה מראש כי קודם להחלטה על הממשלה לקבל את המלצת הוועדה המייעצת למינויים בכירים, כפי שהממשלה עצמה החליטה בהחלטה קודמת בשנת 2016, וכפי שהובהר בחוות דעתו של המשנה ליועמ"שית עו"ד גיל לימון, בטרם כינוס ישיבת הממשלה.
בין השאר נטען כי הדחת בר נועדה לחסום את החקירות ולהחליף אותו בראש שב"כ "נוח" יותר לממשלה ולעומד בראשה. עוד נטען באחת העתירות כי ייזום הפיטורים של בר נעשה רק לאחר שתחקיר שב"כ על הרקע לאסון 7 באוקטובר הצביע במובהק על אחריות הדרג המדיני לאסון.
מנגד, נתניהו והממשלה דחו את הטענות שעלו בעתירות, וטענו כי אין להפקיע את הסמכות והאחריות הביטחונית מהממשלה בנוגע להחלטה על כהונתו של ראש השב"כ. "סוגיית פיטורי ראש השב"כ כלל אינה שפיטה, והחקירה נגד יועצי ראש הממשלה איננה הגורם שהוביל להחלטת הפיטורים אלא להיפך. החקירה נולדה מתוך מטרה למנוע את ההחלטה הצפויה להפסקת הכהונה של ראש השב"כ", נטען בתגובת הממשלה.
עוד טענה הממשלה בתגובתה ש"בכל מדינה דמוקרטית סמכות זו נתונה לאחריותה של ממשלה הנבחרת על ידי הציבור - הוא הריבון. הפקעת סמכות ואחריות ביטחונית והעברתה לבית המשפט הנכבד, אשר מצדו נעדר כלים לממש אחריות ביטחונית, מותיר את המדינה ללא אחראי ברור לביטחונה ולשלום אזרחיה וחייליה".
יש לציין כי במהלך ניהול ההליך הוציא בג"ץ צו ארעי שאסר על הדחתו של בר עד לדיון בעתירה, וגם לאחר הדיון האריך את תוקפו, אך אפשר לנתניהו לראיין מועמדים להחלפת בר, אך לא להכריז על מחליף. אולם, בר בעצמו "הוציא את הערמונים מהאש" כאשר הודיע שיפרוש ב-15 ביוני מתפקידו, "כדי לאפשר תהליך סדור של מינוי מחליף קבוע וחפיפה מקצועית". בעקבות זאת הממשלה ביטלה את ההחלטה על הדחתו של בר וביקשה מבג"ץ למחוק את העתירה.
מנגד, העותרים והיועמ"שית גלי בהרב מיארה, שהצטרפה לעמדתם לאור כל ניהול ההליך, ביקשו מבג"ץ שיפרסם פסק דין עקרוני, מאחר ולדבריה "ההכרעה חיונית דווקא במבט צופה פני עתיד, ובפרט לקראת כניסתו של ראש השב"כ הבא לתפקידו. ההכרעה האמורה עתידה להשפיע באופן דרמטי על תפיסת תפקידם של ראש השירות הבא, כמו גם ראשי מערכת הביטחון בכלל".
לתגובת היועצת המשפטית צורף גם נספח מטעם ראש השב"כ בר, שבו כתב גם הוא כי "נדרש פסק דין עקרוני שיסדיר את מערכת היחסים בין השב"כ לממשלה, ובדגש על הציפייה לנאמנות אישית". בר הזכיר את התצהיר יוצא הדופן בחריפותו, שהוא עצמו הגיש לבג"ץ בהליך, וכתב כי "העניין אינו נוגע אליי באופן אישי, אלא לעתידו של שירות הביטחון הכללי, וליכולתם של ראשי השירות שיבואו אחריי למלא את תפקידם במקצועיות, בממלכתיות תוך הקפדה שסמכויות השירות וכליו ישמשו למטרות שלשמן הן נועדו בלבד".
