שוב ושוב אותם כשלים: בכל המשברים והמלחמות הממשלה מפקירה חלשים
שבע פעמים נסגר המשק בקורונה וברצף המלחמות בשש השנים האחרונות, בכולן חזרו אותן בעיות: אין פיצוי לעובדים החלשים ביותר, פותחים את המשק בלי פתרון לילדי העובדים, אין מיגון לאזרחים החלשים, אין מי שיטפל בנפגעי הנפש; כשהסבב נגמר הכל נשכח עד הפעם הבאה
שלושה סגרי קורונה וארבעה סבבי מלחמה עיקריים ידעה ישראל בשש השנים האחרונות. בכולם חזרו אותם מחדלים חברתיים: היעדר פתרונות לעובדים חלשים, היעדר סידור לילדי עובדים, מחסור קשה במיגון לאוכלוסיות חלשות. רצף המלחמות הוסיף גם את הכמות הנוראה של נפגעי נפש שאין מי שיטפל בהם. אבל ברגע שהמשבר חולף, שוכחים את הבעיה עד למשבר הבא. קשה שלא להגיע למסקנה שלא במחדלים מדובר אלא במדיניות עקבית של הזנחה וחוסר אכפתיות. זה לא באג, זה פיצ'ר של אדישות.
דו"ח עמותת נט"ל לנפגעי טראומה על רקע לאומי מציין שעל פי הערכות זהירות, מספר האנשים עם פוסט־טראומה בישראל הוא 625 אלף. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור החשים דיכאון בכלל האוכלוסייה עלה מ־25.5% ב־2023 ל־33.9% ב־2024. המלחמה הנוספת צפויה להגדיל את מספר הסובלים מפוסט־טראומה ומבעיות נפשיות אחרות ולהחמיר את מצבם של רבים מאלה שכבר סובלים.
על פי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, בשנת 2022 היו חסרים בשירות הציבורי 1,500 מטפלים. כמובן שכיום, בעיצומה של מלחמה רביעית, חסרים הרבה יותר. הפסיכולוגית החינוכית יפעת שדה, מראשי הפורום, אומרת שהסכם השכר שנחתם לפני כשנה יצר נכונות הרבה יותר גדולה של פסיכולוגים לעבוד בשירות הציבורי. אבל בשל מחסור בתקנים נקלטו מעט מאוד פסיכולוגים חדשים.
לדבריה, הסבבים החוזרים של הלחימה יוצרים שחיקה נפשית הולכת וגוברת דווקא אצל מי שחלש ממילא. "בכל סבב הפערים גדלים והמציאות גרועה יותר ואין תוכנית לשפר את המערכת". על פי מרכז המחקר אדוה, בתקופת המלחמה הוקצו כ־1.4 מיליארד שקל לכלל תחומי הטיפול בבריאות הנפש, אבל הם הופנו בעיקר לצרכים עכשוויים ולא לתגבור קבוע של המערכת.
מצב קשה לא פחות יש בתחום הטיפול בילדים. על פי דו"ח מרכז אדוה בנושא משבר בריאות הנפש, בשנת 2022 היו 2,326 תקנים מאוישים של פסיכולוגים חינוכיים. עוד 1,000 תקנים לא אוישו וחסרים עוד 2,674 תקנים. אלא שהנתונים האלה מתייחסים לתקן הזוי של פסיכולוג לכל 1,000 תלמידים. על פי הדו"ח, "שיעור האיוש הנמוך הוא תוצר בעיקר של שכר נמוך ושל העומס העצום".
שדה מוסיפה ש"כשמפנים ילד לטיפול ההמתנה היא של יותר משנה. כלומר גם אם היו יותר פסיכולוגים חינוכיים בבתי הספר, הפער בין הצרכים למה שאפשר לעשות הוא על גבול המגוחך ובכל סבב המצב נהיה יותר קשה. יש תלמידים שפשוט לא חוזרים ויש כאלה שהם בדיכאון או חרדה. יש יותר פגיעות עצמיות ויותר אלימות פיזית ואלימות ברשת".
העובדים החלשים לא מקבלים כלום
אתמול, באיחור של שבוע, פורסם שהאוצר מתכוון להעביר מתווה חל"ת במשק שיתייחס לתקופה מינימלית של 14 ימי עבודה, וההערכה היא שכ־100 אלף עובדים, בעיקר עובדים חלשים, יצאו לחל"ת. אחרי שישה סבבים של השבתת המשק והוצאת עובדים לחל"ת היה ניתן לצפות שיהיה הסדר קבוע שייצור ודאות לעובדים ולמעסיקים. בפועל האוצר מקפיד להשאיר את המשק בערפל עד לפרסום מתווה באיחור, ומקפיד שהמתווה יתייחס רק למי שיוצא לחל"ת לתקופה ארוכה יחסית.
האוצר מסרב לאמץ את המודל של חל"ת גמיש שמאפשר עבודה חלקית, כך שהעובד לא יכול לקבל פיצוי אם הוא ממשיך לעבוד. מנכ"לית עמותה 121, טלי ניר, אומרת ש"התוצאה של החל"ת בעבר היתה שעובדים נשארו חודשים מחוץ לשוק העבודה, איבדו מיומנויות, נפגעו נפשית, ועסקים התקשו לחזור לעבוד. יש לאמץ מודל העסקה גמיש".
אבל המקופחים ביותר הם העובדים השעתיים. לפי משרד העבודה, 1.28 מיליון עובדים — שהם כשליש מכוח העבודה — הם עובדים שעתיים, כולל עובדי משמרות. בכל הסבבים והסגרים עובדים שעתיים שלא עבדו בפועל או עבדו הרבה פחות מהרגיל ולא הוצאו לחל"ת, לא קיבלו שום פיצוי. לגבי עובדים שעתיים קוראת ניר להנהיג מנגנון שבמסגרתו ישולם להם פיצוי לפי הפער בין ממוצע השכר שלהם בחודשים שלפני המלחמה לשכרם בימי המלחמה.
גם המצב שבו המשק נפתח בהדרגה לפני מערכת החינוך ולהורים אין סידור לילדים חוזר מדי סבב. הנהגת ההורים הארצית טוענת ש"לא ניתן לפתוח את המשק בזמן שמערכת החינוך סגורה. הורים לא יכולים להידרש לבחור בין ביטחון ילדיהם לבין מקום עבודתם".
מתווה החל"ת שפורסם אתמול יאפשר פתרון לפחות לחלק מההורים. הסיבה לאיחור בפרסום שלו והסיבה שייקח עוד זמן לא מבוטל להעביר את החקיקה היא שבינתיים מקווים שכמה שיותר הורים יסתדרו ויחזרו לעבוד — מה שמכונה שיטת מצליח (ראו הרחבה בעמוד זה). כמובן שמתווה החל"ת אינו פותר את הבעיה כשהמעסיק אינו מוכן לוותר על העובד.
אין כניסה למרחב מוגן
בתוך כל מחדלי המיגון בולטות כמה אוכלוסיות שמופקרות יותר. יו"ר שדולת הגמלאים, ח"כ גלעד קריב מהדמוקרטים, שלח לשר הרווחה חיים כץ מכתב שבו הוא מזכיר ש"במהלך מבצע עם כלביא לפני כשנה נהרגו 14 אזרחים ותיקים שהיוו 41% מכלל ההרוגים במערכה. שיעור זה גבוה פי שלושה מחלקם היחסי באוכלוסייה". לדבריו, כ־680 אלף אזרחים ותיקים ו־142 אלף אנשים עם מוגבלויות חיים בישראל ללא מרחב מוגן תקני.
יו"ר איגוד העובדות הסוציאליות ענבל חרמוני מתריעה כי "אלפי קשישים סיעודיים ואנשים עם מוגבלות נותרים בבתיהם בזמן אזעקה, בפחד מוות ממשי, ללא יכולת להגן על עצמם". במכתב לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' היא כותבת: "מי שזקן יותר, עם מוגבלות או עני יותר — ימצא עצמו בסבירות גבוהה יותר מופקר ובסכנת חיים". היא מצביעה על שני פתרונות שלדבריה אינם מיושמים מסיבות תקציביות: קליטת קשישים עם המטפלים שלהם ביחידות דיור פנויות במוסדות דיור מוגן והכשרת מקלטים עירוניים לשהייה ממושכת, תוך התאמתם לסוגי מוגבלויות שונים.
בתוך כל נתוני האפליה שממנה סובל הציבור הערבי, דומה שאחד הקשים ביותר הוא שרק 0.3% מהמקלטים הציבוריים בארץ נמצאים ביישובים ערביים. זאת, אף שמתגוררים ביישובים אלה 13.8% מהאוכלוסייה בישראל. מדובר ב־37 מקלטים מתוך 11,755.
דו"ח שהכינה חברת הייעוץ האסטרטגי לקסידל עבור עמותת סיכוי־אופוק ומרכז אינג'אז מראה כי בעוד ש־11.4% בלבד מהיהודים מדווחים בימים אלה על היעדר מיגון זמין בשעת חירום, בחברה הערבית התופעה רווחת פי ארבעה — 40.6%. כ־680 אלף איש מהחברה הערבית מצויים, על פי ההערכה, ללא מרחב מוגן נגיש. על פי נתוני מוקד החירום לרשויות המקומיות הערביות, עד יולי 2025 נהרגו 34 אזרחים ערבים מפגיעות טילים בכלל הסבבים ובכל הארץ, והם היוו 41% מבין כלל ההרוגים מירי טילים, כאשר 14 נפגעו בביתם. ד"ר חלי הירש מעמותת סיכוי־אופוק אומרת ש"המאמצים לשיפור המיגון לא קורים בחברה הערבית".
