כשהזמן אוזל - החרדים מגלים שאין מי שיחתום להם על החוק הפיקטיבי
השבוע התברר סופית כמה רבות המחלוקות בין יועמ"שית ועדת החוץ והביטחון מירי פרנקל שור למפלגות החרדיות, וכי היא לא תיתן לגיטימציה לחוק השתמטות בגרסת בועז ביסמוט. אבל זה רק מכשול אחד מני רבים בדרך לחוק וככל שעובר הזמן הסיכויים להעברתו הולכים ופוחתים
התקווה של המפלגות החרדיות שהיועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, מירי פרנקל שור, תתמוך בחוק ההשתמטות חטפה אתמול מכה נוספת. זאת כאשר היא הבהירה בישיבת הוועדה שהיא סבורה שחוק ההשתמטות צריך לעבור כהוראת שעה, כלומר חוק זמני, ולא כחוק קבוע. המשמעות היא שיהיה צורך להעביר את החוק מחדש בעוד חמש שנים גם אם תהיה עמידה ביעדים, ולא רק אם הוא ייכשל. פרנקל שור הסבירה שמדובר במתווה כל כך חדשני ומסובך של יעדים וסנקציות, שאיש אינו יודע כיצד הוא יעבוד. לכן יש צורך במועד שבו הכנסת תאשר אותו מחדש וגם תוכל לשנות אותו.
העיסוק בסוגיות כמו האם בעוד חמש שנים יהיה צריך להאריך את החוק מחדש הוא חלק ממשחק ה"נדמה לי" הבלתי פוסק סביב החוק הזה. הרי מנהיגי דגל התורה, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש, הבהירו בהקלטות שמדובר בחוק נוכלות שלא יגייס איש, ושכל מטרתו היא להרוויח זמן ואז יחפשו דרך שיתבטל. מעבר לכך, גם אם החרדים מקווים שבג"ץ לא יוציא צו ביניים שיבלום את יישום החוק, איש אינו חושב שהחוק יעמוד במבחן בג"ץ, כלומר ברור שהוא יבוטל וזה לא ייקח חמש שנים.
2 צפייה בגלריה
יועמ"שית ועדת חוץ וביטחון מירי פרנקל שור ויו"ר הוועדה בועז ביסמוט. יותר מ־80 ישיבות של ועדת החוץ והביטחון עד כה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כפי שלמדנו מההקלטות של אלה המכונים אצל החרדים "גדולי הדור", המטרה המרכזית של החוק היא להרוויח זמן שבו ייפסקו הסנקציות והמעצרים של תלמידי הישיבות. לשם כך חיוני שבג"ץ לא יוציא צו ביניים מיידי. לכן כל כך חשוב לחרדים שלפחות גורם אחד של ייעוץ משפטי יהיה לצידם. פרנקל שור, כמו רוב היועצים המשפטיים של הכנסת, רואה את תפקידה בסיוע לחברי הכנסת לממש את רצונם, ולכן היא גמישה יותר מהייעוץ המשפטי לממשלה.
ובכל זאת, קשה להבין מדוע חשב מישהו במפלגות החרדיות שיש סיכוי למצוא נוסח מוסכם עם פרנקל שור. בסופו של דבר היא ויו"ר הוועדה המודח, יולי אדלשטיין, גיבשו ביולי נוסח חוק שלמיטב הבנתה היה המינימום שיכול לעמוד במבחן משפטי, הצעה שאפשר להתייחס אליה כחוק חצי השתמטות. מתווה ביסמוט שונה ממתווה אדלשטיין–פרנקל שור בכל נושא חשוב. לכן אין מה להתפלא שבמהלך הדיונים התברר שפרנקל שור סבורה שהחוק אינו עומד במבחן משפטי כמעט בכל מרכיב מרכזי שלו.
להרוויח עוד זמן הישרדות של הקואליציה
אולי ההיבט האבסורדי ביותר בחוק הוא ההצעה שוועדה של צה"ל והחרדים תוכל לבטל את היעדים שייקבעו בחוק בתירוץ כלשהו. משמעות הסעיף הזה היא שבעצם אין לחוק שום משמעות, שכן אם לא יעמדו ביעדים – יבטלו אותם. הסעיף הזה כל כך אבסורדי שהוא נראה כמו עז שהוכנסה במטרה שניתן יהיה לוותר עליה. פרנקל שור קבעה שהוא אינו עומד במבחן חוקתי. החרדים טוענים שהסעיף הזה ממש חשוב לרבנים. אבל זה גם מה שאומרים על עיזים. צה"ל, אגב, מביע שוב ושוב את התנגדותו לסעיף, מה שמחזק את ההנחה שבסוף יוותרו עליו בניסיונות לשכנע את חברי הכנסת המתנדנדים בקואליציה שהחרדים עשו ויתורים כואבים.
אבל בשורה התחתונה המחלוקת המהותית ביותר עוסקת בעובדה שהסנקציות שמוטלות במתווה ביסמוט על תלמידי הישיבות בשנה וחצי הראשונות אינן סנקציות אלא מעין תקנון משמעת של הישיבות, כמו איסור הוצאת רישיון נהיגה ואיסור יציאה מהארץ. פרנקל שור קבעה שעל הוועדה לשקול להקדים את הטלת הסנקציות הכלכליות כבר לשנת הגיוס הראשונה לאחר העברת החוק, ולא להתחיל להחילן רק לאחר שנה וחצי של אי־עמידה ביעדי הגיוס. עוד קבעה שיש לשקול הוספת סנקציה בדמות שלילת ההנחות בארנונה.
בחוות הדעת שלה לא היה שום דבר מפתיע, לאור העובדה שזה בדיוק מה שאומר מתווה אדלשטיין–פרנקל שור. פרנקל שור גם המליצה לצמצם את ההגדרה של מיהו חרדי לצורך עמידה ביעדים. ככל שההגדרה רחבה יותר, היא מאפשרת לספור יותר יוצאים בשאלה כאילו הם חרדים בהווה.
צריך לזכור שלעיסוק האינסופי בחוק ההשתמטות - יותר מ־80 ישיבות של ועדת החוץ והביטחון עד כה - היו מבחינת החרדים שתי מטרות עיקריות. האחת היא להרוויח כמה שיותר זמן הישרדות של הקואליציה הזו. נכון שרע להם מאוד היום והם סופגים מכה אחר מכה, אבל הם גם מניחים שממשלת שינוי תהיה גרועה להם יותר. המטרה השנייה היתה להרגיע את דעת הקהל החרדית, שלא מצליחה להבין איך זה שהם שותפים של נתניהו ובכל זאת סופגים סנקציות ומעצרים. כדי להמשיך לקיים את תהליך החקיקה חסר הסיכוי, החרדים היו צריכים לספר לעצמם ולציבור שלהם שאולי פרנקל שור תסכים למה שהיא אמרה מראש שפסול. יש משהו מגוחך במשבר שיצרו החרדים סביב עמדותיה של יועצת משפטית. היא אדם נוח ומאוד נעים הליכות, אבל היא לא גורם פוליטי. הם דורשים ממנה לעשות שקר בנפשה ולשנות את עמדתה המשפטית. בסוף עמדתה של פרנקל שור מבהירה לרבנים כמה גדולים הסיכויים שלא ייצא מהחוק שום דבר, כיוון שבג"ץ יוציא צו ביניים וימנע את כניסת החוק לתוקף. כלומר, הסנקציות והמעצרים לא ייפסקו. אחד השיקולים של הרבנים הוא האם משתלם להם להתיר לחברי הכנסת שלהם להצביע בעד חוק שיכלול סנקציות ויעדים ולתת לאמצעים האלה לגיטימציה, כשכל כך מעטים הסיכויים שזה באמת ייתן להם את פסק הזמן המבוקש. הולך ומסתמן שמבחינת החרדים, להעביר את החוק הזה משמעותו (בווריאציה על הפתגם הידוע): גם לספוג מעצרים וסנקציות, גם להסכים ליעדים וסנקציות וגם להתבזות בבג"ץ.
חוק פיקטיבי שלא יגרום לגיוס חרדים
עוד בעיה גדולה שהולכת ונוצרת לחרדים נובעת מההצלחה שלהם להרוויח זמן. ככל שעובר יותר זמן מתקרבים לבחירות. זה אומר שחברי הכנסת של הציונות הדתית יחששו יותר מזעם הבוחרים אם יצביעו בעד חוק השתמטות. במצב הנוכחי, שבו השאלה היחידה שנותרה היא אם הבחירות יהיו בסוף יוני או בתחילת ספטמבר, קצת קשה יהיה להאשים את הציונות הדתית בהפלת ממשלת ימין.
צריך לזכור את העמדה הנחרצת של אגודת ישראל נגד החוק. שוב ושוב הבהירו חברי כנסת מהציונות הדתית וגם מהליכוד שהם לא יהיו גויים של השתמטות, כלומר לא יצביעו בעד חוק שח"כים חרדים מצביעים נגדו. כרגע נראה לא פחות סביר, ואולי אף יותר סביר, שהקואליציה תעדיף הסכמה על מועד לבחירות והעברת תקציב ללא העברת חוק השתמטות (ראו הרחבה בעמוד זה).
ברקע עומדות הקלטות רבני דגל התורה, האנשים שלוחצים יותר מכל להעביר את החוק, ולפיהן מדובר בחוק פיקטיבי שמטרתו להרוויח זמן ולא יביא לגיוס של חרדי אחד. זה ללא ספק משפיע על פרנקל שור, שיש לה רקורד ארוך של ניסיון לגייס חרדים בהסכמה. ברור שזה ישפיע גם על שופטי בג"ץ, שכבר זועמים על חוסר המעש בנושא ההשתמטות.
אתמול נערכה הישיבה האחרונה של ועדת החוץ והביטחון לפני גיבוש נוסח חדש לחוק. ייתכן שגם בכך ישתמשו כסולם למפלגות החרדיות כדי שיצביעו בעד התקציב. בסופו של דבר, אין ספק שביסמוט הפגין יכולת מרשימה לשבת שעות אינסופיות בדיוני סרק ולהביא אותם אל סופם.
בישיבה אתמול אמר יו"ר ועדת חוץ וביטחון המודח, אדלשטיין, ש"חברי הכנסת שישבו איתי ואמרו לי שהרבנים מסכימים לחוק - שיקרו כל הזמן". בתגובה אמר ח"כ ינון אזולאי, נציג ש"ס לדיוני חוק ההשתמטות: "יעקב אשר ואני שיקרנו פעם אחת, כשאמרנו לרב לנדו שאפשר לסמוך על המילה שלך". וזו ללא ספק מחמאה לאדלשטיין.
