פרשנות
ריצת אמוק פוליטית־דתית להשתלטות והשחתה של מוסדות המדינה
מהכותל ועד למחלקה לחקירות שוטרים: בין נתניהו לשותפיו החרדים והכהניסטים נרקמת אסטרטגיה ברורה של חקיקה שמחזקת שליטה דתית ופוליטית, תוך מחיקת זכויות אדם ושחרור הרסן מהממשלה והמשטרה. השאלה איננה רק מי ירוויח בבחירות – אלא מה יישאר מהדמוקרטיה ביום שאחריהן
לקראת הבחירות, וגם הפריימריז בליכוד, צפוי סדר היום הישראלי לכופף ראשו בפני שני אלה: המחירים המאמירים שמשולמים לבייס, להישרדות הממשלתית, לשאיפות שרים להתבלט בכל מחיר; ולצד אלה - הדתה מוגברת. מאמץ לרצות את השותפות החרדיות והכהניסטיות, וגם את המתפקדים החרדים החדשים בליכוד שישפיעו על דירוג הפריימריז. אין כמו בחירות חיצוניות ופנימיות כדי לחלץ מהשרים יוזמות להחרבת הדמוקרטיה הישראלית, שנעטפות בהסתה, שקרים ומניפולציות שאף פעם אינם מזיקים למקוששי קולות ואהדה, במיוחד ביקום הליכודי־כהניסטי־חרדי, שלושת עמודי התיכון של הקואליציה הנוכחית, שאותה מקווה הממשלה לשמר גם אחרי הבחירות. להלן דוגמאות שצפויות להבשיל בקרוב – בכולן בולטת התחזקות הפוליטיקה, הדת והמוטיבציה הפרסונלית על חשבון האינטרס הציבורי, הדמוקרטי, הפלורליסטי.
1. כיבוש הכותל בידי הדיקטטורה של הרבנות הראשית. סיפור הכותל הוא דוגמה מצוינת להמחשת כל הסכנות האלה. במרכזו סגן ראש הממשלה ושר המשפטים ולשירותי דת יריב לוין, והפעם בכיפתו כשר לשירותי דת. היום הודיע השר על כוונתו לתמוך בחוק הכותל, ולהעלותו בוועדת שרים לענייני חקיקה. מדובר בחוק לשמירת המקומות הקדושים של ח"כ אבי מעוז ממפלגת נעם הכהניסטית, שעיקרו מתן בלעדיות לניהול הכותל לידי הרבנות הראשית.
המשמעות היא דריסת זכויות התפילה, ולמעשה הגישה לאבני הכותל, לכל מי שאינו אורתודוכסי ואינו סר למרות הרבנות. המשמעות הרחבה יותר מדגימה את הסכנה הגלומה בשלטון שלוין ומעוז נמנים על ראשיו ומחוקקיו: דריסת חירויות הפרט וזכויות מיעוטים בכל מקום וללא הבדל דת, גזע מין ונטייה מינית. לא־אורתודוכסים במקרה הזה; ערבים, להט"בים, נשים במקרים אחרים. נומינלית, נשים אינן מיעוט, אבל גם עבורן נתפרים הסדרים דכאניים של הדרה, הפרדה ושלילת נגישות. כמו במקרה שלנו – נשות הכותל שרחבת התפילה האלטרנטיבית נועדה לשרת אותן.
קצת רקע: ביום חמישי שעבר החליט בג"ץ לתת תוקף להחלטת ממשלה, ממשלת נתניהו משנת 2017 – לקדם את רחבת התפילה האלטרנטיבית. שערי הגיהנום נפתחו על ראשם של השופטים. דוברות בתי המשפט, בצעד חריג, נאלצה להסביר שהחלטת השופטים עוסקת באכיפת החלטת הממשלה מיוני 2017 ועמדתה בדיון הנוכחי, שלוותה בתצהיר של מזכיר הממשלה יוסי פוקס, תומכת בקידום היתר בנייה ברחבה הדרומית.
ועכשיו השר לוין לא רק שאינו מתיישר עם עמדת ראש הממשלה נתניהו לקדם את רחבת התפילה האלטרנטיבית, הוא מאתגר אותה מהצד החרדי־כהניסטי באמצעות קידום הצעת החוק של מעוז. כשעל הדרך, שותפו לכינון ההפיכה המשטרית שמחה רוטמן שופך רפש על בג"ץ: "בג"ץ הכותל הוא הוכחה נוספת לאובדן הדרך של המוסד השיפוטי העליון של מדינת ישראל. עתידות: פסק הדין הזה יישאר אות מתה עד שיבוטל".
לוין מקדם את החוק של ח”כ אבי מעוז ממפלגת נעם הכהניסטית, שעיקרו מתן בלעדיות לניהול הכותל לידי הרבנות הראשית. המשמעות היא דריסת זכויות התפילה והגישה לכותל, לכל מי שאינו אורתודוכסי או סר למרות הרבנות
2. חוק ההשתמטות - הכדור אצל הייעוץ המשפטי של ועדת חוץ וביטחון. חוק ההשתמטות הוא האתגר הגדול ביותר שקולע את ממשלת נתניהו למיצר שבין הפטיש לסדן. בין המחויבות השוחדית לקניית תמיכת החרדים בממשלה לבין צורכי הביטחון, החברה והכלכלה, שחיוניים לקיומן של החברה והמדינה. לא שההתלבטות הזו מטרידה את נתניהו כי ברור מה יעדיף. מה שמטרידה אותו היא האפשרות שבג"ץ יוציא צו ביניים להשעיית החוק, שמוביל כעת יו"ר ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט.
4 צפייה בגלריה
יו”ר ועדת חוץ וביטחון בכנסת בועז ביסמוט. השמועות על החוק המקל שלו מכרסמות באפקטיביות הניסיונות לגייס חרדים
(צילום: רפי קוץ)
מתווה ההשתמטות מצוי בישורת האחרונה והציפייה מופנית ליועצת המשפטית של הוועדה מירי פרנקל שור, שתהפוך שולחן ותתריע על פגמים מרכזיים בהצעת החוק של ביסמוט: הסרת הסנקציות המוטלות כיום על המשתמטים החרדים וביטול הסטטוס "משתמט" ביחס לעשרות אלפי משתמטים באופן שימנע אכיפה כלפיהם למשך תקופה ארוכה. עמדת הצבא שוללת את עמדת ביסמוט ותומכי החוק, שלפיה הסנקציות לא מועילות ולכן יש להסירן. המציאות הפוכה: הצבא והיועצת המשפטית לממשלה מציגים נתוני עלייה בגיוס כתוצאה ממנגנוני האכיפה והסנקציות: עלייה של כ־20% בשיעור הגיוס ביחס לשלישון הראשון של שנת הגיוס הקודמת. זאת, לאחר שהרמטכ"ל אייל זמיר הורה על הוצאת עשרות אלפי צווי גיוס וסנקציות שהחלו להיאכף נגד משתמטים, מעצרים בנתב"ג, ביטול הנחות בביטוח לאומי, קיצוץ בסבסוד מעונות ועוד. דווקא השמועות על הנוסח המתרקם של חוק ההשתמטות של ביסמוט מכרסמות באפקטיביות הזו.
חברי הכנסת אפרת רייטן, רם בן ברק וחילי טרופר פנו במכתב לפרנקל שור: "נבקש אפוא כי במסגרת הדיון הקרוב של הוועדה תוצג עמדת הייעוץ המשפטי של הוועדה באשר לסתירה שבין הנתונים האמפיריים, הצרכים הביטחוניים וההיבטים המשפטיים לבין ההסדר החקיקתי המוצע". שזה בלשון עדינה פחות, אבל ברורה יותר: תסבירי להם שמדובר בתקלה חקיקתית שלא תעבור בג"ץ, תקלה שחובה על הייעוץ המשפטי להתריע ואף להפוך שולחן כדי להסירה.
3. מח"ש – השתלטות הפוליטיקאים על ההליך הפלילי. גם חוק מח"ש להכפפת המחלקה לחקירות השוטרים לפוליטיקאים אמור לעלות בקרוב. הרעיון הזה דווקא בושל על אש אמיתית: הסינרגיה הפסולה בין הפרקליטות למחלקה לחקירות השוטרים שפועלת בחסותה ובהנחייתה. הקרבה הזו מקשה לפתח אמון בעצמאות המחלקה. אבל, התרופה שמוצעת כאן גרועה שבעתיים, והגרוע הזה מתחיל במניעי שלושת פרשי הרפורמה הזו: ח"כ משה סעדה, שמונע מרגשות נקמה למח"ש ועכשיו מן הסתם גם לבית המשפט שחשף את מחדליו בפרשת רונאל פישר; שר המשפטים לוין, שיקבל לחסותו ולשליטתו את המחלקה כפרס ניחומים על כישלונותיו המתמשכים, בין היתר בהדחת נשיא העליון והיועצת המשפטית מכהונותיהם; השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שזקוק למח"ש פוליטית שתניח לשוטרים הסוררים שהוא חפץ ביקרם ותפגע בשוטרים שהוא חפץ בהרחקתם.
וזאת הסכנה: צינון של כל נחישות לחקור שחיתות. לוין ובן גביר רוצים משטרה מורתעת שתחשוש מלגעת בפוליטיקאים. הם יקבלו אותה במח”ש שהראש שלה ימונה בידי ועדה, שרוב חבריה ימונו על ידי שר המשפטים
המשמעות האמיתית של האירוע היא המשך השתלטות הדרג הפוליטי על ההליך הפלילי. לאחר שבן גביר השלים את ההשתלטות על המשטרה, נותרה מח"ש כגוף היחיד שיכול עדיין להרתיע שוטרים. ולמרות התלונות על רפיסותה, היא הגישה כתב אישום נגד חביבו של בן גביר, רפ"ק מאיר סוויסה שזרק רימון הלם על מפגינים. והיא חוקרת קצינים בכירים המקורבים לשר כמו נציב שב"ס רב־גונדר קובי יעקובי ומפקד ימ"ר ש"י, ניצב־משנה אבישי מועלם. מח"ש הפוליטית לא תעז לגעת בהם. היא תתמקד בשוטרים שיפוצצו מפגינים במכות, כלומר את המפגינים נגד השלטון. והיא תטפל בקצינות כמו נצ"מ רותי האוסליך ורינת סבן שאת קידומן מעכב השר בן גביר. הראשונה, בכלל עמדות שהשמיעה בכנסת, והשנייה בגלל מעורבותה בתיקי נתניהו.
וזה המיקוד לסכנה הגדולה: צינון טוטאלי של כל נחישות לחקור שחיתות. לוין ובן גביר רוצים משטרה מורתעת שתחשוש מלגעת בפוליטיקאים. והם יקבלו אותה במח"ש שהראש שלה ימונה בידי ועדה, ששלושה מבין חמשת חבריה ימונו על ידי שר המשפטים. והראש הזה יהיה חשוף להדחה בידי אותה ועדה. והוא יהיה תלוי במנכ"ל משרד המשפטים בכל תקציב, תקן או אמצעי שיידרשו לו. ראש מח"ש לשעבר אורי כרמל סירב להופיע בפני הוועדה המשותפת של ועדת חוקה והוועדה לביטחון לאומי. במכתב שנימק את הסירוב כתב בין היתר: "כיוון שהצעת החוק הנדונה הינה חלק בלתי נפרד מיוזמות חקיקה נוספות, הנשזרות זו בזו למהלך כולל שתכליתו פיצול והחלשת שומרי הסף ופוליטיזציה של הליכי חקירה, אני מתקשה להעלות בדעתי שאצליח להציע בפני הוועדה עמדה מקצועית סדורה בלא שדבריי יופרעו; מה גם שניכר בעיני כל מתבונן שעיניו בראשו, כי המאמץ הנדרש הוא חסר תכלית". וסיכם: "חברי הקואליציה לכודים בעת הנוכחית, יותר מאי פעם, בצבת המשמעת הקואליציונית, המחייבת אותם לתמוך בכל הצעה שמובילה להמשך תהליך הפירוק, הפיצול והפוליטיזציה של מוסדות אכיפת החוק הממלכתיים".
4. בוררות רבנית – מסר הרסני של פגיעה בחלשים ביותר בחברה. "החוק המסוכן ביותר בחבילת חוקי הדת הוא חוק הבוררות בבתי הדין הדתיים", אומרת עו"ד בתיה כהנא דרור, מומחית בדיני משפחה, "החוק מאפשר לבתי דין דתיים לדון בסכסוכים אזרחיים־כלכליים - חוזים, שכירות, יחסי עבודה, סכסוכים מסחריים לפי הדין הדתי בלבד, ללא ביקורת אזרחית משמעותית. המשמעות הכלכלית דרמטית: עובדים, נשים, שוכרים ועסקים קטנים עלולים למצוא עצמם כפופים לדין הלכתי או שרעי במקום לדיני עבודה, דיני חוזים והגנות סוציאליות מודרניות. בעולם גלובלי, שבו יציבות משפטית היא תנאי להשקעות, מסר כזה הוא הרסני". והפגיעה הכלכלית הזו ברמת המאקרו, מתלווה כמובן לפגיעה ברמת המיקרו: פגיעה בחלשים והחלשות שייקלעו בעל כורחם ובניגוד לאינטרס האמיתי שלהם למלכודת משפטית שבה יירמסו זכויותיהם וזכויותיהן. בהסכמתם ובהסכמתן כמובן.
