האוצר לשר האנרגיה: אם לא תקודם רפורמת הדלקים, המחירים יעלו
השר אלי כהן סבור שיש לממן את הקמת מתקני תשתית האנרגיה מתקציב המדינה, בעוד שהאוצר מבקש לעשות זאת דרך תשלום שיוטל על כלל צרכני הדלקים; באגף התקציבים סבורים שהדבר "יאפשר למנוע עליית תעריפים חדה על ידי חלוקת עלות ההון בין כלל התשתיות", וחוששים שההתנגדות תמנע לבסוף את הקמת המתקנים הדרושים; כהן בתגובה: "לא הוצגה עבודה מקצועית של האוצר, ולכן אין לקדם את המהלך"
במשרד האוצר לוחצים על שר האנרגיה אלי כהן לא להתנגד לרפורמת הדלקים שתבטיח כי יושקעו מיליארדי שקלים בתשתיות אנרגיה קריטיות. ההצעה של האוצר היא לממן את בניית המתקנים מדמי תשתית שיוטלו על כלל צרכני הדלקים ויחולקו למקימי התשתיות, ואילו כהן סבור כי יש לממן את את הקמת המתקנים הללו מתקציב מדינה. באוצר מעריכים כי ההתנגדות של כהן לדמי התשתית נובעת מכך שהוא לא רוצה שהתייקרות הדלקים תהיה על שמו, ולכן הם שלחו מכתב לכהן לפיו דווקא ההתנגדות שלו תביא להתייקרות מחיר ולנזק משקי.
על המכתב חתום עלי בינג, סגן הממונה על התקציבים לענייני תשתיות, והטיעון הוא ש"יש צורך לחדש את מקשרי הדלק באשדוד בדחיפות עד סוף 2027, אם הם לא יחודשו, תידרש השבתה של בית הזיקוק". מכיוון שלעת עתה לא הוסכם על מקור תקציבי ולא על רפורמת דמי תשתית, מה שיקרה הוא שבית הזיקוק באשדוד ייאלץ לממן את השיפוץ מכיסו ואז - טוען בינג - "תעריף הפריקה והטעינה יעלה בלמעלה מ-40%, זאת בהתאם למתודולוגיה של משרדי האוצר והאנרגיה שמבטיחה החזר על ההון, כמקובל בוועדת מחירים". כלומר, עוד לפני שחברה כלשהי תתחיל לשפץ את המתקן, ועדת המחירים תיאלץ לתת מעין אישור מוקדם (פרה-רולינג) לכך שיהיה ניתן להעמיס את עלויות השיפוץ על הצרכנים.
טענה דומה טוען בינג לגבי המתקנים בחיפה, ובכוונה לא נכנס לשאלת פינוי בז"ן. הוא מתמקד בכך שמסיבות של בטיחות הציבור ויתירות אנרגטית יש להקים מסוף תזקיקים חדש, שם מדובר בהשקעה גדולה בהרבה, ואם זו תמומן מכספי בית הזיקוק בחיפה הרי שוועדת המחירים תצטרך להעלות את תעריפי הפריקה ביותר מ-100%, כדי לוודא שיהיה החזר על ההון. בינג, מציין שאם תרחיש זה יתממש, יהיו גם פערי מחירים בין דלקים בצפון לבין דלקים בדרום, מה שעשוי לגרום להשלכות משקיות שליליות אחרות, כמו תנועה כבדה של מכליות דלק מדרום לצפון.
כאמור, עיקר המטרה של בינג במכתבו היא להסיר את ההתנגדות של כהן לרפורמת הדלקים, ולכן הוא מסיים את מכתבו בכך שאם תקודם רפורמת דמי התשתית יהיה ניתן למתן את עליית המחירים שכן יהיה ניתן לחלק אותה בין כל הצרכנים במשק, גם אלו שמשתמשים בתשתית של אשקלון (לגפ"מ) שלא זקוקה לשיפוץ. או במילים של בינג "הצעת החוק תאפשר למנוע עליית תעריפים חדה על ידי חלוקת עלות ההון בין כלל התשתיות". כמו כן, בינג מוסיף כי ההצעה של האוצר תמנע את פערי המחיר בין הצפון לדרום ולכן "תצמצם עלויות הזרמה וגודש, ותאפשר לפתח יותר תשתיות ליתירות ותחרות".
שר האנרגיה דוחה את המכתב של האוצר, זאת מכיוון שבסופו של דבר אין ויכוח בין הצדדים על הצורך בחידוש תשתיות ובהקמת תשתיות חדשות, וגם על כך שלא נכון להטיל את עלות הקמת המתקנים רק על מי שיצרוך דלק מהמתקן. הוויכוח בסוף מתמקד בשאלה האם לממן את עלות המתקנים מכלל צרכני הדלקים או מכלל אזרחי המדינה. והאוצר במכתבו בכלל לא התייחס לנקודה הזו.
מנגד, באגף תקציבים במשרד האוצר טוענים כי ההיסטוריה מלמדת שהממשלה - ובכללה, אגף תקציבים עצמו - מתקשה מאוד לממן תשתיות, ותמיד אם מקצים כסף לתשתיות, הם הולכים לייעודים אחרים. לכן באוצר חוששים כי אם לא תהיה הסכמה של משרד האנרגיה לדמי תשתית הרי שהתשתיות לא יקומו בכלל או שיתממש התרחיש הקיצוני שמתואר במכתבו של בינג.
שר האנרגיה כהן מסרב להסכים לטענה כי מבנה דמי התשתית קיים בתחומי תשתית נוספים בישראל, וכי דווקא במקרה של דלקים מזהמים יש רציונל להטיל את עלות התשתית רק על צרכני הדלקים. במיוחד שניתן להימנע מצריכת רוב הדלקים (ניתן לא לצרוך גפ"מ, לעבור לרכב חשמלי) או שהם מאפיינים אוכלוסיות חזקות (כמו דלק מטוסים). לטענת כהן "לא הוצגה עבודה מקצועית של האוצר, ולכן אין לקדם את המהלך".
התגובה הרשמית של משרד האנרגיה למכתב האוצר: "משק האנרגיה הוכיח את עמידותו בשגרה ובחירום, כשלאורך כל המלחמה לא היה חסר לא דלק, לא חשמל, לא גז ולא מים. צר לנו שמשרד האוצר רוצה להטיל מס מיותר שיעלה את המחירים ויגביר את יוקר המחיה. לכל התשתיות העתידיות יש מקור תקציבי מתוך רווחי החברות והנכסים שבבעלותן, ולכן נתנגד למס המיותר שמשרד האוצר רוצה להשית".
