דעה
למה השווקים לא באמת צריכים לחשוש מהעימות בין טראמפ לפאוול
העימות בין נשיא ארה"ב ויו"ר הפד מסתיר אינטרסים משותפים. פיחות הדולר משרת את שני הצדדים. הנשיא עשוי להמשיך בהצהרות לוחמניות, אך לא נראה שינקוט בצעדים ממשיים. חרף המתיחות, עצמאות הבנק המרכזי מעוגנת בחוק, וירידות השערים שנובעות מהמחלוקת צפויות להתקזז בהמשך
העימות המתוקשר בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבין נגיד הבנק הפדראלי ג'רום פאוול מטריד מאוד את שוקי ההון. כלכלנים רואים בו סיבה נוספת לחששות, לעצבנות ולירידות השערים, יחד עם החששות מהסלמת מלחמת הסחר.
לחלוטין ברור כי שתי הרשויות הכלכליות החשובות ביותר של הכלכלה הגדולה בעולם צריכות להיות מסונכרנות. עליהן לשמור על יחסי עבודה תקינים ומקצועיים בכל נקודת זמן ובטח בתקופה הנוכחית, שעה ששוקי ההון חווים משבר וכלכלות העולם מתמודדות עם השלכות מדיניות המיסים של הנשיא וחוסר-הוודאות העצומה האופפת אותה.
לכן, חשוב להבין מה מקור הוויכוח ולאן הדברים הולכים.
ראשית, יש לדעת כי גם בכהונה הראשונה של הנשיא טראמפ התעמתו השניים. טראמפ טען אז כי הנגיד פאוול וחבריו נוקטים מדיניות מרסנת יתר על המידה, ועקב כך מדדי המניות נמוכים יותר מכפי שיכלו להיות.
כשהדברים החלו להיאמר, תהו כלכלנים רבים: הייתכן? בשעתו כתבתי באחד האתרים כי זכותו של נשיא נבחר לחשוב כך וראוי שציבור בוחריו יידע את השקפתו.
גם הפעם, הנושא על הפרק. טראמפ ער כמובן להשלכות המסיגות של מדיניות המכסים שלו על כלכלת ארצות הברית, ולכן חרף החשש כי מדיניות זו תוליך לעלייה של האינפלציה - חשש שמשתקף היטב בסקרי הציפיות של משקי הבית והחברות - הוא קורא לנגיד להוריד את הריבית, עכשיו והרבה.
אני מתמקד כאן בעצם הטיעון ולא בצורות ההתנסחות. לטובתו, מגייס הנשיא טיעון נוסף – בגוש היורו לא מחכים והריבית שם כבר נחתכה בחצי וירדה שבע פעמים במהלך השנה האחרונה.
מן הסתם, מצב שבו הריבית בגוש היורו יורדת בעוד הריבית בארה"ב נותרת על כנה, אמור להוליך לפיחות של היורו כנגד הדולר, מה שיקנה ליצואניות של היבשת יתרון חשוב בתקופה של חששות מהתכווצות סחר החוץ העולמי. בשל כך, ניתן להבין את הסיבה ללחץ שמפעיל הנשיא על הנגיד.
אך הפעם, המצב שונה: השוק מוטרד כל כך מהמצב, עד כי הדולר דווקא יורד כנגד היורו וקרנו של הזהב לדוגמה עולה. הבנק הפדראלי רואה שפיחות הדולר מתרחש על אף שאינו מוריד את הריבית, מה שמקנה לו מרחב תמרון ומאפשר לו להמתין עם הורדות ריבית נוספות כל עוד האינפלציה אינה יורדת מספיק לטעמו.
פיחות של הדולר, תוך כדי האטת מה של כלכלת ארצות הברית – שנכנסה לאירוע בעודה רושמת צמיחה מהירה ומרשימה, בהשוואה לרוב שותפות הסחר שלה, עשויה למזער, בסופו של יום, את ההשלכות המרחיבות על האינפלציה. הדבר יאפשר לבנק הפדראלי להמשיך לנקוט מדיניות סבלנית, תלוית נתונים, כפי שעשה עד כה.
אני מאמין כי גם טראמפ ער לכך, ולכן חרף הצהרותיו לא ינקוט צעדים של ממש וימתין לראות אם פיחות הדולר במצב העניינים הנוכחי משרת את מטרותיו.
כמובן, לא ניתן לשלול לחלוטין צעדים תקיפים יותר מצדו של הנשיא, אם כי עצמאותו של הבנק הפדראלי מסתמכת על מסגרת חוקית.
עדיין, אינני מקל ראש במצב. טיעוניו של טראמפ ועצם אמירתם הפומבית הינם נושא רציני. שקיפות, אמינות, מקצועיות ובראש ובראשונה – עצמאות - הם הנכסים החשובים ביותר של כל בנק מרכזי, בטח כשמדובר בבנק הפדראלי של ארה"ב.
אך דווקא בשל כך, נראה לי כי בשל גודל השעה ותוך נקיטת המדיניות האחראית הראויה, תימצא גם הפעם הדרך ליישב בין שני האישים (והמוסדות).
לכן, ככל שירידות השערים האחרונות, או חלקן, כרוך בחששות מנזקים שתסב המחלוקת המקצועית והייצרית לכלכלת ארצות הברית, סביר להניח כי הן תתקזזנה, לפחות חלקית, בהמשך.
רונן מנחם הוא כלכלן השווקים הראשי בבנק מזרחי טפחות
