פרשנות
ההפיכה המשטרית שוברת עוד שיא מסוכן
האיומים של שר המשפטים יריב לוין וח"כ משה סעדה על ח"כ נעמה לזימי והמשנה ליועמ"שית גיל לימון היו אישיים וביריוניים, ונובעים מהבנה משובשת שמגיע להם הכל; במקביל מתבצעים מהלכים כמו ניסיון לחוקק את חוק התקשורת של קרעי, שכמו הניסיון לפטר את היועמ"שית ובקשת החנינה של נתניהו, נסמכים על ניתוץ המשפט המנהלי
1. עוד שיא מסוכן של ההפיכה המשטרית נשבר בשבוע עבר. שר המשפטים יריב לוין וח"כ משה סעדה איימו על ח"כ נעמה לזימי ועל המשנה ליועמ"שית ד"ר גיל לימון. ולא מדובר באיום כללי אלא אישי בסגנון של "היזהרו, אנחנו עוד נגיע אליכם". מאיפה זה בא? מהבריונות הטבועה באנשים האלה, מההבנה המשובשת שלהם שבאמת מותר להם הכל, מהשכנוע העמוק שלהם שכל מי שלא בצד שלהם הוא פושע? אין לדעת, אבל אין ספק ששני מופעי האימה האלה, בוועדה חוקה ובמליאת הכנסת, הם שיא חדש בקרב על החברה והמדינה.
לפני כחודש כתבנו כאן על עליית מדרגה באלימות החוץ-שלטונית שמשרתת את השלטון. למשל בניסיונות לפוצץ דיונים בבית המשפט העליון ובהתנכלות בריונים לעיתונאים. ועכשיו עלינו שלב לאלימות שלטונית שמאיימת על חברת כנסת ועובד ציבור, שאם לא יישרו קו הם יגמרו במעצר וחקירה. וכאשר המאיימים הם אלה ששולטים בממשלה, בכנסת וגם במשטרה שבה הם מאיימים על כל מי שלא מתיישר איתם – ניצב בעז בלט למשל – אז ההפיכה הגיעה לשלב מסוכן ביותר, קרוב להוצאת האופוזיציה אל מחוץ לחוק.
כמובן שלא נעדר הניסיון להראות סימטריה אל מול "הטרור הקפלניסטי" שמאיים על ביטחון המדינה וגם על ראש הממשלה עצמו. ויש דוגמאות: הקשישה שהתעניינה ברכישת אר-פי-ג'י, השלומיאלים שירו את הנורים בקיסריה, שורפי הפחים בירושלים. כל הדוגמאות האלה הן בעיקר קריקטורה של אלימות מצד ציבור שברובו הגדול מפגין בנימוס, שומר חוק, עובד קשה כדי לפרנס את המדינה וישן בין שתיים לארבע. טוב, חוץ מנאווה רוזוליו ויולנדה יבור וגם הן לא מגרדות את עוצמות ההרס והאלימות של השרים וחברי הכנסת שהפכו את הבריונות, ההתלהמות וגסות הרוח לתוכנת ההפעלה של ההפיכה המשטרית, ועתה הם מאיימים לעבור לשלב הבא, לפגיעה פיזית באופוזיציה ובשירות הציבורי שלא מתיישר אתם.
2. גל חקיקה עכור שוטף את הכנסת וגם הוא מלווה בשיח אורווליאני – כל החוקים לדיכוי הדמוקרטיה נועדו בעצם לחיזוקה. אחד מהם הוא חוק התקשורת שהביא השר שלמה קרעי שמעוצב בוועדה מיוחדת שהוקמה לכבודו בראשות ח"כ גלית דיסטל אטבריאן. חוק מורכב מאוד שלא תמיד קל לעמוד על תכליתו וסכנותיו, אבל גם אין צורך – דע מי המחוקק ונדע את טיבו של החוק. דע מיהו קרעי ונדע את גודל הקריעה.
על השר ידועים שני נתונים עובדתיים חשובים. האחד, הוא תלמידו של הרב המנוח מאיר מזוז, זה שטען בתחילת התפרצות הקורונה שזהו עונש על מצעדי הגאווה; השני, המודל שלו לתקשורת אידיאלית הוא ערוץ 14 והוא מתעב את ערוצי 12, 13 ואת התאגיד. היגיון פשוט מורה לנו שמפת התקשורת שאותה הוא מבקש לעצב תהיה דומה ככל שניתן לפרופיל הרעיוני שמגולם ברב ובערוץ 14. לכן הדיבורים על גיוון ותחרות, על הסרת חסמי כניסה, על "העם יחליט", הם מסך עשן. קרעי לא מנסה להעביר רפורמה שבקצה שלה תקשורת איכותית, ביקורתית, עצמאית, חזקה. קרעי רוצה תקשורת פשיסטית-הלכתית תומכת שלטון. זה הפרופיל האישי שלו, אז למה להניח שהוא חותר להקמת תקשורת הפוכה בתכלית לזו שקיימת בבסיס העמוק של אמונתו.
3. מה המשותף לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה, לחנינת ראש הממשלה ולחוק התקשורת החדש? מלבד היותם נדבכים חשובים בהפיכה המשטרית, מדובר בשלושה מהלכים שאין מחלוקת על הסמכות להוציאם לפועל - סמכות הממשלה להדיח את היועצת, סמכות הכנסת לחוקק חוקי תקשורת, סמכות הנשיא לחון עבריינים.
הבלם המשפטי שמונע את הפעלת הסמכות הוא המשפט המנהלי שמחייב את מפעילי הסמכות לפעול בדרך תקינה. חריגה מתקינות ההליך, ששונה ממקרה למקרה, יכולה להביא לפסילת התוצאה (פיטורים, חנינה, חוק). המשפט המנהלי נועד למנוע מבעלי הסמכות לפעול בדרך מושחתת או בניגוד לחוק, ולכן הוא נתפס בעיני השלטון כהמצאה של הדיפ-סטייט הבג"צי, כאקטיביזם שמפקיע משילות. פיטורי היועצת נבלמים בין היתר בגלל פגם תהליכי כבעקיפת ועדת גרוניס. בחוק התקשורת כבר נפל פגם הוצאתו מוועדת הכלכלה לוועדה מיוחדת. וגם בקשת החנינה עמוסה בפגמים חוקיים ותהליכיים שמסכלים את היתכנותה: היעדר ה"עבריין", ההודאה והפרישה.
ההפיכה המשטרית מבקשת לנתץ את האיזונים והבלמים החשובים ביותר במשפט הדמוקרטי, את המשפט המנהלי שאמור לפקח על הפעלת סמכות כדין. המטרה היא "אין דין ואין דיין" - שלא יהיה דיין (היועמ"שית, בג"ץ) כדי שלא יהיה דין.
