דעה
התחרות המתהווה במערכת הבנקאית תועיל (שוב) בעיקר לחזקים
המלצות הצוות הבין משרדי לקידום התחרות בבנקים ורכישת ישראכרט מעוררות תקוות חדשות, אך החברות הפרטיות עם רשיון בנק רזה צפויות לחזר אחרי לקוחות חזקים בלבד. העשירונים התחתונים והעסקים בסיכון ימשיכו לשלם ריביות מנופחות - והמענה הוא הקמת בנקים חברתיים כנהוג בעולם
המלצות הצוות הבין משרדי לקידום התחרות בבנקים ורכישת השליטה בישראכרט על ידי קבוצת דלק מעוררות תקוות חדשות להגברת התחרות במערכת הבנקאית, אולי כבר בשנה הבאה. על-פי הערכות, ישראכרט צפויה לבקש רשיון "בנק רזה", שיאפשר לה להתחרות בבנקים בפקדונות ובאשראי. על הקווים מתחממים עוד שחקנים ששוקלים לבקש רשיון בנק קטן, ביניהם, על פי פרסומים בתקשורת, רבולוט וראפיד, שבינתיים הצטיידו ברשיון שירותי תשלום מהרשות לני"ע.
כניסה של שחקנים חדשים לתחרות היא מבורכת, והלוואי שהמתחרים החדשים יגשימו את הציפיות שתולים בהם ויעמידו תחרות משמעותית לחמשת הבנקים הגדולים. אבל גם אם התסריטים הוורדים ביותר יתגשמו, כל הסימנים מראים שגם השחקנים החדשים יתמודדו על אותם פלחי שוק שהבנקים מחזרים אחריהם כבר היום: משקי הבית שנמנים עם העשירונים העליונים, אלה שיכולים להחזיק סכומים גבוהים בפיקדון, לנהל חשבון השקעות ולצרוך אשראי בסיכון נמוך יחסית לבנק המממן, ולצידם - החברות הגדולות במשק, אלה שנהנות מתזרים מזומנים חזק ויציב ומכושר החזר גבוה.
ומה עם כל היתר? האם גם העשירונים התחתונים יהנו מפירות התחרות החדשה? ומה עם העסקים הקטנים, במיוחד אלה שפועלים בענפים בסיכון, כמו מסעדות ותיירות? אלה ימשיכו, ככל הנראה, לקבל אשראי בריביות גבוהות, במקרה הטוב, או להיות מסורבי אשראי, במקרה הפחות טוב, לשלם עמלות גבוהות בשל חוסר מודעות או פנאי להתמקח וליהנות מתנאים פחות טובים על השקעות.
אין לי טענות לשחקנים הפיננסיים המסחריים, שפועלים על פי כללי השוק הפרטי. התפקיד של מנכ"ל חברה מסחרית הוא להשיא רווח מקסימלי לבעלי המניות שלו. הצלחה או כישלון של מנכ"ל נמדדים לפני הכל בשורה התחתונה. כאן ראוי להדגיש שבעלי המניות של החברות המסחריות הם לא רק בעלי ההון, אלא במקרים רבים גם הציבור הרחב, שמושקע במניות הבנקים, חברות כרטיסי האשראי וחברות הביטוח דרך קרנות הפנסיה וההשתלמות או באופן ישיר.
כשהבנקים או חברות כרטיסי האשראי גובים ריבית גבוהה מאוכלוסיות מוחלשות או מעסקים קטנים בענפים שמוגדרים בסיכון גבוה, הם פועלים לפי כלל בסיסי בהשקעות שלפיו ככל שהסיכון למשקיע (במקרה הזה, הבנק שמלווה את הכסף) גבוה יותר, כך גם התשואה על ההשקעה (ההלוואה) אמורה להיות גבוהה יותר.
אלה הם כללי השוק החופשי, והשחקנים הפרטיים חייבים לפעול על פיהם. אבל לשוק החופשי יש גם כשלי שוק. בענף הפיננסים, כשל השוק טמון בכך שיש אוכלוסיות שהאשראי היחיד שנגיש להן הוא אשראי רע – כזה שהריביות עליו כל כך גבוהות ותנאי ההחזרים כה נחותים, שהוא הופך לאבן ריחיים על צווארם, במקום שישמש מנוף לצמיחה כלכלית. התוצאה היא, לעתים קרובות מדי, שקיעה בחובות עד כדי הגעה לחדלות פרעון.
אם למישהו יש ציפייה שהשחקנים החדשים שייכנסו לתחרות בתחום השירותים הבנקאיים יחזרו אחר האוכלוסיות החלשות והעסקים בסיכון וינסו לפתות אותם לפתוח אצלם חשבון בעזרת תנאים מיטיבים – כדאי שיתעורר. אם המחוקק רוצה לעודד תחרות שממנה ייהנו גם השכבות החלשות ולעודד צמיחה של עסקים קטנים, יש צורך בפתרון אחר - בנקאות חברתית. בנקאות חברתית, בפשטות, היא בנקאות שאינה למטרות רווח, כזו שנמדדת לא בשורה התחתונה לבעלי המניות, אלא ברווח החברתי – באימפקט שלה. יש בנקים חברתיים בעולם, והגיע הזמן שיהיו כאלה גם בישראל.
על הרגולטורים להכיר בחשיבות הפעילות של בנקים חברתיים כשחקן משלים במשק, המאפשר הכלה פיננסית של אוכלוסיות חלשות ופתרון לכשלי שוק. עידוד להקמת בנקים חברתיים יכול להיעשות בין היתר באמצעות מסלול רישוי ייעודי שיבחן גם שיקולים חברתיים וציבוריים, הגדרת מדדי השפעה חברתיים לצד מדדי סיכון, הרשאה לבנקים חברתיים לעסוק בייעוץ פיננסי-חברתי ועוד.
ואי אפשר בלי להקדיש כמה מלים למאות אלפי הישראלים שחייהם השתנו ללא הכר בשנתיים האחרונות. המלחמה גובה מחיר גבוה בנפש, ולצידו יש גם מחיר כלכלי כבד. לא מעט ישראלים שעד לא מזמן היו לקוחות מחוזרים על ידי הבנקים איבדו בית, עסק או את היכולת לפרנס את עצמם. הצורך בבנק חברתי בישראל לא היה מעולם כל כך בוער.
שגיא בלשה הוא מנכ"ל עוגן, גוף אשראי חברתי ללא מטרות רווח, המעניק הלוואות, מסגרות אשראי וליווי פיננסי למשקי בית, עסקים קטנים ומלכ"רים
