כנס הצמיחה
"השאלה מי שולט במינרלים ובדשנים היא שאלה של ביטחון לאומי"
אלעד אהרונסון, מנכ"ל ICL, אמר בכנס הצמיחה של כלכליסט ומזרחי טפחות כי "מדינות צריכות לוודא שיש להן גישה למינרלים". על זיכיון ים המלח: "אנחנו רוצים לזכות, אבל אם התנאים לא יהיו הגיוניים כלכלית - שיהיה לנו Plan B"
"מינרלים ושרשראות אספקה הפכו להיות נכס אסטרטגי של מדינות" - כך אמר אלעד אהרונסון, מנכ"ל ICL, בשיחה עם ירדן רוז'נסקי מכלכליסט בכנס הצמיחה של כלכליסט ומזרחי טפחות. "בימים אלה של חוסר יציבות בעולם, השאלה מי שולט במינרלים ובדשנים היא שאלה של ביטחון לאומי, של ביטחון תזונתי ושל היכולת להניע את הכלכלה ולדאוג לאינטרסים הכי בסיסיים של המדינה".
כולנו למדנו שמיצר שדרכו עוברת תעבורת אנרגיה עולמית הוא נשק אסטרטגי. גם מינרלים מיוחדים נמצאים במצב דומה. אתה מסכים?
"במיצר הורמוז עוברים חומרי גלם של אנרגיה או מינרלים לתעשיית הדשנים. אם המינרלים האלה לא יכולים לצאת מהמפרץ הפרסי, יש פחות דשנים, ואז יש פחות תפוקה חקלאית, פחות מזון ומחירי המזון עולים. האיראנים משתמשים בהורמוז כנשק אסטרטגי".
לדבריו, "מדינות צריכות לוודא שיש להן גישה למינרלים. ומי שיש לו, כמו ישראל, צריך לוודא שהוא מתייחס לזה כנדבך בביטחון הלאומי, כמשהו אסטרטגי, כרזרבות, כדי שלא נהיה תלויים בידיים של אף אחד".
ICL מייצרת מינרלים כאלה. אתם מייצרים גם בישראל?
"אנחנו מפיקים אשלג, ברום וגם פוספט כאן בישראל. הדרך שלנו להתמודד עם האתגר הזה היא שאנחנו חברה גלובלית. אנחנו מייצרים בישראל, אבל יש לנו פעילות ב-120 מדינות ברחבי העולם, וב-13 מהן יש לנו מתקני ייצור מתקדמים. דרך זה אנחנו מתגברים על מגבלות סחר ועל תקלות בשרשרת האספקה, ודואגים להיות רלוונטיים בכל מקום בעולם".
אם מחר יש זעזוע נוסף בשרשרת האספקה, העובדה שיש ל-ICL פריסה גלובלית מאפשרת לכם מרחב תמרון שלא משתק את הפעילות?
"נכון. התגברנו על זה בקורונה, באמברגו של הטורקים, כשסגרו את באב אל-מנדב, ועכשיו כשהורמוז סגור. הפריסה הגלובלית של ICL, לצד הנוכחות המשמעותית בישראל, מאפשרת לנו הרבה גמישות. אנחנו מוכרים להרבה מקומות, ומייצרים ומספקים מברזיל, מסין, מארצות הברית ומאירופה".
האתגר של תזונה למיליארדי אנשים בעולם הופך מורכב וקשה יותר כי יש עוד ילודה. מה עושים עם זה?
"זה הרבה יותר בסיסי מבחינת הילודה. אוכלוסיית העולם גדלה ב-50 השנים האחרונות פי שניים, בזמן שהמשאבים, הקרקע החקלאית והמים רק מצטמצמים, והסופות והבצורות משפיעות מאוד. כדי לספק מזון לפי שניים אנשים עם פחות משאבים, אנחנו ודומינו נכנסים לתמונה".
לדברי אהרונסון, "ICL מובילה עולמית בתחום החקלאות המדויקת והדשנים המיוחדים. זה גורם לכך שאפשר להפיק מכל דונם אדמה הרבה יותר פירות, ירקות וגרעינים, תוך השפעה סביבתית מוגבלת יותר. המוצרים יותר מתוחכמים, הם נותנים יותר תנובה עם הרבה פחות השפעה סביבתית. בתחום הזה ICL היא מספר אחת בעולם. אנחנו מוכרים רק בסגמנט הזה ביותר מ-2 מיליארד דולר בשנה".
אתה יודע לכמת את זה באנשים?
"המוצרים שלנו הם שווי ערך בקלוריות לתזונה של 400 מיליון איש בכל יום. 5% מאוכלוסיית העולם מקבלת את המזון בזכות הפעילות שלנו, גם בתחום הדשנים וגם בתחום רכיבי המזון. אנחנו מייצרים גורמים להארכת חיי מדף של מוצרים, מה שמפחית בזבוז ומאפשר יותר מזון לאוכלוסייה".
היום אפשר להעריך את התוקף של מוצרים, אבל בעוד כמה שנים יהיה צורך לבצע קפיצת מדרגה?
"אלה לא קפיצות מדרגה, אלא התקדמות אינקרמנטלית - הדרגתית ומצטברת. אנחנו משקיעים הרבה מאוד במחקר ופיתוח, מנצלים את האקו-סיסטם הטכנולוגי המתקדם בישראל, וכל הזמן מכניסים מוצרים חדשים, מתקדמים יותר, אפקטיביים יותר ובני-קיימא יותר".
אתם מחזיקים בזיכיון של ים המלח כבר עשרות שנים. המדינה צפויה לצאת לקראת 2030 למכרז חדש. אתם מתכוונים לגשת למכרז?
"ICL נערכת לאירוע של זיכיון ים המלח 2030 בשני רבדים בסיסיים. אחד, אנחנו רוצים לזכות בזיכיון, ורוצים שזה יהיה בתנאים כלכליים שיאפשרו לנו לעבוד לאורך זמן. יחד עם זאת, מאוד חשוב לנו לייצר אלטרנטיבה. אם התנאים שהמדינה תציע לזיכיון לא יהיו הגיוניים בעינינו מבחינה כלכלית, שיהיה לנו Plan B".
לדבריו, "אני מסכים עם המדינה שזיכיון ים המלח צריך לשרת קודם כל את הציבור הישראלי. כשהחשב הכללי מנסה להפיק את המקסימום עבור הציבור הישראלי, הוא צודק. אבל בשביל שהחברה תוכל לשלם מיסים ותמלוגים, היא צריכה להיות רווחית ויציבה. אנחנו עושים את זה עשרות שנים ביציבות".
אהרונסון הוסיף כי "הרובד השני הוא התעסוקה. הזיכיון צריך לוודא שממשיכים להעסיק אלפי ישראלים במקצועות איכותיים, עם פרנסה טובה בנגב, ולהבטיח שלא יהיו עובדים זרים. את זה אנחנו עושים. הרובד השלישי הוא מי נהנה מהרווחים. כמעט 80% מבעלי המניות שלנו הם הציבור, וחשוב שהציבור ייהנה ושתהיה חברה בבעלות ישראלית".
אהרונסון התייחס גם להיבט הביטחוני: "מפעלי ים המלח יושבים על גבול לא שקט, עם הרבה עניינים ביטחוניים. אנחנו לא רוצים לתת מתקן אסטרטגי שיושב על 60 קילומטר גבול למישהו לא ציוני ישראלי. בנוסף, אנחנו מפיקים מינרלים מהצד הישראלי של ים המלח, אבל בצד השני יש חברה ירדנית. בזמן שאצלנו מצמצמים ויש עלויות נוספות, הירדנים מרחיבים במימון הממשלה ומגדילים מאוד את התחרות. כוח האדם בצד הירדני זול יותר, ומדינת ישראל צריכה לוודא שמדובר בזיכיון בר-קיימא, שמטפל גם בכלכלה, גם בתעסוקה וגם בסביבה".
איזה מנוע צמיחה יש היום לחברה שכל כך מזוהה עם ים המלח?
"הציבור הישראלי מכיר אותנו בגלל מפעלי ים המלח והפוספטים בנגב, אבל ICL היום היא לא רק חברת כימיקלים. אנחנו חברה גלובלית. אנחנו מאוד מחזקים את הצד של האפסטרים - האשלג, הפוספט והברום - ומקפידים על התנהלות ועל יעילות. מצד שני, אסטרטגיית הצמיחה שלנו קשורה לתחום הדשנים המיוחדים והחקלאות המתקדמת מבוססת הטכנולוגיה. אנחנו מובילים עולמיים ונמשיך לפתח את התחום".
לדבריו, "מנוע הצמיחה השני קשור לרכיבי מזון פונקציונליים. אנחנו מוכרים כחצי מיליארד דולר בתחום הזה ונגדל. השלישי הוא העולם של פתרונות מתקדמים לאלקטרוניקה מתקדמת, חוות שרתים, AI ועוד".
איפה ICL תהיה בעוד עשר שנים?
"החלק הגלובלי שלה ימשיך להתרחב, והחלק של המוצרים המתקדמים מבוססי הטכנולוגיה יהיה גדול ורווחי יותר. נמשיך להכניס טכנולוגיה מתקדמת. נמשיך להיות המעסיק הפרטי הגדול בנגב. אנחנו מפיקים מזה הרבה, ויש בזה ממד של ציונות".
מה שני הדברים המרכזיים שהיית רוצה שידעו על החברה?
"ש-ICL מתמודדת עם כמה מהאתגרים הכי גדולים של האנושות: ביטחון תזונתי וקידמה טכנולוגית. אנחנו מאפשרים לעולם להתקדם בכיוונים האלה. וזה גם חברה שיודעת להתמודד כמעט עם כל אתגר. היא המשיכה לעבוד 24/7 בקורונה, במלחמות, כשסגרו מיצרים וכשירו עלינו בגבולות".
