ניתוח
דע את האורב: אכיפת המהירות בישראל עולה שלב, וזו רק ההתחלה
מד המהירות בלייזר החדש שמצלם את הנהגים הוא רק חלק ממערך הולך ומתרחב של אמצעי אכיפה: "אקדחי לייזר" ורדארים ועד מצלמות מהירות ממוצעת - כלכליסט מסביר אילו אמצעי אכיפה כבר פועלים, איך הם עובדים ומה בדרך
במהלך השבועות האחרונים התרחש שינוי חשוב במערך אכיפת המהירות של משטרת ישראל: המשטרה הכניסה לשירות סוג חדש של ממל"ז. ממל"ז, לטובת מי שאינו מכיר, הוא ראשי תיבות של "מד מהירות בלייזר" - או בלשון הישראלים: "אקדח הלייזר". הממל"ז החדש נחשף לראשונה בכלכליסט.
כעת, כאמור, הוא נכנס לשירות פעיל, כשלטענת גורמים המקורבים למשטרה הוא ימשיך לפעול לצד הממל"ז הוותיק יותר - זאת בזמן שהממל"ז הוותיק יותר יוצא בהדרגה משירות. ממשטרת ישראל נמסר: "במסגרת המאמצים להפחתת תאונות הדרכים ונקיטת מגוון רחב של צעדים, למטרת שינוי תרבות הנהיגה בישראל, הוכנס השימוש באמצעי אכיפה נוסף, הממל"ז המצלם". עוד נמסר: "משטרת ישראל תמשיך לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה, על מנת למנוע את התאונה הבאה".
אבל חשוב לדעת: אקדח המהירות החדש של משטרת ישראל אינו אמצעי אכיפת המהירות היחיד שעומד להיכנס לשירות. מכיוון שנהגי ישראל הם נהגים "ממהרים", ומכיוון שמשטרת ישראל גם שינתה לאחרונה את המדיניות שלה בכל הנוגע לאכיפה של חלק מעבירות המהירות, מן הראוי לדעת עם מה נהגי ישראל באמת מתמודדים, אילו אמצעים לאכיפת מהירות יש בידי משטרת ישראל וגם האם האמצעים האלה באמת מדויקים וחסינים מפני ערעור.
הממל"ז החדש: LTI 2020 TRUCAM — גם לוכד וגם מצלם
מה זה?
זהו אקדח הלייזר החדש של משטרת ישראל. בשונה מאקדח הלייזר הנוכחי של משטרת ישראל, זה שעדיין נמצא בשירות המשטרה, האקדח החדש הוא גם אקדח מצלם. כלומר, הוא מתעד את הרכב שביצע את העבירה.
איך זה נראה?
פחות או יותר כמו אקדח הלייזר הקודם של משטרת ישראל, אבל יותר גדול, כלומר זהו מעין "אקדח" מוגדל שבחלקו העליון מותקנת גם מצלמה.
איך זה עובד?
עקרונית כמו אקדח הלייזר הוותיק של משטרת ישראל - אבל יש גם שינויים. ראשית, מבחינת עיקרון הפעולה: השוטר שאוחז באקדח מכוון אותו אל מכונית ו"יורה" קרן לייזר. קרן הלייזר מוחזרת אל האקדח, ופרק הזמן שעובר משמש לחישוב של מהירות העצם הנע, כלומר הרכב. עד כאן העיקרון הטכני של הלייזר. אבל כאן החידוש: האקדח החדש אינו אקדח שרק מתעד את מהירותו של הרכב, הוא גם מצלם את הרכב.
עד כה, לשוטרים שתיעדו את מהירותו של הרכב לא היה הרבה מה לעשות עם הנתון הזה אם הם לא היו תופסים את נהג הרכב בפועל, מציגים לו את הנתונים ונותנים לו דו"ח. כעת אין צורך לרדוף אחרי הנהג. כל מה שצריך לעשות הוא לכוון את האקדח וללחוץ על ההדק. הרכב יצולם והדו"ח יגיע לביתו של הנהג גם בלי שהנהג עצמו יפגוש שוטר.
כאן יש כמה יתרונות ביחס לאקדח הלייזר הוותיק: ראשית, באקדח הלייזר הוותיק השוטר היה צריך לתפוס את הנהג ממרחק של מאות מטרים, אחרת איך יהיה לו זמן להיכנס לניידת וללכוד את העבריין? עכשיו לא צריך יותר לחכות: השוטר יכול לתפוס את הנהג ממרחק קצר של עשרות מטרים, וזה אומר שהשוטר יוכל גם להתחבא יותר טוב בצידי הכביש ולתת עשרות דוחות בשעה, במקום להקדיש לכל דו"ח רבע שעה, שכוללת לכידה של הנהג.
איפה מוצאים אותו?
בצידי הכביש, על גשרים, בכל מקום שבו שוטר יכול לעמוד ולהחזיק באקדח הלייזר המצלם, כאשר האקדח מחובר למקור כוח. בהערת אגב, יש לאקדח החדש גם מצב אוטומטי שהופך אותו לסוג של מכונת דוחות, אבל המצב האוטומטי לעת עתה אינו נמצא בשימוש בישראל. מבחינת הפיזור הגיאוגרפי, אפשר להפעיל אותו בכל מקום, מדן ועד אילת.
האם יש חסרונות?
כן. כמו כל מערכת אחרת שמבוססת על צילום מרחוק, עצם העובדה שמדובר בצילום הופכת את האקדח החדש למנגנון שבעצם יש בו חורים, כלומר יכולת לערער על הצילום וגם על הקריאה. ראשית: כמו כל צילום של רכב, ייתכן שהרכב לא היה לבד בנתיב הנסיעה ואז צריך להגיש ערעור על הדו"ח. הדו"ח עצמו מגיע הרי לביתו של הנהג ושם ניתן לראות האם הרכב היה לבד בנתיב הנסיעה.
מעבר לכך, כמו כל דו"ח מצולם אחר, ניתן כמובן לטעון ש"איני הנהג", כלומר אולי מישהו אחר מבני הבית נהג ברכב, למשל חייל שבקושי נמצא בבית ואין לו בעיה לקבל כמה שבועות של שלילה. בנוסף, זהו אקדח לייזר, כלומר הוא "כפוף" גם לכללים שנוגעים להפעלת ממל"ז. כלומר, הוא דורש כיול בתחילת משמרת ורישום של הכיול. הוא לא יכול לפעול בתנאי מזג אוויר גשומים או ערפיליים, הוא אפילו מושפע מקרבה לקווי מתח גבוה.
עוד נקודה חשובה: המצלמה אינה מסוגלת לצלם רכב רחוק. היא מוגבלת ביכולתה לכ־150 מטרים, וזה לא הרבה, כלומר אין כאן מצב שבו השוטר יתחבא על גבעה רחוקה.
ניתן להילחם?
כל מכמונת מהירות (מכמונת היא השם המקצועי של אמצעי אכיפת המהירות) שהוגה אמצעי אכיפת החוק היא מכמונת שברגע היוולדה — נולדים לה אמצעי נגד. ובמקרה האמור אין כל שינוי.
ראשית: חלק גדול מאוד מנהגי ישראל משתמשים ב-WAZE — זהו אמצעי זמין וזול שבדרך כלל לא מפספס שוטרים, בין אם הם עומדים על גשר ובין אם הם בצידי הכביש. בהיבט זה חוכמת ההמונים בהחלט עובדת היטב — אם כי הנהגים הראשונים, אלה שנתפסים אחרי שהשוטר הציב את המלכודת, הם אלה ש"יאכלו אותה" ו"יקריבו עצמם" למען הכלל. עם הממל"ז החדש לשוטרים יהיה אולי יותר קל להסתתר, אבל בעידן שבו המשטרה מבססת חלק ניכר ממשאביה על אכיפה מצולמת — הנהגים בהחלט יותר פוקחים עין.
מעבר לכך, נהגים שמרבים לנהוג מהר משתמשים בגלאי רדאר ולייזר. במקרה של אלה, התועלת אינה גבוהה. הסיבה לכך היא שעיקרון הפעולה של הממל"ז מבוסס על יריית קרן לייזר אל הרכב. הקרן נמדדת על ידי הגלאי והתהליך מאוד קצר, כלומר אם הגלאי התריע, כנראה שנתפסת כבר.
אבל השוטר בדרך כלל לוחץ מספר פעמים על ההדק, כלומר ניתן "לגלח" כמה עשרות קילומטרים ממהירות הנסיעה אם הנהג הוא בעל אינסטינקטים חדים. בהערת אגב: בארה"ב משווקים גם משבשי לייזר, שמשבשים את פעולת האקדח. משבשים כאלה נפוצים בישראל למרות שאינם חוקיים, כפי שאגב גם גלאי רדאר בעבר לא היו חוקיים וכיום הם כן.
שוטר שמצויד בממל"ז רגיל שקולט מכונית שמשבשת לו את האקדח — יתפוס את הנהג ויאשים אותו בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. שוטר שמצלם את הרכב מרחוק, למשל על גשר, לא יוכל לעשות הרבה בנדון.
ממל"ז LT 2020 — השוטר חייב לרדוף אחרי הנהג
מה זה?
אקדח הלייזר הוותיק של משטרת ישראל. עדיין נמצא בשירות אבל צפוי לצאת מהשירות בשנים הקרובות, ככל שמשטרת ישראל תצטייד באקדחי הלייזר החדשים, שהם למעשה פשוט גרסה משודרגת של ה-LT2020.
איך זה נראה?
כמו אקדח גדול שהשוטר צריך להחזיק. בהערת אגב, מדובר גם באקדח די כבד.
איך זה עובד
עיקרון הפעולה לא השתנה מאז שנות ה־90, כשאקדח הלייזר הוותיק של משטרת ישראל הוצג לראשונה: השוטר לוזר, כלומר יורה קרן לייזר בכיוון הרכב שנוסע מהר. קרן הלייזר מוחזרת לממל"ז תוך שבריר שנייה, הממל"ז שבידי השוטר מציג את מהירות הנסיעה ועל סמך המידע הזה השוטר צריך לזנק אל עבר הרכב שנוסע מהר תוך שמירה על קשר עין רציף, לעצור את הרכב ולהראות לנהג את מהירות הנסיעה.
מכיוון שבמקרה הזה השוטר צריך לאתר את הנהג שנוסע מהר וגם לקחת מרווח ביטחון נאות, טווח התפיסה הוא יחסית גדול, בדרך כלל אפילו מעל 200 מטרים. השוטר יורה קרן ראשונה שמראה לו את מהירות הרכב, אז הוא בדרך כלל יורה קרן שנייה וזו משמשת כבר לקביעת מהירות הנסיעה.
חשוב מאוד לציין: תפיסת הנהג הפיזית היא חשובה מאוד, בלעדיה אין דו"ח. בלי קשר עין רצוף של השוטר והרכב, הדו"ח אינו קביל, כלומר נדרש כאן מרדף.
איפה מוצאים אותו?
שתי אפשרויות: או בידי שוטר בניידת משטרה, כלומר מכונית, או על אופנוע משטרתי. את הממל"ז, גם זה שמצלם וגם זה שלא מצלם, אי אפשר להפעיל מכלי רכב נוסע, כלומר הוא חייב להיות בעמידה מלאה. מכיוון שצריך גם לתפוס את הנהג, אז השוטר חייב להימצא במקום שבו הוא יכול באמת להיכנס לרכב ולתפוס את הנהג הממהר. אז זה אומר שאפשר למצוא את השוטר בצד הכביש. לא למשל על גשר, אלא אם יש לו שוטר נוסף שיוכל לנסוע אחרי הרכב הממהר, להחזיר אותו אל השוטר שהפעיל את הממל"ז ולהראות לו את הדו"ח, כלומר כאב ראש ששום שוטר לא רוצה. מבחינת פיזור גיאוגרפי, התשובה היא שניתן למצוא את הממל"ז בכל מקום.
האם יש חסרונות?
כן, בהחלט: ראשית, זהו אמצעי אכיפה מבוסס לייזר. הוא דורש כיול ורישום של הכיול. אסור להפעיל בגשם או בערפל. אסור גם להפעיל על פלטפורמה שרועדת, כלומר אם למשל המנוע של הניידת הממוזגת מקרטע והרכב רועד, זו בעיה. בנוסף, כאמור, השוטר חייב להראות לנהג את הדו"ח והיו לא מעט מקרים של בעיות בשמירה על קשר עין, כלומר להוכיח שהנהג שנתפס הוא אכן הנהג ברכב.
כבר היו בעבר מקרים שבהם, למשל, שוטר רשם שמיצובישי ביצעה את העבירה, כשהנהג היה בטויוטה. באקדח החדש יש צילום, אז יכולתו של השוטר להבדיל בין טויוטה למיצובישי כבר לא משנה. בנוסף, ממל"ז על כל סוגיו הוא סטטי. אי אפשר להשתמש בו בעת נסיעה. הניידת, או האופנוע, או אפילו שוטר שרק מצויד בממל"ז ובסוללה, חייבים לעמוד ללא תנועה.
ניתן להילחם?
בהחלט. ראשית, WAZE חושפת בקלות את מיקומו של כל שוטר עם ממל"ז. עם האקדח הישן הם חייבים להתמקד בצידי הכביש וזו בעיה. הנהגים הראשונים שיחלפו על פני השוטר, אם אכן הם יסעו מהר, יחטפו דו"ח, אבל הם לפחות ידווחו. בהערת אגב, לפי נתונים של WAZE — נהגי ישראל להוטים מאוד לדווח על מכמונות ושוטרים. בנוסף, למתקדמים יש כאמור גלאי רדאר והם יודעים לצפצף כאשר השוטר מכוון את אקדח הלייזר ולוחץ על ההדק. העניין הוא שהלחיצה על ההדק היא כמו יריית אקדח אמיתי: ברגע שההדק נלחץ — מאוחר מדי.
2 צפייה בגלריה
כמו אקדח - ברגע שהשוטר לחץ על ההדק - זה כבר מאוחר מדי
(צילום: Police Service of Northern Ireland)
ועם זאת, יש כאמור שוטרים שמבצעים נוהל של כמה לחיצות כדי לוודא את המהירות. נהג חד חושים ימהר ללחוץ על הברקס כך שהלחיצה השנייה, שמיועדת לתיעוד המהירות, תהיה כבר על מהירות נמוכה יותר. בנוסף, קרן לייזר ממוקדת מאוד אל הרכב, אבל ככל שהמרחק גדל היא מתרחבת, או מתפזרת. וזה אומר שאם שוטר ירה קרן לייזר אל רכב שמתקרב אליו, ייתכן שרכב שנמצא במרחק גדול יותר יתפוס בגלאי את קרן הלייזר הזאת כשהיא כבר בשלב ה"רחב". כלל זה תקף רק אם הרכב שמצויד בגלאי אכן נוסע במרחק סביר מאחורי הרכב שנתפס.
הדבורה — BEE 3 IL – היחידה שלוכדת גם בתנועה
מה זה?
מכמונת המהירות BEE 3IL היא מכמונת המהירות היחידה שבידי משטרת ישראל שבאמת פועלת על עיקרון רדאר, או דופלר. משטרת ישראל הכריזה על השימוש בה בשנת 2007.
איך זה נראה?
כמו צנצנת קטנה ושחורה שמותקנת על הגג של הניידת. או על חלקו הקדמי של אופנוע משטרתי. חשוב לציין שהדבורה חייבת להיות מותקנת, כלומר שוטר לא יכול לשאת בידיו דבורה, ועדיף גם שלא ינסה בגלל הקרינה שהיא פולטת.
איך זה עובד?
בשתי מילים: אפקט דופלר. בלי להיכנס ליותר מדי הסברים מדעיים, אבל עקרונית מדובר במכמונת שמשדרת גלים אלקטרומגנטיים. הגלים פוגעים בעצם שהמכמונת "רוצה" למדוד ומוחזרים אל המכמונת. העיקרון הזה משמש לחישוב של מהירות העצם, או במקרה שלנו — הרכב.
במקרה של השימוש במכמונת הדבורה, טווח השימוש בה הוא מאוד גדול, מעל קילומטר. ובנוסף, הניידת או האופנוע שהמכמונת מותקנת עליהם יכולים להיות או סטטיים, כלומר עומדים בצידי הדרך, או בתנועה, כלומר יכולים להיות בנסיעה ולהתגנב אחרי מכונית שנוסעת מהר, או להגיח מולה. כלומר, בניגוד לכל סוגי המכמונות האחרים, זוהי מערכת שעובדת גם בתנועה.
איפה מוצאים אותה?
איפה שלשוטרים קשה לשבת בצידי הדרך או איפה שהיא יכולה לפעול בקלות, ועל כך בהמשך. אבל עקרונית את הדבורה מוצאים בעיקר בכבישי הדרום, למשל כביש הערבה.
האם יש חסרונות?
כן, הרבה. ראשית, זו מערכת שבדומה לאקדח הלייזר הישן דורשת מהשוטר לא רק לתפוס את הנהג אלא גם לדלוק אחריו ולהראות לו את הדו"ח. נניח למשל שהניידת הגיחה מול נהג שנסע בכביש שיש בו גדר הפרדה. לשוטר אין שום דרך להסתובב ולרדוף אחרי הנהג תוך שמירה על קשר עין. בנוסף, זו מערכת שמחוברת לגג של ניידת, כלומר קשה להתחבא בצד הכביש עם ניידת. אלא אם יש שוטר נוסף, למשל על אופנוע, שירדוף אחרי הנהג בימים של מצוקה בכוח אדם.
בנוסף, הדבורה היא מכמונת יחסית לא מדויקת, בניגוד לאקדח הלייזר, כלומר היא דורשת שהרכב שנתפס יהיה לבד בכביש. אז למשל בנתיבי איילון אין סיכוי להפעיל אותה. בכביש הערבה בשתיים בלילה דווקא כן. קל מאוד לזהות את הניידות שעליהן מותקנת הדבורה — אם הן סמויות אז צריך גגון מיוחד שעליו הדבורה מותקנת, אם הן גלויות אז בכל מקרה קל לזהות.
ניתן להילחם?
תשובה חלקית שמשתנה בהתאם לכמה הנהג מוכן להתמודד עם האיום. ראשית, גלאי רדאר, ששוב יודגש שהם חוקיים בישראל: עיקרון ההפעלה של הדבורה מבוסס כאמור על לכידה מטווח גדול מאוד, עוד לפני שהשוטר רואה את הנהג. לכן השוטרים אוהבים להשתמש במה שמכונה "דבורה חמה", כלומר הדבורה כל הזמן פועלת ומשדרת. בכל הקשור בגלאי רדאר, המרוץ הטכנולוגי בין היצרנים מטורף וכפי שהניסיון מלמד — אמצעי האכיפה של המשטרה הם בני שנים רבות.
הגלאים שהוצגו לפני כעשור, כאלה שאגב ניתן לרכוש גם באמזון תמורת כמה מאות דולרים, מסוגלים לתפוס את שידורי הדבורה בקלות. אלה שיצאו בשנים האחרונות, מתוצרת חברות כמו וולנטיין, יונידן, אקסורט ואחרות — מסוגלים להתריע על קרבה של הדבורה גם ממרחק של שלושה קילומטרים מראש. בנוסף יש את WAZE, אבל כאן זה מורכב: אם הניידת נייחת, כלומר חונה ללא תנועה, כאמור קל מאוד לזהות אותה ולדווח למשתמשי הדרך האחרים. אם הניידת בתנועה — WAZE לא שווה הרבה.
מצלמות המהירות א־3 – 13 שנים, מיליוני דוחות, לפחות עד 2029 איתנו
מה זה?
אימת הנהגים: פרויקט מצלמות מהירות א־3 נפרס בכבישי ישראל לראשונה בשנת 2013 ורק לאחרונה נחשף בכלכליסט שהמצלמות האלה יישארו איתנו לפחות עד שנת 2029. יש כמה עשרות כאלה והן מתעדות נהגים שנוסעים במהירות מופרזת או לסירוגין עוברים רמזור באור אדום.
איך זה נראה?
מצלמות מהירות כתומות או צהובות שניצבות על עמודים בצידי הכביש או בצמתים. גובה המצלמה הוא בערך שניים וחצי עד שלושה מטרים.
איך זה עובד?
עיקרון די ישן: בצד הכביש יש מצלמה. לפני המצלמה מותקנים בכביש שני פסי מתכת. הרכב חולף על שני פסי המתכת וכך מהירותו מחושבת. לאחר מכן הדו"ח נשלח לבית הנהג באופן אוטומטי.
איפה מוצאים אותה?
בצידי הכבישים ובצמתים. קשה לפספס את הצבע.
האם יש חסרונות?
כן, הרבה. אמינות המצלמות האלה כל הזמן מוטלת בספק. רכבים חשמליים משבשים כביכול את פעילותן. הן נייחות ולא זזות ממקום למקום, חלק מהמצלמות בכלל לא פעילות. ועם זאת, בלי עין הרע, הנהגים לא לומדים: בכלכליסט כבר נחשף שהשנה המצלמות האלה הפיקו כבר כ־280 אלף דוחות.
ניתן להילחם?
דו"ח שבו יש כמה רכבים בצילום אינו קביל. אי אפשר גם להוכיח מי נהג ברכב, אז אפשר לטעון שהבעל נהג ברכב. במקרה של רכב חברה, הנהג יכול תמיד להתחמק. אמנם הוא ישלם יותר אבל הוא יישאר עם הרישיון. וגם WAZE מתריע בקלות על המצלמות האלה, הן לא יכולות לזוז והן עומדות באותו מקום שנים רבות.
לצד כל אלה חשוב לציין: דור נוסף וחדש של אמצעי אכיפה כבר בדרך. כפי שבשעתו נחשף בכלכליסט שאקדחי הלייזר המצלמים ייכנסו לשימוש — כך גם מכמונות הרדאר של המשטרה בדרך אלינו. מדובר במכמונות שעובדות כמו הדבורה, כלומר על עיקרון רדאר — אבל בניגוד לדבורה הן מסוגלות גם לצלם את הרכב העבריין. ובנוסף — הרע מכול עוד לפנינו. פרויקט א־3 יימשך כמובן עד 2029, אבל במקביל המשטרה כן נערכת לפריסת מערכת מצלמות המהירות הממוצעת.
אלה מצלמות שלא יצלמו את הרכב כאשר הוא סתם חולף על פניהן — אלא יתעדו את מהירותו על פני מספר קילומטרים. זו מערכת שקשה מאוד לחמוק ממנה, אבל צריך לקחת בחשבון שלפחות בשנים הקרובות היא לא תיפרס בישראל.
