מלחמת הסחר האיצה את הבריחה של חברות הטכנולוגיה מסין
חברות גלובליות שהעבירו עד כה בעיקר פעילות של הרכבת מוצרים למדינות אחרות מזיזות גם פסי ייצור של חיישנים, מעגלים מודפסים וסוללות ליעדים אחרים באסיה. דו"ח P&S: "שינויים מסוג זה הופכים את היציאה מסין להרבה יותר קבועה"
בעשורים האחרונים הפכה סין לבסיס הייצור של הכלכלה המודרנית, ובפרט של מוצרי הטכנולוגיה שמניעים אותה. שילוב בין כוח עבודה מרובה וזול יחסית, לבין שכבת מהנדסים מוכשרת ויכולת להקים קווי ייצור שהם לא רק יעילים ומהירים אלא גם גמישים ומאפשרים שינויים והתאמות מהירים, הפך את המדינה ליעד מועדף בעבור חברות כמו אפל, סמסונג, LG, טסלה, דל, HP ואחרות. החברות הללו מפתחות אומנם את המוצרים שלהן בארצות הברית, אבל מייצרות חלק ניכר מהרכיבים ומרכיבות את המוצר הסופי בסין. ואם בעבר "תוצרת סין" היתה חתימה שלילית שהעידה על מוצר זול וגרוע, בשנים האחרונות זו החתימה שמתנוססת על המוצרים היוקרתיים והנחשקים ביותר.
אבל עתה מקבל המונח "תוצרת סין" הקשרים שליליים חדשים. לא בגלל איכות התוצרים, אלא בגלל מלחמת הסחר המתחדשת ומתעצמת שמוביל ממשל טראמפ מול המדינה. וכתוצאה, יותר ויותר חברות טכנולוגיה מחפשות חלופות ייצור במדינות אחרות. אם כדי לגוון את בסיס הייצור, אם כדי להימנע מהמכסים של טראמפ על יצוא מהמדינה, ואם כדי לשאת חן בעיני השלטון החדש בוושינגטון. ואולי שילוב של כל השלושה.
לפי הסקר השנתי של לשכת המסחר האמריקאית בסין, 30% מבין 360 החברות שנשאלו השיבו שהן שוקלות חלופות ייצור לסין, או שכבר החלו לפנות לחלופות הללו. כרבע מחברות הטכנולוגיה והמו"פ ציינו כי החלו להוציא את שרשראות האספקה שלהן מסין. את המונח "תוצרת סין" מתחילה להחליף המנטרה "רק לא סין" ( ABC– (Anything but China.
לא מדובר במגמה חדשה לחלוטין. בשנים האחרונות, ענקיות טכנולוגיה החלו לגוון את בסיס הייצור שלהן באסטרטגיה שכונתה "סין פלוס 1". כלומר, שמירת חלק מרכזי מהייצור בסין אבל פיתוח בסיס ייצור נוסף במדינה אחרת. אפל היא אחת החלוצות בתחום, והשקיעה לאורך השנים האחרונות מיליארדי דולרים בהקמת מתקני ייצור והרכבה בהודו. השקעה זו נושאת פירות איטיים אך עקביים, וכיום מסוגלים מפעלי החברה בהודו לנפק את המכשירים החדשים ביותר בלוח זמנים דומה לזה של המפעלים בסין, אם כי עדיין בהיקפים קטנים משמעותית.
אולם, החרפת המתחים בין ארצות הברית לסין מאז שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן מאיצה משמעותית מגמה זו. "כולם מחפשים חלופה לסין", אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" וונג סיאו האי, מנהל הארגון הייצוגי של תעשיית השבבים במלזיה, יעד מועדף בעבור חברות טכנולוגיה מערביות רבות. "חברות בונות מחדש את הפעילות העסקית שלהן". המגמה דוחפת חברות רבות לחפש חלופות באסיה ובמדינות אמריקה הלטינית, כאשר במקביל, יצרניות סיניות פועלות לפתיחת מפעלים מחוץ למדינה על מנת לשמר את הלקוחות הקיימים.
"הלקוחות לא רוצים את סין"
ובשעה שעד עתה חברות העבירו למדינות אחרות בעיקר פסי הרכבת מוצרים, לפי דו"ח של S&P כעת הן גם מעבירות פסי ייצור של רכיבים כמו חיישנים, מעגלים מודפסים וסוללות. "שינויים מסוג זה דורשים השקעה גדולה במכונות ובחלפים והופכים את היציאה מסין להרבה יותר קבועה", נכתב בדו"ח.
המגמה מורגשת במיוחד במוצרים שקשורים לתעשיית השבבים. זאת, על רקע מלחמת השבבים שהצית ממשל ביידן באוקטובר 2022 עם הטלת מגבלות על יצוא לסין של שבבים עתירי ביצועים לפיתוח מערכות AI (מאז הוחרפו והודקו המגבלות כמה פעמים). קודם למגבלות, היתה סין אחד המרכזים עולמיים הגדולים של ייצור שרתים. מאז הוטלו, הרכבת שרתי AI עוברת בהיקף גדל והולך למדינות כמו מלזיה ומקסיקו. על חברות שקיבלו מענקים במסגרת חוק ה־CHIPS של ממשל ביידן (שהקצה 53 מיליארד דולר למענקים לחברות שמקימות מפעלי שבבים בארצות הברית), נאסר להרחיב את יכולות הייצור שלהן לסין למשך תקופה של עשור.
בנובמבר שעבר דווח כי Applied Materials ו־Lam Research הורו לספקים שלהן להפסיק לעבוד עם חברות סיניות. Advanced Energy Industries, שמייצרת מערכות כוח ורכיבים אחרים שמשמשים בייצור שבבים, אמרה בינואר כי סגרה את המפעל השלישי והאחרון שלה בסין והעבירה את הייצור לפיליפינים ולמקסיקו. "חלק גדול מזה נעשה מכיוון שהלקוחות שלנו לא רוצים שנייצר בסין", הסביר המנכ"ל סטיבן קלי.
"המצב הופך מאתגר יותר"
המרוויחות הגדולות מהמגמה הן מדינות דרום־מזרח אסיה, שעלויות כוח האדם והאנרגיה שלהן דומות לאלה של סין. ב־2023 עמדה ההשקעה של חברות זרות באזור על 230 מיליארד דולר, זינוק של 48.4%. יצרניות שבבים כמו אינטל, Infineon ו־Micron משקיעות מיליארדי דולרים בהקמת מפעלים במלזיה ובסינגפור. HP הקימה קווי ייצור בתאילנד. במלזיה יצוא השבבים, המחשבים ומוצרי אלקטרוניקה אחרים הגיע ב־2024 לשיא של 137 מיליארד דולר.
אך גם אחרי המעברים השונים, סין היא עדיין מרכז ייצור משמעותי. לפי נתונים של חברת TrendForce, ב־2023 כמעט כל ייצור המחשבים הניידים העולמי היה בסין. בשנה שעברה לקחו אומנם וייטנאם ותאילנד (היקף ייצור המחשבים הניידים גדל פי 8 בתוך ארבע שנים) נתח ניכר מההיקף, אך סין עדיין סיפקה 80% מכלל המחשבים הניידים.
ואולם, אם המגמה הנוכחית תימשך ואף תואץ, עתידה סין לאבד חלק ניכר מלקוחותיה, ולספוג פגיעה כלכלית קשה. העובדה שמוצרים, ולכן פסי ייצור, הופכים מורכבים יותר ויותר, רק מדגישה בעבור חברות את הצורך לשקול בצורה זהירה יותר, לא רק מה לעשות עם מתקנים קיימים, אלא גם איפה להקים מתקנים חדשים. "בטווח הארוך, יצירת קווי אספקה חדשים תהיה יקרה יותר ומסוכנת יותר", אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" אנליסט IDC, מריו מוראלס. "התחכום והמורכבות רק הופכים את המצב למאתגר יותר בעבור חברות שמבקשות להעביר פעילות ייצור".
