פרשנות
מלחמת הסחר החלה, האינפלציה וההאטה יגיעו בעקבותיה
להחלטה האגרסיבית של נשיא ארה"ב להטיל מכסים על קנדה, מקסיקו וסין השלכות מרחיקות לכת, לא רק על הכלכלה הגלובלית אלא גם על המערכת הפוליטית הבינלאומית; פגיעה בסחר העולמי תשבש את שרשראות האספקה ואת הצמיחה במדינות רבות; אי־ודאות מוגברת בשווקים הגלובליים תפגע בצריכה ובהשקעות
ברגע שנשיא ארה"ב החדש דונלד טראמפ הטיל אתמול מכס של 25% על תוצרת קנדית - מלחמת הסחר העולמית החלה באופן רשמי. טראמפ אף הטיל מכס זהה על מקסיקו ומופחת (10%) על סין, אבל את השיקול לגביהן אפשר לנסות להצדיק. לגבי סין, הגירעון המסחרי של ארה"ב הגיע ב־12 החודשים האחרונים (רבעון אחרון 2023 עד רבעון שלישי 2024) לכ־300 מיליארד דולר. וסין, באופן מובהק, היא היריבה של ארה"ב במערכת הפוליטית הבינלאומית. לגבי מקסיקו, הטענות הן שהממשלה שם לא עושה מספיק לעצור את שטף המהגרים ובעיקר את שטף הפנטניל דרך הגבול, אותו סם סינטטי שהפך שם קוד לסחר בסמים על ידי קרטלים מסוכנים והתמכרות של האמריקאים לאותם סמים.
אבל מה הקשר של קנדה? הרי אין בעיות בגבול עם ארה"ב והגירעון המסחרי מול קנדה עמד על כ־45 מיליארד דולר בלבד, השני הכי נמוך של ארה"ב מול מדינה אחרת ב־2024 (רק 4% מהגירעון המסחרי האמריקאי הכולל). יתרה מזו, ארה"ב עדיין חתומה עם קנדה וגם עם מקסיקו על הסכם סחר חופשי (שמו USMCA שהחליף ב־2020 את ה־NAFTA), והוא קובע כי אסור להטיל מכס גורף, לבטח בסדר גודל כזה. כאשר עיתונאים שאלו את טראמפ מה יכולות לעשות הממשלות כדי למנוע את רוע הגזירה, התשובה של הנשיא השאירה אותם בהלם: "נכון לעכשיו - כלום", הוא השיב באדישות.
1. קנדה מתכוונת להגיב, והיא כבר הודיעה כי תטיל בחזרה מכסי מגן. בדיוק כך מתחילות מלחמות סחר. ולמען האמת גם מלחמות בכלל. ואם לא די בכך, פורסם נתון מפתיע: ארה"ב היא אחת מהמדינות הכי "סגורות" בעולם. לפי נתונים של הבנק העולמי "מדד הפתיחות" של הכלכלה הגדולה בעולם (משקל הסחר ביחס לתוצר) הוא פחות מ־25%, מהנמוכים בעולם והרחק מהממוצע העולמי שהוא 58.5% (ראו תרשים בעמוד 6). כלומר, חלקם של היבוא והיצוא בכלכלה האמריקאית הוא פחות מרבע, והמדינה הרבה פחות תלויה בסחר החוץ שלה. יחד עם זאת, אסור לשכוח כי ארה"ב היא עדיין היבואנית הגדולה בעולם באופן מוחלט: 3.17 טריליון דולר נכון ל־2023. לא בכדי במאמר המערכת של וול סטריט ג'ורנל, עיתון שתומך בצד הימני של המפה ואף תמך בטראמפ, כינו את מהלך הטלת המכסים "מלחמת הסחר המטופשת ביותר בהיסטוריה", ואף הדגישו כי "המתקפה הכלכלית על השכנים היא נטולת הגיון כלכלי". אפילו בתוך לשכת המסחר האמריקאית שתמכה בטראמפ הזהירו: "הטלת המכסים היא חסרת תקדים, לא תפתור את הבעיות, תעלה מחירים רק למשפחות אמריקאיות, ותכביד על שרשרת האספקה", הזהיר סגן נשיא בכיר בלשכת המסחר של ארה"ב והאחראי על הסחר הבינלאומי.
וול סטריט ג'ורנל: טראמפ פתח במלחמת הסחר המטופשת בהיסטוריה
במאמר המערכת שלו מבקר העיתון בחריפות את החלטת הנשיא להטיל מכסים על קנדה ומקסיקו; מזהיר: הצעד יפגע בכלכלה האמריקאית ובתעשיית הרכב; הג'ורנל מזכיר במאמרו את הבדיחה של הקומיקאי ברנרד לואיס: "מסוכן להיות אויב של אמריקה, אבל להיות ידיד שלה עלול להיות קטלני"
לכתבה המלאה
2. למלחמת הסחר הזו השלכות מרחיקות לכת לא רק על הכלכלה הגלובלית, אלא גם על המערכת הפוליטית הבינלאומית. ראשית, כל משקי הבית בעולם, פירמות וגופים פיננסים צריכים להיערך לעידן של אינפלציה גבוהה יותר. מטבע דברים, ברגע שמחיר מוצר ליבואן עולה כי מוטל על אותו מוצר מס, הוא יגלגל אותו לצרכן הסופי.
כאן הסיפור הופך לקצת יותר מורכב. אם המוצר הוא חיוני או בסיסי (מזון, חומר גלם קריטי, ועוד) אזי הצרכן ישלם את המחיר הגבוה יותר אשר מחולל אינפלציה. היות ומדובר במכס כולל של 25% - מדובר על כל המוצרים. טראמפ אמר שהוא יטיל מכס של 10% "בלבד" על נפט קנדי, אבל עדיין מדובר ב־10% תוספת, והוא גם הבטיח שהוא יגדיל את השיעור בעוד כמה שבועות. צריך לזכור כי שלוש המדינות שעליהן הוטלו המכסים מספקות כמעט מחצית (43%) מכלל היבוא האמריקאי. ברגע שמחירי כל המוצרים המיובאים עולים (למרות שכאמור מדובר בכ־14% מהתמ"ג בלבד), נוצרים לחצים אינפלציוניים בעקבות הטלת מכסים נגד ארה"ב שעלולים להתפרץ אם לא שולטים בהם, כפי שהיה בעידן הפוסט־קורונה. לדבר הזה משמעויות מיידיות על משקי הבית האמריקאיים אך לא פחות חשוב גם לכל עולם דרך הערוץ המוניטרי: הפד לא ימהר להפחית את הריבית כל עוד האינפלציה בעלייה (בסוף השבוע היא עלתה שוב ומתקרבת ל־3%) כאשר מתווספים לחצים אינפלציוניים. אם ארה"ב לא תפחית ריבית, יהיה קשה לכל הבנקים המרכזיים בעולם להמשיך עם הצמצום המוניטרי (הורדת ריבית).
3. בעיה נוספת היא הצמיחה הגלובלית שממילא חלשה. לא בכדי כינו באותו עיתון כלכלי את המהלך של טראמפ כ"רוצח העושר" (WEALTH KILLER). מדינות עם כלכלות פתוחות ותלויות בסחר חוץ יכולות לחוות ירידה חדה בצמיחה בעקבות מכסים: הן דרך הצריכה הפרטית והן דרך ההשקעות - שני מנועי הצמיחה העיקריים, שכן מוצרי צריכה ומוצרי השקעה עלולים להתייק, או גרוע מכך להיות חסרים. בנוסף, לצעדים אלה השפעה מעבר לכלכלה הריאלית: הם מחוללים אי־ודאות מוגברת בשווקים הגלובליים, שעלולה לדכא עוד יותר את הפעילות הכלכלית על ידי שיבושים ועיכובים בהחלטות על צריכה והשקעות. יותר מכך, זינוק בעלויות המסחר ושווקים פחות פתוחים ותחרותיים עלול לצמצם השקעות במחקר ופיתוח ולפגוע בדחף לחדשנות בתעשיות שונות. חדשנות ופיתוח טכנולוגי הם מנועי צמיחה מרכזיים בכלכלה של היום, הצמיחה הכלכלית ארוכת טווח עלולה להיפגע.
4. הפגיעה בצמיחה תבוא לידי ביטוי בערוצים נוספים. מכסים עלולים לשבש שרשראות אספקה גלובליות על ידי הוספת עלויות ומכשולים רגולטוריים, דבר שעלול להוביל לשיבושים בשווקים תוך פגיעה ביעילות הכלכלית וליכולת של חברות להתחרות בשווקים העולמיים. כאמור, קצב הצמיחה הגלובלית אינו מרנין: לפי התחזית המעודכנת של ה־IMF הצמיחה הגלובלית הצפויה לעמוד על 3.3% בלבד בשנתיים הקרובות (2026-2025), הרחק מהממוצע הרב־שנתי של העשור הקודם שהיה סביב 3.7%.
באותו דו"ח ציינו כלכלני IMF בפרק מיוחד על "סיכונים לתחזיות" כי "הגברת הפרוטקציוניזם, למשל בצורה של גל חדש של מכסים, עלולה להחמיר את מתחי הסחר, להפחית את ההשקעות, להפחית את יעילות השוק, לעוות את זרימת הסחר, ושוב לשבש את שרשראות האספקה", ואף הוסיפו: "הצמיחה עלולה להיפגע הן בטווח הקרוב והן בבינוני, אך בדרגות שונות".
5. המהלך הכל כך אגרסיבי של טראמפ, דווקא מול השכנות, שותפות הסחר ובעלות ברית הקרובות שלה עלול להעביר מסר לשאר המדינות לפיו "כעת אין ערכים יש רק אינטרסים", כפי שהסביר פרופ' ריקרדו האוסמן מאוניברסיטת הרווארד בשבוע שעבר דבר שעלול לפגוע בראש ובראשונה בארה"ב עצמה ובגוש המדינות הדמוקרטי־ליברלי. יתרה מזו, ברגע שטראמפ מפר ברגל כה גסה הסכמים חתומים, המשמעות המיידית היא כי אין משמעות לאותם הסכמים והם בגדר אות מתה. הרי בעלות הברית שלה עלולות להבין כי המעצמה הגדולה בעולם - הלוחמת למען חופש, דמוקרטיה, שווקים פתוחים - היא שותפה שאפשר פחות לסמוך עליה, לא רק בהקשרים של סחר, אלא גם בהקשר של ביטחון. "אם המעצמה העולמית מחליטה ללחוץ על בעלות בריתה כדי לקבל ויתורים", תוהה ד''ר פאריד זקריה, הפרשן הבכיר של CNN בראיון לכלכליסט, "אז נמצא את עצמנו בעולם הרבה יותר כאוטי ושביר. כולם יצטערו על כך, כי זה יהיה עולם קשה יותר לכולם".
2 צפייה בגלריה
ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו. בתגובה לטראמפ יטיל מכסים על ארה"ב
(צילום: REUTERS/Patrick Doyle)
והוא מסביר גם מדוע: "בסופו של דבר כולם יגידו אם ארה"ב לא מצייתים לחוקים, לכללים ולנורמות, למה שאנחנו נעשה זאת. הסינים יגידו את זה, הרוסים יגידו את זה. וזה הדבר שהכי מדאיג אותי". זקריה מצביע על אלמנט מבני נוסף שעלול להכביד עוד יותר: "לנשיא ארה"ב אין מגבלות בזירה הבינלאומית: אין אופוזיציה, אין קונגרס, אין בתי משפט". ועוד לא התחלנו לדבר על האפשרות של מלחמה קרה נוספת מול סין שעלולה להיות בעלת השלכות הרסניות.
6. כפי שנחשף אתמול בכלכליסט בישראל מאוד מוטרדים מההתפתחויות האחרונות והיא נערכת לאפשרות שגם עליה יוטלו מכסים ומגבלות בכמה מישורים. אך בסופו של דבר ברור כי אצל טראמפ הסוגיה הזו היא פוליטית ולכן האחריות היא כולה על נתניהו. אלו חדשות רעות שכן ראש הממשלה כבר מזמן נטש את הטיפול בסוגיות כלכליות. ההיסטוריה מספקת חיזוקים נוספים לחששות בישראל: בקדנציה הראשונה שלו, טראמפ כבר הפר את הסכם סחר חופשי עליה חתומות שתי המדינות והוא נמנע מלהחריג את ישראל כאשר הטיל מכסים על פלדה ואלומיניום. זאת למרות תחנוני הפקידים והשרים. הנזק היה מוגבל - כ־2.5 מיליון דולר, על 4 חברות, שכן מתכות אינן משמעותיות ביצוא הישראלי לארה"ב.
אבל כעת מדובר על אפשרות של הטלת מכסים אוניברסליים על כל הסחורות. משקל היצוא לארה"ב מסך היצוא הגיע ליותר מ־26%, מה שממשיך להפוך אותה לשוק היעד המרכזי של הסחורות הישראליות. מדובר ביצוא גדול פי חמישה לשותפות כמו סין, גרמניה והולנד שמשתרעות מיד אחרי ארה"ב ברשימת שוקי היעד. אך יחד עם הזינוק המתמשך ביצוא, גם העודף המסחרי של ישראל גדל. ואם לא די בכך, כ־85.4% מהעסקים הישראלים המייצאים לארה"ב הם עסקים קטנים ובינוניים עד 50 עובדים. פוטנציאל הפגיעה הוא עצום.
הנתונים העדכניים גם עלולים להרגיז את הנשיא החדש : הגירעון המסחרי של ארה"ב כלפי ישראל זינק בכמעט 30% תוך 3 שנים בלבד, כאשר ישראל מייבאת 52% יותר מסין, ממה שהיא קונה מחברות אמריקאיות. הנתון המרגיע הוא כי עדיין יותר ממחצית היצוא לארה"ב הם שירותים שמכסים לא חלים עליהם. אבל עדיין יצוא הסחורות לארה"ב (ללא יהלומים) הוא הגבוה מכולם וכבר הגיע לכ־14.2 מיליארד דולר, סכום עתק לכל הדעות.
