הקברניט
איום סמוי מהעין: תעלומת הכטב"מים החמקנים של איראן
הרפובליקה האיסלאמית השיגה טכנולוגיית חמקנות אמריקאית ב-2011 ופיתחה לפחות חמישה דגמים מסוכנים של כטב"מי נפץ, תקיפה וריגול - שהופעלו נגד ישראל עוד ב-2018; "הקברניט" מסביר מדוע לא תקפו אותנו בהמוניהם במלחמה הנוכחית, ומה יוכלו לעשות אם יצטרפו במפתיע
שלום, כאן הקברניט; במזרח התיכון ישנן שתי מדינות שמפעילות חמקנים בקרב. הראשונה היא ישראל: לצה"ל יש עשרות מטוסי F35, פאר תעשיית התעופה האמריקאית, שעושים משלוחי פצצות 24/7 מפה עד תימן וטהרן וחברות ביטוח פושטות רגל כשהם באים לבקר. המדינה השנייה היא איראן, והגיע הזמן שנדבר על החמקנים שלה.
לפני הכל, בואו נבדיל בין חמקנים בכאילו וחמקנים אמיתיים; איראן הציגה בעבר מטוסי קרב כמו הקאהר 313 וטענה שהוא חמקן מארץ החמקנים - בעוד הצצה קצת יותר מעמיקה הראתה שמדובר באווירון מפיברגלס שנחשף לצורכי תעמולה או הטעייה מודיעינית; המסכים בקוקפיט שלו נלקחו מרדיו דיסק לרכב.
אבל לא עליו נספר היום; לרפובליקה האיסלאמית יש גם חמקנים לכל דבר ועניין, שהופעלו בקרב ויש הרבה מאוד שהם יודעים לעשות.
מאין השיגו האיראנים טכנולוגיית חמקנות? מחנות המפעל; ב-4 בדצמבר 2011 סטה ממסלולו כטב"מ חמקן אמריקאי מדגם RQ170 סנטינל, שהיה בניסוי מבצעי באפגניסטן. הכלי טס איראנא, חצה את הגבול, טס כ-250 ק"מ ונחת לא רחוק מבסיס קשמאר.
זה לא קרה בטעות: לטענת האיראנים ולפי הערכות במערב, משמרות המהפכה יזמו חסימה אלקטרונית שניתקה את הכטב"מ מהמפעילים שלו, וגרמה לו להפעיל פרוטוקול RTB, כלומר חזרה אוטומטית לבסיס. במשמרות המהפכה ידעו שהסנטינל נעזר באנטנות קרקעיות כדי לנווט, הפעילו שידורים משלהם וכך קיבלו את החמקן ממש לידיים.
לצערנו, לאיראן יש מסורת ארוכה ומרשימה בהינדוס לאחור של טכנולוגיות עילית זרות - וכך למד האויב איך בונים חמקן. והוא בנה הרבה מאוד: הראשון נקרא שאהד 171 סימורג (חזיז ורעם), שהיה שכפול מדויק של הסנטינל, בורג לבורג. התאום הפרסי הוא כלי ריגול ארוך טווח שנושא מכ"מ SAR שמייצר תמונה תלת ממדית מההחזרים שלו - ובעל רדיוס משימה של 2,200 ק"מ, מספיק כדי לרגל בכל מדינה במזה"ת.
השאהד 171 היה תצורת הבסיס, ממנה פיתחה איראן עוד ועוד כלים שיתאימו למשימות שלה ושל צבאות הפרוקסי שהיא מתחזקת. בסך הכל זוהו עד כה שתי סדרות ובהן ארבעה דגמים נוספים בעלי הנעה, יכולות ותפקידים שונים. הסדרה הראשונה הוקטנה ב-40% ביחס לשאהד המקורי, ויש בה כלים שאורכם 2.7 מ' ומוטת כנפיהם 7.3 מ'.
הדגם הבכיר הוא כטב"מ תקיפה חמקן בשם שאהד 191. יש לו מנוע סילון זעיר, גרסה איראנית של מנוע ה-TJ100 הצ'כי שנחשב לאמין וחסכוני מאוד.
הוא מסוגל לשאת ארבעה טילים מונחים אופטית או פצצות גלישה תחת גופו, וישנם תיעודים שמראים גם תצורה עם תא פצצות פנימי קטן.
רדיוס המשימה המקסימלי שלו - הטווח אליו יכול כלי לטוס, לתקוף ולחזור - עומד על 500 ק"מ, קצר יחסית. ככל הנראה שמגבלת הטווח קשורה בביצועי תשתיות התקשורת; השאהד 191 אינו אוטונומי לחלוטין וכמו הזיק הישראלי - מופעל מרחוק.
יש לו אח בשם שאהד 181 שנועד למשימות תצפית וקיבל מנוע בוכנה חסכוני שמאפשר טווח ארוך פי שניים. אותו אנחנו מכירים אינטימית: במרץ 2021 נשלחו שני חמקנים כאלה מאיראן לעבר ישראל, התגלו ואז פגשו שני חמקנים משלנו; היתה זו הפלת הבכורה העולמית של ה-F35.
ניתוח המסלול של הפולשים הראה שהם היו בדרך לאיו"ש, ובהריסות שלהם נמצא משלוח של אקדחים, מחסניות וחומרי תעמולה. זו היתה גיחת שופוני, מבצע ראווה - ומישהו במטה משמרות המהפכה בטח נאנח ואמר "חבל, היה ממש מרשים אם זה היה מצליח".
לשני הדגמים יש מאפיין מאוד מעניין שנותן גמישות גדולה בקרב: הם ממריאים ממכונית. טנדר עם מנשא על הארגז תופס מהירות, הכטב"מ מתניע - ויוצא לדרך גם בלי שדה תעופה או רקטת שילוח; צריך רק כביש ישר מספיק.
איך הם נוחתים? גם כאן תתאים כל דרך סלולה; במקום גלגלים כבדים, לשאהד 191 ו-181 יש מגלש נשלף.
נעבור לסדרה השנייה שפותחה מהמל"ט החמקן המקורי. היא כבר הוקטנה ב-60%, ויש בה שני דגמים באורך מטר שבעים, עם מוטת כנפיים של 5.2 מ' ומשקל שמוערך ב-170 עד 200 ק"ג.
הראשון בסדרה הוא השאהד 161 הסילוני - כטב"מ חמקני מתאבד שלצד מערכת הניווט הלוויינית שמביאה אותו ליעד, קיבל גם סנסור אופטי. המצלמה מסוגלת לאתר ולפגוע גם במטרות ניידות, מה שנותן יתרון ומתאים למבצעים מיוחדים.
אבל היכולת הזו באה עם מחיר: טווח התקיפה שלו עומד על 300 ק"מ בלבד. יתכן שפותח כדי לאיים על כלי שיט בקרבת איראן, מה שגם מסביר את המצלמה שלו; פגיעה בתעבורת הנפט היא תרחיש מאוד סביר במקרה של מלחמה שתשאב פנימה את סעודיה והמפרציות.
גם לשאהד 161 יש אח עם מנוע בוכנה, שנקרא דגם 141 - ואף שדווח שמדובר בכלי לריגול ותצפית, יתכן שביכולתו לשאת פצצה קטנה. טווח הטיסה שלו עומד על יותר מ-1,300 ק"מ, וגם אותו פגשנו טייסינו בקרב.
בפברואר 2018 התגלה אחד כזה מזמזם דרך סוריה לעבר צפון הארץ, והוזנק לעברו אפאצ'י של טייסת 113. חמקן או לא, מהמסוק הוא לא ברח.
השברים שלו זכו לטוס ביחד עם ראש הממשלה נתניהו ולדפוק הופעה על הפודיום בכנס במינכן. ככל הנראה שזה היה ניסוי לבחינת יכולות הגילוי של צה"ל, ואני בטוח שגם אז נשמעו אנחות אכזבה במטה האיראני.
אך למרות מגוון הדגמים, היכולות והפוטנציאל - כמעט שלא נראו הכטב"מים של איראן בקרב. מלבד שני ניסיונות החדירה לשטחנו ועוד דיווחים שטרם אומתו או הוכחו, ידוע ב-100% רק על עוד הפעלה אחת: באוקטובר 2021 תקפו שבעה שאהד 191 מטרות של דאעש בחאז'ין שבמזרח סוריה.
גם כאן מדובר כנראה בניסוי מבצעי; למחבלי הח'ליפות האיסאלמית אין שם אמצעי גילוי או הגנה שהצריכו מתקפת חמקנים. מצד שני, מדובר בזירת מבחן מאוד נוחה, שגם לא חושפת את הכטב"מים לעיניים מערביות.
ופה אנחנו מגיעים לשאלה הקשה: הכטב"מ המתאבד הוא ה-MVP של המלחמה הזאת; גם איראן וגם צבאות הפרוקסי שלה בלבנון, עיראק ותימן הפעילו ומפעילים כטב"מים מתאבדים נגדנו - גם בכמויות גדולות וגם בהצלחה: הם פגעו לנו בבסיסי צבא, בשדה תעופה, אפילו בלב תל אביב ובגינה הכי מפורסמת בקיסריה.
אז למה את החמקנים המתאבדים הם לא משגרים אלינו כל הזמן? למה לפתח כזו מין יכולת, אם לא מפעילים אותה כשהיא נחוצה? יש לכך חמישה הסברים אפשריים – ועתה נעבור עליהם ביחד.
הסיבה הראשונה יכולה להיות המחיר; כטב"מ נפץ אוטונומי רגיל עולה למשלם המסים הפרסי סביב 20,000 דולר, בין היתר משום שרוב רכיביו נרכשו בשוק האזרחי והוא עשוי מהחומרים הכי פשוטים.
אבל חמקנים לא קונים במכולת: כטב"מ כזה מחייב חומרים מיוחדים, מערכות בקרת טיסה שיסתדרו עם העובדה שאין זנב - זול זה לא יהיה. הדגמים גם מיוצרים לאט: לפי מקורות אוויאיישן וויק, מ-2017 ועד היום נבנו 50 שאהד 191, לעומת אלפי כטב"מים רגילים.
אז למה לה לאיראן לבזבז שאהדים של ביוקר, כשהפשוטים עושים את העבודה? אמנם שיעור הפגיעות נמוך יחסית, אבל המטרה של האויב היא טרור - להפחיד, לשבש שגרה, ולא לחסל יכולת צבאית או להשמיד תשתית. ובשביל זה, כטב"מ נפץ רגיל הוא די והותר.
סיבה שנייה יכולה להיות הסתרת יכולות. כלים חמקנים אינם בלתי-נראים, רק מחזירים הרבה פחות גלים למכ"מ שמשדר אליהם - מה שמקשה להבין שמדובר באיום ומאריך את זמני התגובה של מערכי הגנה.מי שמפעיל כטב"מים חמקנים בתדירות גבוהה נותן ליריבים שלו הזדמנויות לאפיין את חתימת המכ"מ שלהם, ולזהות אותם יותר מוקדם. יתכן שאיראן רוצה לאתגר אותנו בתחום הזה, למצב בו תרצה להוציא מתקפה חמקנית משמעותית.
סיבה שלישית יכולה להיות העדפה מבצעית: איראן מאיימת, מפחידה ומשגעת את כל שכנותיה כבר שנים, והפכה לילד הכי שנוא בכיתת המזה"ת. וכפי שאנו יודעים, מי שיש לו הרבה אויבים חייב גם לנטר אותם ללא הרף.
לא אופתע אם החמקנים של איראן מופעלים בעיקר במשימות ריגול ומעקב; בזבוז לשלוח אותם להתפוצץ ולהתאבד כשצריך אותם למשהו הרבה יותר חשוב אסטרטגית – ומשהו שרק הם יכולים לעשות.
סיבה רביעית: שמירת הכטב"מים החמקנים לעימות עם יריבים אחרים. ישראל הוכיחה שביכולתה גם לאתר וגם להפיל את החמקנים האיראנים - אבל האם סעודיה והמפרציות יכולות?
למרות הגישה שלהן לטכנולוגיה מערבית, מערכות הגילוי של צה"ל מתקדמות בהרבה ובתחום סוללות הנ"מ פשוט אין מה להשוות; יתכן ששאהד חמקני שכוחותינו יתפסו בקלות יעבור ממש בין הרגליים של סוללת פטריוט סעודית.
ואת הסיבה האפשרית החמישית אני הכי אוהב: לא מן הנמנע שאיראן לא מפעילה נגדנו המוני כטב"מים חמקנים במשימות תקיפה כי זה ממש רע לעסקים.
אתם מבינים, כל מערכת נשק היא קודם כל מוצר, ולאיראן יש ביד חתיכת אוצר: טכנולוגיית חמקנות מוכחת מבצעית, זולה בהרבה מכל מה שבונים במערב, שהיא מוכנה למכור עם שיר בלב לכל דורש.
ולא חסרים דורשים, כן? קחו את רוסיה, הלקוח הכי טוב של כטב"מים פרסים: מדינה גדולה, תקציב ביטחון גדול - אבל אין לה אף חמקן מבצעי משלה למרות מאמצים גדולים וכמה פרויקטים מרשימים – בטח לא כאלה שאפשר לייצר בזול ובמהירות. או את הודו: כסף? יש; שכנים בעייתיים? דאבל יש; חמקנים? זה לא.
וכל פיתוחי האיראנים זולים וזמינים יותר משל יצרנים בטורקיה, לא תלויים ישירות ברכיבים אמריקאים, ויכולים לתת לאיראן גישה להון זר כשהיא הכי צריכה אותו.
כל מה שעליה לעשות זה לדאוג שהחמקנים שלה לא ייראו רע. למשל, לא לשלוח אותם לעבר ישראל שעלולה לגרום ללקוחות לפקפק, להרים גבה או לבטל עסקאות שנמצאות בתנור. וכך אפשר לראות שישנו היגיון מסחרי בלהרחיק את החמקנים האיראנים משטחנו.
אבל כל אלו הן הערכות, ולא ברור מהו היקף השימוש המלא של חמקני האויב בקרב, או למה הוא כה נמוך. אולי נראה את זה משתנה בסבבי לחימה עתידיים; האיראנים אמנם יושבים בשקט כרגע - אבל עדיין מדובר ביריב ערמומי ומסוכן, שיכול להצית מחדש חילופי אש.
בינתיים אסתפק ואומר שטוב שגם את הכטב"מים החמקנים אנחנו מצליחים למצוא, ליירט ולשתול באדמה לפני שיגרמו נזקים גדולים. ושבכל מקרה, מדובר בכלים שאין בכוחם לפצח מרחב מוגן תקני - וגם אם יופעלו ויחדרו איכשהוא, לא יסכנו את מי שיקפיד על הוראות הבטיחות. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
