הקברניט
איך מטוס הראפאל שבשירות מצרים ניצח גם F35 וגם F15?
את החמקן הוא גילה בלי שימוש במכ"מ ואת ה-F15 העוצמתי הוא סובב על האצבע; הראפאל מתוצרת צרפת היה הכוכב של תרגיל נאט"ו האחרון. מה אפשר ללמוד מכך על הביצועים שלו פה באזורנו, והאם יש סיבה לדאגה?
שלום, כאן הקברניט; לשכנתנו מצרים יש חיל אוויר שהוא לא רק מהמתקדמים והמגוונים ביותר במזרח התיכון - הוא גם מהגדולים בעולם, וגדול משלנו ב-24%. המטוס הכי מעניין בקטלוג המצרי הוא הראפאל מתוצרת צרפת - כלי רב משימתי ומפתיע.
לאחרונה קיבלנו הדגמה די מטלטלת ליכולותיו דווקא בפינלנד שבצפון אירופה: מטוסים כמו של צה"ל הפסידו לו, חכו שתשמעו איך.
באוגוסט 2025 ערכה ברית נאט"ו את תרגיל אטלנטיק טריידנט השנתי, בהשתתפות חילות האוויר והים של ארה"ב, בריטניה, צרפת ופינלנד שאירחה את האירוע.
מה תורגל שם? פריסה קרבית זריזה (Agile Combat Employment), ראשי תיבות ACE וכמו שניחשתם, האמריקאים בחרו את השם.
מדובר בשיטה בה כוחות אוויר נפרסים בין מנחתים מאולתרים ומדלגים ביניהם כדי לחמוק ממכת אש של כוח פולש - ואז מתמודדים עם מגוון של איומים בשטח גדול עד שתבוא תגבורת.
כידוע, פינלנד גובלת ברוסיה של פוטין, אדם שיש לו הגדרות מאוד פלואידיות בנוגע לאיפה עובר גבול ואיזה צד שייך למי - ולכן מאוד הגיוני לערוך תרגיל ACE דווקא שם.
אז במשך שבועיים תורגלו צוותי הקרקע בדילוג אמצעים, צוותי הגילוי באיתור איומים, וצוותי הטיסה בכל סוגי קרבות האוויר, בדגש על מה שהכי קשה; הרעיון הוא להתאמן בתגובה להפתעות.
מי התאמן שם? כוכבים כמו ה-F35 החמקן וה-F15E שהביאה ארצות הברית, ה-F18C של פינלנד עצמה, והראפאל כופף את כולם; ניצח בקרבות אוויר שוב ושוב. בתמונה הזו כאן אתם רואים F35 אמריקאי בכוונת של המטוס הצרפתי, ואותו הדבר קרה גם לשאר.
לפני שנבין איך ולמה, שימו לב: רק שלושה חודשים לפני כן ניצת מחדש הסכסוך הוותיק של הודו ופקיסטן על חבל קשמיר. הפעם התחוללו קרבות אוויר גדולים, ושלושה מטוסי ראפאל הודיים הופלו בידי מטוסי J10 של פקיסטן.
וה-J10 הוא מטוס שמצרים מנסה כבר זמן מה לקנות מסין בתור תוספת כוח לראפאלים שלה. על פניו, אם תושלם העסקה והכלים יגיעו לשטח, תחזיק שכנתנו הדרומית גם במטוסים שהביסו F15 ו-F35 כמו שלנו, וגם כאלה שניצחו את הראפאל בקרב אמיתי.
14 צפייה בגלריה
בכיוון השעון: ה-J10 הפקיסטני, הראפאל של הודו, ומה שנשאר ממנו אחרי המפגש שלהם
(צילום: Indian Air Force, Pakistani Air Force)
אז איזה מזל שלוחמה אווירית לא עובדת לפי חוקי ההתאחדות לאבן נייר ומספרים - וכדי להבין זאת, בואו נצלול לעומק התרגיל של נאט"ו ונסתכל מקרוב גם על המטוסים המנוצחים והמטוס המנצח. התרגיל התמקד בקרבות אוויר הדוקים בטווח קצר, תרחישים בהם אחד היתרונות הכי גדולים הם היכולת לפנות בחדות.
עד לשנות השישים, זו היתה דרישת סף מכל מטוס קרב: אם האויב יפנה טוב יותר, יגיע מאחור ויטרוף אותו. ולכן כל מטוסי הקרב תוכננו כך שיהיו גם מאוד קלים, וגם בעלי שליטה טובה מאוד במהירות איטית - הרי קשה לפנות בחדות כשמתקדמים מאוד מהר.
ואז הגיע הדור השלישי של מטוסי הקרב: ארה"ב החליטה שאין צורך בכך וטכנולוגיות המכ"מים המוטסים והטילים מספיק מתקדמות כדי שכל אויב יתגלה הרבה לפני שקרב הדוק בכלל יתרחש. שהסובייטים ימשיכו לבנות מטוסים זריזים כמו בדור השני, חשבו האמריקאים, שיהיה להם לבריאות; אנחנו נקטוף אותם משלושים ק"מ.
תארו לכם את הפתעתם כשהפאנטומים החזקים, שעוצבו בדיוק לפי התפיסה הזאת, התחילו לאכול מנות גדושות מאדמת וייטנאם אחרי שהופתעו בידי מיגים זריזים. למה? כי הטילים לא היו מספיק אמינים ולטייסי האויב לא היה קשה לטוס נמוך מאוד היכן שהמכ"מ התקשה להבדיל ביניהם ובין הקרקע - ואז להפתיע את האמריקאים ממרחק אפסי.
ולכן מטוסי הדור הרביעי, למשל ה-F14, ה-F15, ה-F16 וה-F18 - כולם תוכננו להצטיין גם בדוגפייט. עיצובי המנועים, כונסי האוויר, הכנפיים ואפילו הראות מהקוקפיט הושפעו מכך.
אבל עם הזמן זה נהיה פחות חשוב: גם תשתיות הגילוי וגם הטילים השתפרו דרמטית. רוב שיטות הפעולה המערביות נשענות כיום על לחימה מטווחים ארוכים, שמתאפשרת בזכות עליונות טכנולוגית בשדה הקרב, חמקנות ועוד; ה-F35 לא נועד להיות מאוד זריז - הוא הרי חכם מספיק.
ופה נכנס לתמונה הראפאל: גם הוא תוכנן לזריזות פראית כמיטב המסורת המיראז'ית, במקור - מתוך תפיסת "הדוגפייט הוא המלך". מדובר במטוס דור רביעי וחצי, שמשלב את יתרונות הביצועים של קודמיו עם הקפיצות הטכנולוגיות שבאו אחריהם.
עם הזמן קיבל העיצוב שלו יתרון נוסף: הוא מאוד קסם לחילות אוויר לא-מערביים, שאין להם בהכרח גישה לטכנולוגיות הגילוי המתקדמות ביותר בעולם. לצבא כזה יש סיכוי גדול יותר ליפול למתקפת פתע, ולפגוש מטוסי אויב בטווח הרבה יותר קרוב משהיו רוצים. ועבורו, מטוס קרב מאוד זריז הוא נכס אסטרטגי.
כך ניצח הראפאל את ה-F35 בתרגיל של נאט"ו: החמקן האמריקאי יריב קשוח ביותר הודות לאמצעי שיבוש חזקים שמקשים על פגיעת טילים מטווח ארוך ומאפשר לו לצוד בניחותא את יריביו בטווח בינוני. יש לו גם סנסור תרמי שעוזר למצוא מטרה בלי להדליק מכ"מ, ולהישאר נסתר ממש עד לרגע האחרון.
ואפילו שה-F35 לא תוכנן להיות אלוף הגלקסיה בדוגפייט, גם למתאר כזה הוא נכנס עם יתרונות כמו חיישנים מעולים שמאפשרים לתמרן קרוב יותר לקצה יכולת הגוף, והמנוע הכי חזק שמישהו אי פעם הבריג למטוס קרב.
אבל את הפיזיקה אי אפשר לעקוף - ה-F35 שוקל בכ-50% יותר מהראפאל, ולכל פנייה ייכנס עם יותר שוונג; עדיין לא המציאו ויטמינים שמבטלים אינרציה. מטוסי צרפת חמקו מהחמקן בקלות יחסית, התיישבו לו על הזנב וניצחו בדוגפייט.
איך הראפאל בכלל מצא את החמקן? ראשית, גם לו יש סנסור תרמי שמאתר מטרות בלי שימוש במכ"מ, ושנית - התרחיש נועד להתקיל את ה-F35 ממרחק קרוב; אחרת לא היה פה תרגיל.
ומה עם ה-F15? דגם E פותח כמפציץ קרב ארוך טווח, אך שומר על יכולות האוויר-אוויר הנהדרות שהפכו את המטוס לאגדה בקרב. למרות שמדובר בכלי מאוד גדול, הוא מצליח לפנות בזריזות הודות לכנפיים גדולות שמשמרות עילוי גם במהירות נמוכה והגאים גדולים.
אבל המטוס מאוד כבד, ושוקל בערך כמו הראפאל וה-F35 ביחד. וגם כאן הצליח הראפאל הקליל לפנות בתוך הרדיוס שלו, לשבור, ואיך אומרים? להפוך עליו.
גם ה-F18 הובס, אף שהוא זריז לא פחות מהראפאל ושוקל בערך כמוהו; המטוס הצרפתי מביא שורת יתרונות טכנולוגיים, שעוזרים לטייס לאתר מטרה ולהבין איך היא מתנהגת בזמן אמת, משהו שה-F18 הפיני לא עושה. אין דבר כזה כמו ניצחון ידוע מראש, אך לראפאל היו יתרונות גדולים מאוד על שלושת היריבים בסיפור הזה.
וכך אמור היה להיות: המטוס שבשירות צרפת ומצרים ניצח את יריביו בתרגיל שתוכנן לאתגר אותם, ולא אותו. ולכן אי אפשר לקבוע שהוא "טוב יותר" או "טוב פחות" מהם.
צבאות מתאמצים לייצר היתקלויות בנסיבות בהן לצד שלהם קצת יותר נוח מאשר לצד השני, בעוד אל הכאוס זינץ' יושב וצוחק; אף צבא לא יודע איך יסתיים קרב, ואף טייס שעולה לקוקפיט לא יודע אם ירד בסולם או במצנח.
דעו שגם מה שקרה בין הודו ופקיסטן לא מעיד על נחיתות הראפאל או עליונות ה-J10 שהפיל אותו; גם האמצעים שהופעלו בידי פקיסטן לא בהכרח היו מסתדרים בכל קרב וכל אזור, מול כל יריב. קרב אוויר הוא מפגש של מערכת מול מערכת - צבא מול צבא, ולא רק צוות מול צוות. המוני גורמים משפיעים על שני הנצים, ועוד נדבר עליהם הרבה בעתיד.
בינתיים, זיכרו שהגורם הכי משפיע הוא תמיד הגורם האנושי: האדם שתכנן את המשימה במכלול התכנון, שניהל את הקרב ביחידת הבקרה האווירית, שדאג שהמטוס יפעל כשורה גם בשיא העומס וכמובן שגם האדם שאוחז בסטיק. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
