עידן חדש למנהלים
בעידן שבו מידע הוא המטבע הרווח, אנו מורגלים להישען על ידע חיצוני, על מה שאחרים אומרים או כותבים. מנהלים רבים הגדילו לעשות ובזמן האחרון , משתמשים בעבודתם לרוב בבינה מלכותית. תופעה מורכבת זאת המתפתחת בעולמות העסקים בהם מנהלים מסתמכים יתר על המידה על בינה מלאכותית (AI) ומערכות אנליטיות שונות תוך התרחקות מהידע הישיר, האינטואיציה והניסיון המצטבר שלהם.
מעבר זה, המכונה לעיתים "האוטומציה של קבלת ההחלטות" יוצר השלכות משמעותיות. למשל- עם הזמן אנו מתעלמים מהידע הישיר של המנהל, ההופך להיות "ידע שקט" ידע נצבר הקשה לכימות, הנובע משנים של ניסיון ואינטראקציה בין אישית, בעוד שהבינה המלכותית מציינת ניתוח, "ידע גלוי" (explicit knowledge) .
כשמנהל מתרחק מהידע הישיר הוא מזניח את הקשר האנושי והתרבותי שלא ניתן להזנה למודל שפה AI. למה חשובה השמירה על הידע הישיר? הדרך לחוכמה אמיתית אינה עוברת רק דרך צבירת נתונים, אלא דרך גילוי פנימי של ידע ישיר. תובנה עמוקה וחדה אינה תוצאה של לימוד מופשט; זוהי תופעה הנובעת מתוך המהות שלנו, צורך חזק בגילוי, השפעה של נוכחות מאורגנת וטהורה הפועלת בתוך התודעה.
הידע הישיר של מנהל מכירות או מנהל מוצר נובע ממפגשים ישירים תחושות בטן וקריאת שפת גוף. AI מציעה החלטות אופטימליות מבחינה מתמטית אך מתקשה להבין ניואנסים רגשיים, מנהלים עלולים לקבל החלטות קרות שעלולות לפגוע במוניטין של המותג או בנאמנות לקוחות. מערכות אילו (AI) מאומנות על נתונים היסטוריים הן משמרות הטיות ונחות קודמות המרחיקות את המנהל מהידע הישיר ומונעות ממנו לזהות ולתקן באופן יצירתי או אנושי.
בעתיד הלא רחוק אנו נפגוש מנהלים שיטילו את האחריות על המערכת במקום על מקבל ההחלטה, אשתמש במונח "שיתוק ניתוחי" מנהלים יחושו צורך לחכות לאישור ה-AI לפני קבלת החלטה.
מדוע להתעקש כל כך על ניסיון אישי? משום שהסתמכות על ידע עקיף יוצרת בנו הרגל שלא לממש את האינטליגנציה שלנו. אם אנו רק מקשיבים לאחרים, אנו לא מפעילים את "שרירי החקירה" שלנו. ההסתמכות על ידע חיצוני היא פעולה פאסיבית הדורשת מעט מאמץ קוגניטיבי אישי, וכמו ששריר שלא מתאמן נחלש, כך גם היכולת שלנו לדעת ואהבתנו לידיעה נחלשת. לאומת זאת חדשנות פורצת דרך דורשת לעיתים קרובות התעלמות מכוונת מהנתונים הקיימים ונטילת סיכונים על סמך ידע ישיר
כאשר אנו מאבדים את ה"ברק" שבגילוי, אנו צריכים לדעת שידע שנמסר לנו הוא כבר "ידע ישן" ,מושג או זיכרון. אנו מתנתקים ממידיות החוויה ונותרים עם תפיסה מתווכת ועמומה. אין גילוי אישי, אין תחושה של "זה נכון לי עכשיו", וכל התשוקה לתהליך הידיעה עצמה דועכת. אנו מחליפים את המאמץ הפורה והמלהיב של הגילוי האישי בנוחות הפאסיבית של קבלת מידע מוכן, ובכך מאבדים את המצפן הפנימי ואת הבהירות שהיא מקור הידע האמתי.
לסיכום: אם ברצוננו לפתח את עצמנו - המשימה שלנו היא להתמקד בבדיקה מתמדת של החוויה שלנו ולהסתמך יותר ויותר על הידע המיידי. עם זאת, עלינו לזכור שגם חוויה ישירה אמתית היא ארעית. ברגע שהיא חולפת, היא הופכת לזיכרון, למושג, לידע ישן. זוהי קריאה לחקירה מתמדת, רגע אחר רגע, כדי לשמר את החיבור שלנו לתבונה.
שי צפוני הוא יועץ פילוסופי ויועץ אישי למנהלים בכירים
