התעשיינים נגד המשנה לנגיד: "מתרווח בכיסאו - בזמן שהייסוף פוגע במשק"
בהתאחדות התעשיינים זועמים על דבריו של אנדרו אביר בריאיון ל"כלכליסט", שלפיהם בנק ישראל ישקול להתערב בשער הדולר "ככל שנתקרב לגבול התחתון של יעד האינפלציה"; הכלכלן הראשי ונשיא הארגון קובעים: "מדובר בהימור מסוכן על חשבון הצמיחה; כשבנק ישראל יראה את הפגיעה בנתוני הצמיחה והתעסוקה - יהיה מאוחר מדי"
"בנק ישראל נמצא במגננה עמוקה ומנסה נואשות לשמר את אמינותו, תוך שהוא מקווה בסתר ליבו ש'כוחות השוק' יעשו עבורו את העבודה השחורה: יצננו את השקל הדוהר ויורידו את מחירי המניות, ובכך יחסכו מהוועדה המוניטרית את הצורך המעיק לקבל החלטות". כך קובעים הכלכלן הראשי של התאחדות התעשיינים, נתנאל היימן, ונשיא הארגון אברהם נובוגרוצקי, בתגובה לריאיון שפורסם היום בכלכליסט עם המשנה לנגיד בנק ישראל אנדרו אביר.
ברקע לדברים: הייסוף החד במטבע המקומי, שנסחר כיום סביב רמה של 2.90 שקלים לדולר. לדברי היימן ונובוגרוצקי, "המשנה לנגיד אינו פרשן כלכלי אורח באולפן, וגם לא אנליסט בחדר עסקאות. הוא חבר בכיר בוועדה המוניטרית, גוף שאמור לנווט את הספינה - ולא רק לתאר את גובה הגלים".
בלב הביקורת נמצאת מה שבהתאחדות מכנים "סתירה פנימית צורמת". מצד אחד, אביר הסביר את ייסוף השקל בירידה דרמטית בפרמיית הסיכון של ישראל; מצד שני, טוענים בהתאחדות כי בנק ישראל מותיר את הריבית הריאלית "ברמות חונקות". "הריבית, בבסיסה, היא תמחור של סיכון", נכתב במסמך. "אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו - ולטעון שהסיכון ירד כדי להצדיק את הייסוף, ובאותה נשימה להשאיר את הריבית ברמת חירום חונקת כאילו הסיכון עדיין כאן".
היימן ונובוגרוצקי כתבו עוד: "אביר לא יכול להרכיב משקפי שמש, להתרווח בכסאו ולצפות בנחת כיצד מנועי הצמיחה של המשק הישראלי נחלשים תחת משקל הייסוף, תוך שהוא מספק הסברים מלומדים".
בהתאחדות יצאו נגד אמירתו של אביר ולפיה "הסביבה תהיה מתאימה יותר לרכישות מט"ח ככל שמתקרבים לגבול התחתון של יעד האינפלציה", וקבעו: "ההתעלמות של הבנק מהאלמנט של הקצב והמהירות, תוך המתנה שערורייתית ל'גבול התחתון של יעד האינפלציה' - היא הימור מסוכן על חשבון הצמיחה. ייסוף של 23% מאפריל אשתקד הוא אירוע קיצון. המשק לא מספיק להסתגל, חוזים נחתכים, וכושר התחרות נשחק בטרם יספיקו החברות להגיב".
בהתאחדות תוקפים גם את הטיעון של אביר שלפיו "עוד לא רואים פגיעה במשק והתעסוקה מלאה": "זה טיעון שנשען על מבט במראה האחורית. עסקים, במיוחד בתעשייה ובהייטק, ממשיכים כרגע לספק סחורה ושירותים על בסיס חוזים שנחתמו לפני חצי שנה ושנה. אך מתחת לפני השטח, בגלל השקל החזק והריבית המכבידה, חוזים חדשים לא נחתמים, השקעות במו"פ ייפגעו, ותוכניות התרחבות ייגנזו. כשבנק ישראל יראה סוף סוף את הפגיעה בנתוני הצמיחה והתעסוקה - יהיה מאוחר מדי".
לצד הביקורת מצרפים בהתאחדות שלוש הצעות אופרטיביות שלטענתם נדחו בידי בנק ישראל "בטיעונים של 'יעילות מוגבלת'": "הורדת ריבית מוקדמת, מתן גישה לגופים המוסדיים לסחור ישירות מול בנק ישראל כדי להפחית את לחצי הגידור על השקל, ורכישת דולרים מאסיבית. לדברי היימן ונובוגרוצקי, "בעבר, הבנק ידע היטב להתייחס לא רק לרמה הנומינלית של שער החליפין - אלא גם, או בעיקר, לקצב".
עוד נקבע במסמך כי "בנק ישראל חייב להפסיק להתנהג כפרשן ולחזור להתנהג כקברניט. האחריות על שער החליפין ועל מניעת 'אובר-שוטינג' קטלני היא של הוועדה המוניטרית - והיא לא יכולה להסתתר מאחורי 'אי-ודאות גיאופוליטית' כדי להצדיק שיתוק פעולה".
