הקברניט
רקטת הגראד של חיזבאללה: מהפכה מפתיעה בארטילריה – ובטרור
הרקטה שמאיימת על יישובי הצפון נולדה בזכות גישה סובייטית יצירתית, והפכה לתקן עולמי עוד בשנות השישים. כיום יש לה דגמים קטלניים מכל סוג אפשרי, כולל אחד שצד לוחמי קומנדו ימי, ואפילו גרסה למשחקי מוחות. מה ביכולתה לעשות, ולמה המחבלים כל כך אוהבים אותה?
שלום, כאן הקברניט; היום נדבר על הרקטות שישראלים מכירים הכי טוב. הן אלה שהרסו הכי הרבה בתים, הרגו ופצעו אזרחים וחיילים כאחד; בעזרתן הפך חיזבאללה לאימת המזה"ת, והן שמאפשרות לו להמשיך לפגוע ביישובי הצפון גם אחרי המכות האדירות שקיבל בשנים האחרונות.
אתם מכירים אותן בתור "רקטות גראד" או "רקטות 122" וזו טעות נפוצה, שלא רק אצלנו עושים; בכל העולם "גראד" הפך כינוי גנרי למשגרי רקטות בגודל כזה ולחימוש שלהם כשבפועל, מדובר במשגר רב קני ספציפי בשם BM21. אבל עם התפוצה שלו, הגיוון של החימוש והפופולריות הגלובלית, ממש לא מפתיע שהמוצר הפך לשם המותג.
בואו נראה איך ולמה זה קרה, מה יכולה הרקטה לעשות, ומה ההבדל בין ההפעלה שלה בצבאות הטרור השונים. ספוילר: חוץ מלמלא טופס טיולים ולצבוע עצים בלבן, כמעט שאין משימה צבאית שגראדים לא עושים.
משגר הגראד מייצג מהפכה באיך שצבאות האנושות מבינים ארטילריה רקטית, ומערכה באש באופן כללי.
במלחמת העולם השנייה, הרקטות ארטילריות באו עם פיגורה של פינגווין: שמנמנות, קצרות וכבדות, הטווח שלהן היה קצר מאוד - בין ארבעה לשמונה ק"מ, ולא היה נוח להטעין את המשגרים בשטח. גם תפקיד המשגר השתנה מצבא לצבא: הנאצים השתמשו ברקטות בעיקר כדי לייצר מכת אש לפני התקפה מהירה ומתגלגלת - ורק כשהתחילו להפסיד מצאו למשגרים תפקידים הגנתיים.
הבריטים והאמריקאים לא השתמשו יותר מדי במטולי רקטות והעדיפו תותחי שדה - נשק מסורבל שלא יכול לשנות עמדה במהירות, אך מסוגל לייצר אש מתמשכת ורציפה. האיטלקים העדיפו מרגמות והיפנים? היטסויו נאשי, אין צורך; רקטות ארטילריות כמעט שלא הופעלו בצבא הקיסרי.
16 צפייה בגלריה
בכיוון השעון: מטול נברוורפר רוסי, מטול אמריקאי על ג'יפ, ורקטות על רכב סיור קנדי
(צילום: Bundesarchiv + USN + secretprojects)
אבל ברית המועצות ראתה אחרת את הדברים: הסובייטים הפעילו את הקטיושה - משגר נייד וזריז, זול ופשוט לייצור, שייצר מאסה של אש היכן שצריך. הטווח נע בין שישה ל-12 ק"מ, הדיוק היה איום ונורא, אבל זמינות המשגרים איפשרה שימוש גם בהתקפה וגם בהגנה ולא רק הפעלה נישתית כמו בגייסות ארה"ב למשל.
התפיסה הרוסית נשענה על העובדה שסיוע אווירי לא תמיד היה בנמצא - השטח הסובייטי עצום, והנאצים הקפידו לנטרל את שדות התעופה של חיל האוויר האדום בגזרות מותקפות.
הצלחת הקטיושה היתה סימן לבאות: אחרי המלחמה, ארה"ב ומעצמות המערב התמקדו בפיתוח נשק גרעיני - אותו חשבו לפיתרון קסם שיכריע כל מלחמה - בעוד הסובייטים השקיעו גם במשגרי רקטות חדשים; לא משנה איך ייראו פניה של המלחמה הבאה, הם לא הולכים להגיע אליה בלי מטול רקטות מעולה.
אז באמצע שנות החמישים ישבו מהנדסים ברוסיה להמציא את הרקטה מחדש: במקום מבנה גוץ, קיבלה צורה ארוכה וצרה, שיותר נוח לשאת ולטעון - והקוטר הנבחר היה 122 מ"מ. העיצוב המשופר כלל סנפירי זנב נשלפים שיוצרים סיבוב באוויר ומשפרים את יציבות הטיסה, וגם מנוע חדש ואמין. כך עלה הטווח ל-20 ק"מ בדגם הכי פשוט; דגמים מאוחרים יותר יטוסו גם 45 ק"מ.
במקביל לרקטה היצירתית, פותח המשגר הכי פשוט בעולם: משאית צבאית בסיסית, עליה מארז של 40 צינורות שיגור עם חיווט נוח, ומערכת כיוון בסיסית. גם הצוות הכי עצלן היה יכול להטעין אותו בקלות תוך פחות מעשר דקות, וכל העסק היה זול וקל לייצור.
והאפקט היה מפלצתי: החיווט אפשר ירי 40 רקטות תוך פחות מעשרים שניות, והמשגר היה יכול להרים קלאץ' ולעוף משם חצי דקה לאחר מכן.
מה קיבלנו? ארטילריה שמסוגלת לייצר מסה של אש נקודתית, לברוח לפני שתבוא אש תגובה, ולשפוך אש שוב תוך זמן קצר. כאמור, השם הקטלוגי של מערכת הנשק הזאת היה BM21, אבל לא מפתיע שהכינוי שקיבל היה גראד - ברד ברוסית.
ב-1963 נכנסו משגרי הגראד לשירות בכל קצוות בריה"מ והתקבלו בחיבוק חם אצל הלקוחות הנאמנים שלה במזרח התיכון - צבאות ערב.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים ב-1973, הופתעו אנליסטים במערב מהאפקטיביות של הרקטות בקרב: התפיסה הארטילרית של צה"ל נשענה על תותחים ועקרונות מערביים, בעוד משגרי מצרים וסוריה שפכו אש הרסנית על מוצבי ישראל - ירו ודילגו לעמדה הבאה.
16 צפייה בגלריה
גרסה מצרית של משגר הגראד, תקועה בחולות סיני
(צילום: Eugen system forums התמונה עובדה באמצעות AI)
לארה"ב ושאר מדינות נאט"ו לא היה דבר כזה משלהן, משגרים זולים ופשוטים שיודעים להסתובב בשטח ולתמרן יחד עם כוחות שריון וחי"ר ממוכן; קפצו מהנדסים על שולחנות השרטוט, והחלו בתיקון הטעות - כך נולד ה-M260, מטול הרקטות שמוכר בארץ כ-MLRS.
מאז כל מדינות העולם יישרו קו עם התפיסה הסובייטית, והתחלקו לשלוש: מדינות שקנו גראד מבריה"מ, מדינות שפיתחו תואם-גראד כלשהו, ומדינות שאין להן צבא. עתה כשראינו מאין באה מערכת הגראד, בואו נלמד כמה היא קטלנית בקרב - ומה ביכולתה לעשות.
16 צפייה בגלריה
תואמי גראד, בכיוון השעון: פולני, צפ' קוריאני, רומני ומולדובני
(צילום: missilery + army-recognition)
מגוון התחמושת של הגראד הוא, בהיעדר מקבילה אחרת, פוקימוני: הרקטות הבסיסיות שהושקו ביחד עם המשגר היו בעלות פצצה סטנדרטית של 18 ק"ג, ובהמשך הופיע מספר גדול של רקטות מצרר - דגם נגד אדם שמפזר רסס; גרסאות נגד טנקים עם פצצונות חודרות שריון; ראש מצרר שמפזר פצצות עשן למיסוך; ואפילו מצרר תבערה שמפזר 180 כדורי מגנזיום-תרמייט שרושפים במשך שתי דקות כדי לחסל מטרות כמו מצבורי דלק, מתקנים לא ממוגנים או לחשוף כוחות שמסתתרים בחורשה.
16 צפייה בגלריה
מלמעלה: רקטת רסס נ"א, רקטת נ"ט, רקטת מצרר ורקטת לוחמה אלקטרונית
(צילום: missilery + army-recognition)
יש לגראד רקטה ייעודית לציד לוחמי קומנדו ימי: קוראים לה PRS60 והיא משוגרת מהחוף, פוגעת במים מבלי להתפרק, שוקעת ל-15 מ' ומתפקדת כפצצת עומק. רוסיה פרסה משגרים עם כאלה סביב נמל סבסטופול בשנים האחרונות, כדי שלוחמים אוקראינים יפסיקו לפוצץ לה את האוניות.
ואלו הם רק הדגמים הרגילים; לגראד יש רקטה אחת שנועדה למשחקי מוחות. זה דגם בשם 9M28K שמפזר שלושה מוקשים נ"ט או שישה נ"א. הם מתפזרים באוויר וכך נוצר שדה מוקשים מרחוק.
הרעיון הוא להציב בפני האויב מכשול מפתיע, שיאלץ אותו לשנות כיוון; הרי במלחמה לא תמיד יש זמן להתחיל לבדוק אם בשדה לפניך יש עשרה מוקשים או אלף, ועדיף לשנות נתיב כדי לא להתעכב ולהמשיך לנוע. ובצורה הזאת אפשר לנתב את היריב לאן שרוצים שהוא יתקדם, למשל, למארבים, ושטחי הכלה והשמדה.
ואני חושב שהדגם הכי יצירתי הוא רקטה שנקראת 9M519, ובמקום פצצה יש לה משדר רדיו בתדר אולטרה-גבוה של 1.5 עד 150 מגהרץ. אחרי הפגיעה, הוא פשוט צועק בפול ווליום במשך שעה שלמה ומשבש ככה מכשירי קשר צבאיים. טווח ההשפעה קצר, פחות מק"מ - אבל זה עדיין יכול להציק לתשתיות תקשורת במפקדות או אצל כוחות בחזית
המספרים היבשים מדהימים: מאז הסיקסטיז יוצרו מאות אלפי משגרי גראד ניידים, ועוד רבבות נייחים ומאולתרים - וחצי מהמדינות הפעילו כאלה מתישהו. אפילו ישראל: אחרי מלחמת יום הכיפורים נפלו בידינו הרבה כאלה, והם נשלחו לקרב במלחמת לבנון הראשונה ויצאו משירות רק כשנגמרה התחמושת.
וזה רק המשגר, כן? אין לדעת כמה מיליונים של רקטות גראד לדגמיהן יוצרו - מהמפעלים בבריה"מ וצפון קוריאה, דרך סין וכל ארצות ערב, מזרח אירופה ועד לדרום אמריקה וחופי תימן. רוסיה לבדה הזמינה חצי מיליון חימושי גראד לדגמיהם בשנת 2024 לבדה. אף רקטה ארטילרית לא הגיעה למספרים גדולים יותר, לרבות הקטיושה של מלחמת העולם השנייה ולא אופתע אם אחרי ה-RPG הוותיקה, מדובר ברקטה הכי נפוצה על כוכב הלכת ארץ. ומה אגיד לכם, פה נמצאת הבעיה שלנו.
16 צפייה בגלריה
אתם רואים נכון: אוקראינים הפכו BMW למשגר גראדים מאולתר
(צילום: inukraineofficial + osinttechnical)
המון משגרי גראד ורקטות 122 מ"מ מסתובבים חופשי אצל סוחרי נשק ומגיעים לידי ארגוני טרור בקלות ובזול. זה נשק שהמחבלים מאוד אוהבים וסומכים עליו, משום שהוא ציוד צבאי תקני עם ביצועים אחידים יחסית.
אמנם שיעור הנפלים של הגראד מורגש, אך זו רקטה שלא נוטה להרוג את המפעילים שלה – זה לא איזה קסאם מאולתר מחומרי נפץ מאולתרים שיכולים להתפוצץ רנדומלית אם מקללים לידם או שוכחים לסגור חלון.
אי אפשר להפריז בכמה שקל לצבאות הטרור להשיג רקטות 122: הן שוכבות במחסני נשק בכל המזה"ת, ואיראן מייצרת בעצמה דגם שנקרא אראש ומחלקת כמו צ'ייסרים במסיבה דרך הברחות יבשתיות וימיות. האיראנים מבינים את הקליינטורה: הם מציעים גם רקטות רגילות, גם בעלות טווח מוגדל וגם כאלו מקוצרות, שיהיו יותר נוחות לנשיאה למשל, במנהרות ושטח בנוי.
אפשר לראות שיש הבדלים בין איך שהמחבלים השונים מפעילים את רקטות הגראד: חיזבאללה שם דגש על ירי נייד, גמישות ותחבולה. למשל, שיגור ממשאיות אזרחיות שהארגז האחורי שלהן מסתיר שורת צינורות שיגור. חמאס, לעומתו, מעדיף בורות שיגור בהפעלה מרחוק, כדי לצמצם סיכון למחבלים בשטח.
איום הגראד מטופל בצה"ל: הצלחנו בעבר להביס את מערכי הארטילריה של המחבלים בצפון וברצועה כאחד, בכל זירה - בהתאם למאפייני ההפעלה הרלוונטיים.
אבל למרות הניסיון והאמצעים שפיתחנו לכך, ההגנה לא מוחלטת ולצערי תושבי הצפון מרגישים זאת היטב: מפרוץ המלחמה עם איראן בפברואר 2026 גרמו רקטות 122 מ"מ לנזקים כבדים בערי ויישובי הקו.
הסיבה היא בעיקר שחלק מהותי מההגנה הישראלית הוא התקפה ומכבש האש של חיל האוויר, זה שדרס את ארטילריית חיזבאללה ב-2024 עם מטוסי קרב וכטב"מים ציידים, הוקצה עד כה בעיקר לזירת האיראנית.
הפסקת האש שנחתמה השבוע תאפשר למקד את עוצמת החיל בצפון - אך איתו או בלעדיו, ראוי שיתבצע שיפור מיידי במיגון של יישובי הגליל והגולן; גראדים של 40 ק"מ יכולים להגיע אליהם גם מקו צידון, מצפון לליטאני. ואנו כבר יודעים כמה אוהבים המחבלים את הרקטה הארורה, וכמה מסוכנת פגיעתה. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
