פרשנות
בין החרם על מינויי "הארץ" למינויי נתניהו: המאבק על גבולות הכוח
בג"ץ נדרש להכריע אם הממשלה רשאית להעניש כלי תקשורת בשל תכניו, ובמקביל נמנע בינתיים מדיון בשאלה אם יש לבחון גם את טוהר המידות של ראש הממשלה בעת מינוי בכירים
1. מי יותר מסוכן למדינה - "הארץ" או בן גביר?
שופטי בג"ץ דנו היום (א') בעתירות עיתון "הארץ" וארגון העיתונאים נגד הצהרת הממשלה ליחידות הסמך שלה לבטל התקשרויות מסחריות עם העיתון. על החשב הכללי ייאסר לפיכך לרכוש מינויים לעיתון לעובדי מדינה ולפרסם בעיתון מודעות מטעמו. את הממשלה ייצג עו"ד אילן בומבך, שהרגיע והסביר שלא ננקט כאן שום צעד דרמטי – הממשלה לא סגרה את העיתון ולא עצרה איש מכותביו בחשד לעבירות הסתה והמרדה שמצויות למאות ולאלפים בין מאמריו. "לממשלה אין בעיה עם ביקורת", פתח בומבך בהסבר שהיה מפוצץ כל פוליגרף, "אלא שכאן מדובר בביקורת נגד המדינה, בהסתה נגד חיילי צה"ל שמבצעים פשעי מלחמה ובקריאה לסרבנות והכל בזמן מלחמה. במצב הזה אין לממשלה חובת מימון אקטיבית ומתן הטבות לעיתון שמטיל בה דופי ערכי ונורמטיבי חמור".
בדיון התבררה עוד ראיה לנדיבותה וסובלנותה של הממשלה לביקורת. מספר שבועות אחרי הטבח, עוד הרבה לפני ההחלטה להתנתק מ"הארץ" (בנובמבר 2024), הציע שר התקשורת שלמה קרעי לעצמו את הסמכות לסגור כלי תקשורת שיחטא ב"תעמולה תבוסתנית". והנה, השר הציע להגביל ולהתנות את סמכותו בהתייעצות עם - תחזיקו טוב - השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. ההחלטה הזו נמצאה הזויה אפילו לממשלה הנוכחית, ונדחתה עד לאירוע שהגדיש לטעמה את הסאה – כנס לונדון של העיתון שבו המו"ל עמוס שוקן השווה את לוחמי החמאס ללוחמי חופש. בהמשך חזר בו והתנצל, אבל ההתנצלות לא כיסתה, לפי בומבך, את ים הפרסומים נגד חיילי צה"ל, נגד פשעי המלחמה, נגד הוצאת דיבת הארץ בעולם.
בא כוח הארץ זאב ליאונד טען שאם נערום זה על גבי זה את כל מאמרי הדעה של "הארץ", הם לא ישוו בנזקם לסרטון אחד של בן גביר כמו זה שהופץ לאחרונה וגרם לזימון שגרירי ישראל בעולם לבירורים. "עיתונות ביקורתית זו נכס אסטרטגי למדינת ישראל", אמר ליאונד, "הממשלה לעומת זאת סברה שהחמאס הוא נשק אסטרטגי למדינה".
היועצת המשפטית לממשלה, כמעט כרגיל, הייתה בצד של העותרים, אך בא-כוחה בדיון לא סיפק הסבר ממצה מדוע יש או אין לממשלה סמכות "להעניש" את העיתון בחרם מינויים ומודעות. בומבך טען לסמכות שיורית טבעית וטבועה, כי הנזק הוא כה גדול – למדינה ולחייליה, בארץ ובחו"ל – וזו חובתה של הממשלה לפעול נגדו. אלא שהרכב השופטים, הנוטה לליברלי - דפנה ברק-ארז, חאלד כבוב ורות רונן – הקשה על הצדדים, במיוחד על הממשלה, בגלל המשקפת החוקתית שדרכה בחנו את האירוע: שוויון וחופש ביטוי. הם דחו טענה של בומבך על זכותה המוחלטת של המדינה להתנתק חוזית מההתקשרות עם "הארץ" וקבעו שהדילמה נטועה במישור החוקתי ולא החוזי. ההחלטה נדחתה להמשך תוך שהשופטים שומרים לעצמם את הזכות לבקש הבהרות נוספות.
2. נתניהו – טוהר המידות של הממנה, לא רק של המתמנים.
אפילו את שני המינויים הרגישים ביותר לביטחון ולדמוקרטיה, ראש המוסד והשב״כ, הצליח נתניהו לזהם ולזהות כחלק מהשסע והקרע סביב ההפיכה המשטרית. נדמה שאין בכוחו ואין ברצונו למנות אישים שיזכו להסכמה ציבורית רחבה. שלוש פעמים הוא מסכל האפשרות הזו: פעם אחת בהעדפת נאמניו המובהקים; פעם שנייה במינוי אנשים שאין להם ניסיון ומושג בתחומי העיסוק הארגוניים; פעם שלישית בגיבנת שהם נושאים על גבם - המשיחיזם האנטי-דמוקרטי שמפגין זיני וצללי טוהר המידות שנושא עמו גופמן.
בג״ץ מרחיק עצמו, בינתיים, מההזדמנות לדון בטוהר המידות של הממנה נתניהו, להבדיל מזה של המתמנים זיני וגופמן. לאחר פסק הדין שקבע כי על הוועדה המייעצת לדון גם בטוהר המידות של המתמנים, הגישה שורה של בכירי ביטחון, אקדמיה וחינוך עתירה באמצעות עורכות הדין דפנה הולץ-לכנר ורינה ענתי בקשה לדיון נוסף על פסק הדין שהכשיר את האלוף זיני. העותרים מבקשים לבחון את טוהר המידות ביחס לגורם הממנה. ולמה? כי "בחינת טוהר המידות של הגורם הממנה על ידי הוועדה המייעצת, לא כללה בשום דרך שהיא את בחינת מצב ניגוד העניינים הנובע מניהולו של הליך פלילי כנגד ראש הממשלה".
ניגוד העניינים הורכב לנתניהו בפסק הדין שהכשיר את כהונתו הסימולטנית כראש ממשלה ונאשם. ניגוד עניינים שאמור למנוע ממנו עיסוק בכל עניין הנוגע למשפטו - חקיקה, החלטות, מינויים. וזה כולל את ראש השב״כ. לאחר שרונן בר סירב לפטור אותו מהתייצבות במשפטו, מינה נתניהו את זיני שמנפיק לו את הפתק המיוחל.
בקשות לדיון נוסף זוכות לתגובה מהירה מבית המשפט והנה כאן, בקשה שהוגשה בינואר טרם זכתה להתייחסות שיפוטית.
באפריל 2023, לאחר שהודיע שהוא נכנס ל״אירוע״ של ההפיכה המשטרית, דחה בג"ץ עתירות שהוגשו בידי הולץ-לכנר, להוצאת נתניהו לנבצרות. לאחר שהבין שאין בכוונת היועמ"שית להפעיל נגדו את נשק יום הדין הזה, פרק מעצמו נתניהו לגמרי את עול ניגוד העניינים. היועצת החליטה כנראה שהוצאה לנבצרות תהא פגיעה בלתי מידתית בבחירה הדמוקרטית של הציבור וחברי הכנסת. ולכן, במקום להיאבק בממנה, היא מתמידה במאבק במתמנים – בשרים דרעי ובן גביר, נציב שירות המדינה, ראש השב"כ ועכשיו ראש המוסד. בשבוע שעבר הבהירה בהרב-מיארה חד משמעית את התנגדותה להחלטת הרוב של ועדת גרוניס להלבין לנתניהו את גופמן. "למרות מודעותו להפעלת אלקיים", כתבה היועצת על גופמן, "נמנע במודע מלמסור מידע חיוני זה, לאחר שנודע לו כי ההפעלה האמורה קשורה לחקירה פלילית של בלוגר ישראלי. בכך הכשיל את גורמי החקירה, פגע בחקר האמת ופגע באופן קשה בזכויותיו של אלמקייס כחשוד". מבחינת בהרב-מיארה, כמו ראש הוועדה גרוניס, כמו ראש המוסד היוצא דדי ברנע - מדובר כאן בפגיעה בטוהר המידות שיש בו לסכל את המינוי. הממשלה, כדרכה, הגיבה בסיכול היועצת שנמתח כצפוי גם על ההחלטה להגיש כתב אישום נגד יונתן אוריך. אוריך או בהרב-מיארה – על זה בדיוק הבחירות שבפתח.
