סקר ההייטק
המיזוגים והרכישות יישארו הנתיב המרכזי והוודאי ביותר בהייטק
אחרי שנתיים של מגננה ושימור מזומנים, 2026 מסתמנת כשנת המפנה בנזילות של ההייטק הישראלי. אלא שהכללים השתנו וחלון ההנפקות נפתח רק למצטיינים
"2025 כבר הוכיחה נקודה חשובה: ההייטק הישראלי לא צריך חלון הנפקות פתוח לרווחה כדי לייצר נזילות משמעותית". כך אומר דניאל רודיטי, שותף־מייסד בקרן Meron Capital. לדבריו, עסקאות הענק של Wiz ו־CyberArk הראו שרוכשים אסטרטגיים מוכנים לשלם פרמיות על חדשנות ישראלית גם ללא שוק ציבורי גואה. במקביל, רודיטי מדגיש כי הרף להנפקה עלה דרמטית: "כדי להנפיק היום, חברה צריכה בגרות אמיתית, צמיחה צפויה ולרוב מעל 200 מיליון דולר בהכנסות חוזרות (ARR)". גונזלו מרטינז דה אזגרה מקרן Cardumen Capital מחזק את הגישה הזאת וטוען כי "הקפיצה האמיתית ב־2026 לא תהיה בנפח, אלא באיכות הנזילות". לדבריו, אנו נכנסים לעידן של "נזילות מהונדסת" דרך עסקאות סקונדרי, אקזיטים מובנים ועסקאות Private Equity, שבהן התוצאות מותאמות ליסודות עסקיים מוצקים ולא רק לכותרות על צמיחה.
בלי הנפקה כברירת מחדל
לאחר שנתיים שאופיינו בשימור מזומנים ומגננה, סקר קרנות ההון סיכון משרטט תעשייה שהפסיקה לעצור את נשימתה בציפייה לחזרה ל־2021, ובמקום זאת בנתה מודלים פיננסיים חדשים. שינוי המדדים לקביעת שווי - שם ה-NRR (שימור הכנסות נטו) דוחק את מקומה של "צמיחה בכל מחיר" - ועד למיתוג מחדש של "הנכס הישראלי" בעיני משקיעים גלובליים כהשקעה שנבחנה תחת לחץ.
השאלה הבוערת ביותר בסקר נגעה לאפיק הנזילות: האם נראה גל הנפקות (IPO) שישטוף את השוק, או שהתעשייה תמשיך להישען על מיזוגים ורכישות (M&A)? הקונצנזוס בקרב המשקיעים ברור: המיזוגים והרכישות יישארו הנתיב המרכזי והוודאי ביותר, בעוד הנפקה בבורסה תהיה פתוחה רק ליחידי סגולה.
בקרן Entrée Capital אומרים כי עידן ה"הנפקה כברירת מחדל" לא יחזור בשנת 2026. רוב הסטארט־אפים ימצאו את האקזיט שלהם דרך רוכשים אסטרטגיים שחוזרים לשוק עם משמעת מחירים ובהירות לגבי סינרגיות. ליאה קרומוול מ־UpWest מסכמת את התמונה כ"שוק דו־ראשי": נכסי הפרימיום ילכו להנפקה בנאסד"ק, בעוד שאר האקוסיסטם ימצא נזילות דרך M&A ועסקאות סקונדרי מתוחכמות.
מסלול הסקונדרי (מכירת מניות משנית) מסומן כ"נתיב השלישי" הקריטי. אופיר רשף, שותף מנהל ב־Israel Secondary Fund) ISF), מציין כי בעוד השוק מתמקד בחלון ההנפקות, עסקאות סקונדרי הפכו למעשה לאחראיות על כ־70% מערך האקזיטים בקרנות הון סיכון . "עבור חברות 'נורמליות' שמכוונות לאקזיט של מיליארד עד 10 מיליארד דולר, חלון ההנפקות טכנית פתוח, אבל לא אטרקטיבי", הוא מסביר.
המדד שעקף את הצמיחה
כשנשאלו המשקיעים מהו המדד הקריטי ביותר לקבלת שווי פרימיום ב־2026, התשובות חשפו התפכחות ממודל "צמיחה בכל מחיר". המלך החדש הוא NRR (Net Revenue Retention) - היכולת לשמר ולהגדיל הכנסות מלקוחות קיימים. עדי גוזס, שותפה מנהלת ב־AnD Ventures, אומרת: "המדד הזה מגלם את כל מה שהשוק מתגמל כעת — אהבת לקוחות אמיתית, תועלת מוצרית ממשית, והוכחה שהמוצר הוא פתרון אמיתי ולא סקרנות זמנית".
רן לויצקי מ־Magenta Venture Partners מחזק זאת ומציב רף מספרי: "חברות שחוצות את רף ה־120%-110% ב־NRR ימשיכו לפקד על מכפילי פרימיום". לדבריו, השוק הפסיק לשלם על AI בעטיפה מרשרשת ומחפש הגנה תחרותית בדמות עומק מוצרי שקשה להחליף. מנגד, יש מי שמזכיר שצמיחה אגרסיבית (Growth) לא מתה, היא פשוט השתנתה. עידו הרט מ־Maor Investments אומר כי "צמיחה של פי 10 משנה לשנה הפכה ל'פי 3' החדש". בקרן lool ventures חיים בכר ולי בן־גל מציעים מדד משולב: "Rule of X" - גרסה משוקללת צמיחה של כלל ה־40. "זהו ציון יחיד המשקף את מה שהשוק באמת משלם עליו: מהירות יעילה", הם מסבירים.
הכי חשוב זה פקטור ה־AI
וישנה גם הגישה הפרגמטית של קובי סמבורסקי מ־Glilot Capital, שמודה בכנות: "מה שחשוב ביותר הוא פקטור ההייפ, והיום זה אומר פקטור ה־AI. אם אתה סופר־רלבנטי לבינה מלאכותית, השווי שלך יתפוצץ".
השאלה המורכבת ביותר בסקר נגעה למיתוג של ישראל בעיני המשקיעים הגלובליים (LPs) בצל המלחמה. התשובה הגורפת היא שהחוסן אינו מחליף את החדשנות, אלא מהווה מכפיל כוח. "הנרטיב ב־2026 הוא לא מעבר מחדשנות לחוסן, אלא: חדשנות, פלוס חוסן קיצוני, שווה ודאות גבוהה יותר למשקיע", מסביר מרטינז דה אזגרה.
יודפת הראל־בוכריס מ־Blumberg Capital מדגישה כי "ההון התיירותי" עזב את ישראל, אך המשקיעים בעלי השכנוע העמוק נשארו. "הסיפור הישראלי לא ממותג מחדש, אלא מובן בצורה ברורה יותר", היא אומרת. ואכן הנתונים תומכים בכך: למרות הירידה במספר הסבבים, חציון גודל העסקה עלה ב־50% ב-2025, מה שמעיד על ריכוז הון בחברות איכותיות ועמידות.
דיוויד פלדמן מ-Flint Capital מסכם את השינוי בפרספקטיבה של המשקיעים הזרים: "עבור ה־LPs, ישראל נראית כעת פחות כמו אופציה ל'אלפא' (תשואה עודפת) ויותר כמו הקצאה שנבחנה תחת לחץ (Stress-tested allocation). החדשנות היא הנחת המוצא; החוסן הוא הבידול".
