הקברניט
הבטן הרכה של האויב: למה שלא נפציץ תשתיות נפט באיראן?
זה לא סוד שהרפובליקה האיסלאמית תלויה בזהב השחור למימון טרור וייצור טילים בליסטיים. אך למרות שקל להשמיד תשתיות נפט מהאוויר ועושים את זה כבר מאה שנה, האימפקט הגלובלי עלול להזיק לנו לא פחות מלאיראנים. "הקברניט" מנתח ומסביר
שלום, כאן הקברניט; בליל ה-14 בספטמבר 2019 התעוררו תושבי העיר אבקיק שבסעודיה לצלילי סירנות ופיצוצים. מי שנשאר במיטה היה צריך להציץ בשעון שלו: האור שבקע מבעד לחלון היה כה חזק שנראה כאילו הבוקר החליט להקדים.
מי שקם והביט החוצה היה יכול לצפות בבית הזיקוק המקומי, מתשתיות הנפט הכי גדולות וחשובות של הממלכה, נשרף כאבוקה; לשונות האש הגיעו לגובה עשרות מטרים.
היתה זו מתקפה חות'ית: 18 כטב"מים מדגם סמאד המריאו מתימן, טרטרו על פני המדבר והדליקו רכיב חיוני במערך הייצור של ספקית הנפט הכי גדולה בעולם. הנזק נע בין מאות מיליונים לחצי מיליארד דולר; לא רע, בשביל כטב"מ שעולה עשרים אלף דולר לחתיכה.
איך הצליחו החות'ים להשיג כזו פגיעה מוחצת? פשוט מאוד: כי להשמיד תשתיות נפט זה ממש-ממש קל, אפילו אם אין לך טכנולוגיה מערבית מתקדמת, מודיעין ייחודי, או במקרה של רוב החות'ים בתמונות שמגיעות מתימן - גם שיניים ונעליים.
זה הופך מדינות נפט לפגיעות במיוחד, וישראלים יודעים זאת היטב: אחת השאלות ששואלים אותי הכי הרבה מפרוץ המלחמה היא למה אנחנו לא מפציצים את תשתיות הנפט של איראן; הרי מדובר במדינת אויב שזהו מקור ההכנסה העיקרי שלה ובלי נפט, אין כסף, אין טילים ואין אויב.
היום נבחן את הנושא לעומק ונבין איך הפכה הפצצת תשתיות נפט מהדבר הכי טבעי שעושות מדינות במלחמה למין טאבו עולמי שכולם מתרחקים ממנו כמו ממחלה - ומה היה קורה אם בכל זאת היתה ישראל מחליטה להדליק את מתקני הנפט של איראן. מה, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו?
לפני הכל, בואו נסתכל על תשתיות נפט כמטרה: מודיעין אווירי שמתכנן תקיפה מסתכל על כל יעד כמערכת - מה יש בו שצריך להשמיד כדי שיפסיק לתפקד, ואפשר להרוס בצורה יעילה: מקסימום נזק במינימום חומר. למשל, לבונקר עדיף לחדור עם טיל אחד מהדלת, ולא עם עשרים פצצות מהגג.
אבל בתחום הנפט, יש הרבה מאוד נקודות תורפה, ולא צריך נשק מיוחד כדי לתקוע את כל התהליך. מערכי קידוח שיושבים על שדה הנפט עצמו פגיעים באזור מתקן הריכוז ששואב את הזהב השחור מפירי הקידוח, ומכין אותו להעברה לשלב הבא בתהליך: מפעלי עיבוד. שם מופרד החומר לגז טבעי, מים, ופסולת כמו חול וחלקיקים מיותרים - מה שהופך גם את המפעלים לרגישים מאוד: פגיעה בהם תנטרל מיידית את פעילות השדה.
ממפעל העיבוד זורם הנפט למתקנים שאתם מכירים הכי טוב: בתי הזיקוק. בהם מבוצע טיפול כימי שמפיק דלקים ומוצרים נוספים. אלו מתקנים מאוד רגישים ומסובכים, בהם צנרת בלחץ גבוה, כימיקלים דליקים, ולא קל לשמור על פעילתם בטיחותית גם בלי דברים מתפוצצים שבאים מבחוץ. בקיצור, לא קשה לתקוע את כל התהליך; מספיק לפגוע רק בחוליה אחת בשרשרת.
אבל למרות הפגיעות, בראייה היסטורית תקיפה של תשתיות נפט היא דבר די חדש, שטיק של המאה העשרים. פשוט עד לסוף המאה ה-19, נפט לא היה תשתית חיונית למלחמות; צבאות היו תלויים הרבה יותר בפחם, פסי רכבת וסוסים.
מלחמת העולם הראשונה שינתה את המצב: מפעלים, ספינות, משאיות ומטוסים - כל אלה תלויים בדלק, כך שהמלחמה הממוכנת לא תזוז בלעדיו.
פתאום, תקיפה והגנה על תשתיות נפט השתלטו על תוכניות הקרב של הצדדים הלוחמים. הראשונים שעשו מהלך היו הרוסים: בספטמבר 1914 פלש צבא הצאר לגליציה, והשמיד שם את בארות הנפט, המצבורים ובתי הזיקוק שסיפקו דלקים לאוסטרו-הונגריה.
17 צפייה בגלריה
מגדלי הקידוח של גליציה לפני, אחרי - והחיילים שהשמידו אותם
(צילום: Daily Herald , Forgottengalicia)
ההשפעה היתה דרמטית: האוסטרו-הונגרים הפכו בבת אחת תלויים מאוד בשותפיהם הגרמנים, מה שצמצם את יכולת התמרון הגרמנית והכביד מאוד על שאר מעצמות המרכז. גם אחרי שגליציה נכבשה מחדש, לא חזרה תפוקת הנפט לקצב המקורי שלה, ואבטחת האזור קיבלה תגבור של יותר מחצי מיליון חיילים.
הפיתרון לריכוז מאמצי ההגנה סביב תשתיות נפט היה הפצצות מהאוויר: החל מספטמבר 1915 החלו ספינות אוויר לזמזם לאיטן בשמי ערים, ולשפוך פצצות על אזורי תעשיה בין היתר, כדי להשמיד מכלולי עיבוד דלקים. דיוק ההפצצה היה רנדומלי לחלוטין ולמרות שמיכלי דלק ניצתו בלונדון ובברלין, לא נפגעו יכולות הפקת נפט.
ב-1917 נפל שלטון הצאר וקמה ברית המועצות, שפרשה מברית מדינות ההסכמה, וחתמה על הסכם שלום עם גרמניה והאימפריה העות'מנית.
כתוצאה מכך, היה חשש שנפט רוסי יגיע לידיהן - ובריטניה יצאה לעצור את זה: באוגוסט 1918 צללו מפציצי קרב מדגם מרטינסייד G100 והשמידו את שדות הנפט בבאקו, שהיו בהישג ידם של העות'מנים. הרוסים, ככה יצא, היו גם הראשונים להשמיד שדה נפט, וגם לאבד אחד מתקיפה אווירית.
בעשורים הבאים הפך הנפט לסיבה שבגללה בכלל יוצאים למלחמות; יפן הקיסרית פלשה לסין כדי לקבל גישה למצבורים ושדות נפט, ותקפה את ארה"ב ובריטניה אחרי שהטילו עליה אמברגו נפט. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, זהר מעליה הנפט כשמש, סביבו נעות כל פלנטות התכנון האסטרטגי: איך שומרים על שלנו, איך תופסים את של האויב, ואיך כובשים אזור עם נפט בשביל מסע הכיבושים הבא בתור.
הדוגמה הטובה מכולן היתה ריכוז בתי הזיקוק בפלוישטי שברומניה; בעלות הברית תקפו אותו שוב ושוב ואיבדו יותר מ-400 מפציצים וכשלושת אלפים איש כדי לפגוע בהפקת הדלקים של גרמניה הנאצית.
הטרנד נמשך במלחמת קוריאה, עת הדליקו מפציצי B29 את מצבורי הנפט הצפון קוריאניים בהונגנם. ובמלחמת וייטנאם התקשו האמריקאים לעצור את זרימת הנפט, אז ביולי 1966 השמידו מצבורים ומתקנים בהנוי והייפונג, ובבת אחת השמידו 70% מיכולת אחסון הדלקים הצפון-וייטנאמית.
בעצם, למה אנחנו הולכים רחוק? ידעתם שמלחמת יום הכיפורים הסתיימה בהפצצת תשתיות הנפט של סוריה? שישה פאנטומים של טייסת "האחת" הדליקו בתי זיקוק, ושרפו כל כך הרבה דלק שאם הסורים היו רוצים להרים מתקפת נגד, היה עליהם לצאת מהטנקים ולדחוף.
אבל בשנות השבעים קרה עוד משהו, בגללו כבר כמעט שלא רואים הפצצה של תשתיות נפט, לפחות לא כזו שנתפסת כלגיטימית וכפרקטיקה שפויה בסיטואציה מוטרפת כמלחמה. מה קרה? גלובליזציה: אומות העולם הבינו שנפט הוא לא משאב של מדינה אחת, אלא של כולם. ושאם יכולת הפקת נפט נפגעת, כולם הולכים לשלם על זה עם ריבית דריבית.
ומאז, המערכת הגלובלית לא מפרגנת להשמדת תשתיות ייצור נפט, לא משנה מאיזו סיבה. קחו את מלחמת איראן-עיראק של האייטיז, כששני השחקנים הכי מטורפים על הפלנטה החליטו להשמיד זה את זה כמעט בכל מחיר. "כמעט" כי גם קנאים דתיים ולאומנים חריגים צריכים לאכול, ולשתיהן יש תלות בכלכלת הנפט. אז מה עשו? תקפו תשתיות ייצור בהיקפים מוגבלים, ובעיקר השמידו מיכליות במפרץ הפרסי.
איראן הגדילה לעשות, ופיזרה מוקשים במיצרי הורמוז, מה ששיבש דרמטית את תנועת המיכליות. פה נמאס לארה"ב, והיא נכנסה לאירוע: הצי האמריקאי הטביע כמעט חצי מהאוניות הכי חזקות של איראן, ואיים שבקלות יטביע גם את החצי השני אם הנפט לא יחזור לזרום. מאז, במשך שנים נתפסה תקיפת נפט כמהלך התרסה נואש, ולא פרקטיקה להכרעת אויב. למשל, סדאם חוסיין שרף את שדות הנפט בכוויית.
זה השתנה באפריל 2022: רוסיה השמידה בתי זיקוק אוקראיניים באודסה וקרמנצ'וק, ותקפה מאז תשתיות אנרגיה בצורה קבועה. המערב מיהר להזהיר את זלינסקי: תפציץ מה שאתה חייב, אבל אל תיגע בנפט הרוסי. אבל גם אוקראינה החלה לתקוף בתי זיקוק ומשלוחי נפט. מחירי החביות קפצו ואף שהתייצבו מאז, המלחמה ממשיכה להשפיע; רק השבוע התלוננה קזחסטן על הנזקים שגרמה לה פגיעה אוקראינית בשלוש מיכליות בים השחור.
17 צפייה בגלריה
כבאים רוסים מכבים בית זיקוק לאחר הפצצה אוקראינית בקורסק
(צילום: Government of the Kursk Region)
הרגישות של שוק הנפט היא, נכון להיום, הנשק הכי חזק ומשפיע של איראן. במשך שנים פיתחה כלים ואמצעים לפגיעה בשרשרת הנפט של המפרץ הפרסי - כדי שיהיה לה במה לאיים על שכנותיה ועל המערב.
איראן יכולה, תיאורטית, לסגור את מיצר הורמוז יחסית במהירות; בידיה גם יכולת מיקוש וגם צי גדול של סירות מהירות שמסוגלות לנטרל מיכליות נפט בטילים ורקטות. הספינות יותקפו גם בטילי חוף-ים לטווח של יותר ממאתיים ק"מ, בכטב"מים מתאבדים ויתכן שאף במסוקי קרב.
אבל האיום הגדול מכולם הוא תקיפת תשתיות נפט של אחרים: איראן מייצאת 4% מהנפט העולמי, אך שכנותיה למפרץ הפרסי אחראיות לנתח גדול בהרבה מהשוק - ואם יותקפו שדות הנפט, בתי הזיקוק ומצבורי הזהב השחור בסעודיה, איחוד האמירויות, קטר ואחרות? כל העולם הולך להיכנס למשבר כלכלי.
האיראנים בנו מצבור גדול של טילים בליסטיים לטווח קצר, כאלה שבכלל לא יכולים להתקרב לישראל, אבל מכסים את כל מכלולי הנפט הגדולים במפרץ. ושימו לב: חמינאי לא צריך להפציץ בפועל - מספיק שיאיים קצת יותר מהרגיל, והמשקיעים יחליפו צבעים מרוב פחד. הרגישות של שוק הנפט שוב משחקת לידי האויב.
כיום מסכימים רוב האנליסטים שפגיעה בתשתיות נפט איראניות תהיה טריגר אפשרי להפעלת תוכניות לסגירת הורמוז או הפצצת תשתיות דומות אצל אחרים. אבל מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? למה שלא נעשה זאת אנחנו, ושוב נראה לכולם מה שווים האיומים של הפרסים?
הבה נתרחש לנו תרחיש בדיוני לחלוטין: נגיד שלמרות ההשפעה הבינלאומית הפוטנציאלית, הפצצנו איזה רכיב נפט באיראן והורדנו את יכולת הפקת הנפט שלה ב-10% - והתיקון צפוי לארוך כחצי שנה.
אם לפני התקיפה, נפט גולמי עלה סביב 60 דולר לחבית, המחיר יקפוץ בקלות ל-90 ולמאה. מתי ירד? לכו תדעו, איראן יכולה לאיים שהנה, עכשיו תסגור את המפרץ, אבל לא לקיים מיידית כדי ליצור לחץ ונזק פיננסי ממש מקוטב לקוטב.
בואו נעשה לנו הנחה ונגיד שאיראן לא סגרה את מיצרי הורמוז או הפציצה את הסעודים: מחיר החבית יכול להישאר מעל 75 דולר עד שהתשתית תתוקן; הרי יש פחות נפט זמין והביקוש לא ירד. וכאמור, המשקיעים הספיקו להיבהל כדרכם.
איך כל זה ישפיע עליכם אישית - ישראלים שחיים במדינה שמייבאת נפט? עלויות השילוח הבינלאומי יקפצו, מחירי הדלק יטפסו, מחירי חומרי הגלם למוצרים יקפצו ויראו מלמעלה איך המשק הישראלי מוחק מיליארדי שקלים; כולנו נרגיש את זה בכיס. ואל תשכחו שפה אצלנו עתודות הנפט שמורות לצה"ל - לפחות עד שימציאו טנק שנוסע על קללות ו-F16 שטס על חיוכים.
וזו הסיבה המרכזית שעד כה לא פגענו ביכולות הפקת הנפט של האויב, למרות שהפקת נפט היא הדבר שהכי חשוב לו: כי זה דבר שבקלות יחזור לנשוך אותנו. וכמובן, עוד לא דיברנו על מה שיגיד הדוד מאמריקה, שנפט הוא הסיבה שהמזה"ת בכלל מעניין אותו - ולא הייתם רוצים להרתיח את הספונסרים שלו, ענקי נפט מקומיים.
אבל לשמחתנו, לאיראנים יש מספיק אלמנטים שאפשר להשמיד, ישללו מהם יכולות וייצרו לחץ עצום - גם בלי לגרור את מדינת ישראל לצרות ובעיות אנרגיה. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
