מי צריך עוד מרכזי נתונים?
צריכת האנרגיה הנדרשת למהפכת הבינה המלאכותית עולה לכותרות לאחרונה עקב קצב הבנייה האדיר של מרכזי נתונים שהפכו לתעשיה רווחית במיוחד. גם בישראל צפויים בשנים הקרובות לקום עשרות מרכזים נוספים וגדולים יותר ולהגדיל משמעותית את צריכת החשמל של סקטור המחשוב בשנים הקרובות.
בצד היתרונות מונים מומחים את תרומת המרכזים למחקר ופיתוח מקומי ולחיזוק העצמאות הדיגיטלית, ובפרט אחסון מידע ביטחוני תחת ריבונות ישראלית. מנגד, מזהירים המומחים כי משק האנרגיה אינו ערוך לזינוק הצפוי בדרישות החשמל. בעוד בישראל מעורר הנושא שיח מועט בלבד, ברחבי העולם המערב הולכת וגוברת ההתנגדות במקומות רבים להקמת מרכזי נתונים מסיבות רבות.
ראשית כל, זמני הקמת תחנות כח חדשות עומדים על עשרות שנים בעוד מרכזי הנתונים שיצרכו מהן אנרגיה מוקמים תוך שנים בודדות. הדרך היחידה לסגור פער זה הינה להקים שדות סולריים גדולים, שיקול חשוב במיוחד בישראל בה יידרשו לשם כך אלפי דונמים יקרים במדינה צפופה ממילא. שנית, מרכז נתונים ממוצע צורך מיליוני ליטרים ביום לטובת מערכות קירור ועשרה מתקנים עשויים להגיע לצריכה של עיר בינונית. מערכות אלו צריכות מים נקיים, נושא כאוב במיוחד במדינה מוכת בצורת כמו ישראל. כמו כן, ריכוז מידע בטחוני במרכזי נתונים ישראליים יצריך מיגון יקר ואינו לוקח בחשבון כי ביזור הנתונים בין מרכזים מרוחקים גיאוגרפית מחוץ לישראל הינו ההגנה הטובה ביותר מפני מתקפה.
כמו כן, יש לקחת בחשבון תופעה כלכלית הידועה בשם פרדוקס ג'בונס, על שם כלכלן אנגלי בן המאה ה-19 אשר בחן את יעילות השימוש בפחם כמקור אנרגיה. ג'בונס גילה כי הגדלת היעילות של משאב אנרגטי באופן פרדוקסלי דווקא הופכת אותו לזמין יותר וקל יותר לשימוש, ובסופו של דבר מגדילה את הביקוש.
לאורך המאה העשרים גילו כלכלנים שוב ושוב כי הפרדוקס חוזר על עצמו בתחומים אחרים. למרבה הצער, קובעי המדיניות במדינת ישראל אינם מתייחסים ברצינות לתופעה זו. כך למשל בולמוס סלילת הכבישים החדשים, אשר מאפיין את מדיניות התחבורה בישראל, הוביל רק לעליית מכוניות נוספות על הכביש והיווצרות פקקים אשר הפכו כל נסיעה בגוש דן לסיוט מתמשך. כעת מסתמן כי גם תכנון משק האנרגיה עשוי לשחזר טעויות אלו.
בראיה כוללת וארוכת טווח יש לחשוב היטב לפני שמאשרים תחנות כוח חדשות ולשאול אם התרחבות מרכזי הנתונים אכן משרתת את האינטרסים של אזרחי ישראל. מרכזי נתונים הינם נכון להיום מקור רווח אדיר, אך אין בהם יתרון תחרותי לישראל. לעומת זאת הקמתם של המרכזים והשימוש בהם יגזלו משאבי אנרגיה, מים ושטחים המצויים במחסור חריף. יום אחד תרד רווחיות מרכזי הנתונים בישראל, אך המשאבים האדירים שיוקצו להקמתם ותפעולם לא יוחזרו והנטל שלהם ימשיך ליפול על האזרחים. מקבלי ההחלטות בישראל חייבים לשקול בכובד ראש את השלכות ארוכות טווח כחלק מהליך אישור המרכזים החדשים. החלטות אלו יעצבו תשתיות קריטיות לעשורים קדימה – וראוי שיתקבלו בזהירות ומתוך מחשבה כוללת הצופה פני עתיד, לא מתוך בהילות וחשיבה נקודתית.
ד"ר אביעד צוק הוא חוקר בתחום קיימות במערכות מחשב
