הטלטלה בשווקים מוכיחה: ישראל חייבת לחתור לעצמאות טכנולוגית
הפיתוח הסיני שהימם את האמריקאים והפגישה הקריטית של נתניהו וטראמפ על הגבלות השבבים מובילים למסקנה אחת: ישראל חייבת להשקיע ביצירת עצמאות טכנולוגית – לפני שיהיה מאוחר מדי
כולם מדברים על המהפכה של הבינה המלאכותית. על היכולות החדשות, על המכונות שיחשבו בשבילנו, על האלגוריתמים שיחליפו עובדים. אבל בואו נוריד את זה לקרקע: בינה מלאכותית היא לא קסם. היא נשענת על שלושה נדבכים עיקריים – כוח מחשוב (השבבים שהעלו את קרנה ושוויה של Nvidia לשחקים), כוח אדם (מיטב המוחות בתחום) ומידע (Data, בדגש על Public Data, והרבה ממנו). אלא ששבבים לא גדלים על עצים; אם אין לך כוח מחשוב, כל המוחות המבריקים וכל מאגרי הדאטה שבעולם לא יובילו אותך לשום מקום. כאן גם נכנסת לתמונה הבקשה של ישראל מהנשיא טראמפ לבטל את הגבלת השבבים על ישראל.
אז איפה ישראל עומדת? בהיבט ההון האנושי, יש לנו כנראה את ריכוז המוחות המבריקים מהטובים בעולם. חוקרי AI ישראלים מובילים את התחום באקדמיה, בצבא ובתעשייה. יש לנו את הסטארט-אפים החדשניים ביותר, אלה שכל קרן הון סיכון מחפשת. לגבי הדאטה, כמות המידע הזמין לכולנו היום ברשת גדולה מאי פעם, עם מיליוני גי׳גה בייט של תמונות, הודעות, סרטונים, טקסטים ועוד, המתווספים ליקום הרשתי בכל דקה. אבל כמו ביקום האמיתי, גם פה, צריך לדעת לאן לכוון ואיך להגיע למידע, וגם פה נכנסת החדשנות הישראלית. יש לנו בארץ כמות לא נתפסת של דאטה שנאסף, נארז ומקוטלג, על ידי חברות ישראליות שהשכילו מזמן להבין שדאטה הוא הנפט החדש, מה שאומר שאולי סוף סוף ישראל תמצא את עצמה יושבת על בארות מזהב.
אבל אז מגיעים לשאלה הקריטית: איפה השבבים? אנחנו אמנם ביתה של אינטל, שהשקיעה כאן עשרות מיליארדי דולרים והקימה מפעלים מתקדמים בקריית גת, אבל חשוב להבין את ההבדל – אינטל ישראל מייצרת בעיקר שבבים למחשוב כללי, לא שבבי AI ייעודיים (וכך שוב נשארה מאחור והדרדרה ממובילות עולם השבבים). ובכל מקרה, אינטל היא חברה אמריקאית שפועלת בישראל, לא תעשייה ישראלית בבעלות מקומית. משמעות הדבר היא שגם אם יש בישראל ייצור שבבים, הוא לא בשליטה ישראלית. ומי שמכיר את ההיסטוריה של ההגבלות האמריקאיות על טכנולוגיות קריטיות יודע עד כמה זה משנה.
המצב מסתבך עוד יותר עם ההתפתחויות האחרונות בזירה העולמית. טראמפ חזר לבית הלבן, וכבר בימיו הראשונים חתם על שורה של צווים נשיאותיים שמטרתם לחזק את התעשייה האמריקאית ולהגביל את הייצוא הטכנולוגי לסין. מינויו של אילון מאסק, הבעלים של הרשת החברתית X (לשעבר טוויטר) לתפקיד בכיר בממשל, הוא מהלך נוסף שנראה שמעיד על כוונה למקד את המשאבים בטכנולוגיות מתקדמות בתוך ארה"ב.
ובינתיים, בסין, סטארט-אפ בשם דיפסיק (DeepSeek) הציג מודל AI חדש בשם 1R, שהצליח להשיג תוצאות מרשימות בעלות נמוכה משמעותית (לכאורה), תוך שימוש מופחת בשבבים מתקדמים (שוב, ובהדגשה, לכאורה). המהלך הזה מטלטל את השוק ומעלה שאלות לגבי הצורך בכוח מחשוב עצום לפיתוחי AI. האם ייתכן שאנחנו משקיעים משאבים בכיוון הלא נכון?
אם נוסיף לזה את הכאוס המקומי, התמונה הופכת לעוד יותר בעייתית. כלכלת ישראל עוברת טלטלה מאז פרוץ המלחמה. חברות טכנולוגיה מקפיאות גיוסים, סטארט-אפים נלחמים על חייהם, משקיעים זרים מאמצים גישה של "נחכה ונראה". חוסר הוודאות הפוליטית וחוסר יציבות שלטונית רק מוסיף שמן למדורה. האם ממשל אמריקאי חדש ימשיך לתמוך טכנולוגית בישראל באותה עוצמה? האם ישראל, עם ממשלה הטרודה במאבקים פנימיים וחיצוניים, שכל שבוע נראית אחרת, מסוגלת להוביל אסטרטגיה טכנולוגית אמיתית?
קל לראות איך הדברים יכולים להתפרק: אם המגזר הטכנולוגי, שהיה במשך שנים הקטר של המשק הישראלי, יתחיל לקרטע – והסימנים כבר כאן – ישראל עלולה לאבד את היתרון היחסי שלה מהר יותר ממה שנדמה. אם לא נתעורר עכשיו ונשקיע ביצירת עצמאות טכנולוגית אמיתית, נתעורר למציאות שבה לא אנחנו מחליטים, אלא אחרים. ולא בטוח שההחלטות האלה יהיו לטובתנו.
המציאות הנוכחית מחייבת את ישראל לפעול בהקדם. הגיע הזמן להחליט שישראל צריכה להיות מעצמת AI לא רק בתיאוריה, אלא גם בפועל – עם גישה עצמאית למשאב החשוב ביותר במהפכה הזו. השעון מתקתק. השאלה היא האם מישהו מקשיב.
רוני שליט הוא סמנכ"ל אכיפה ואתיקה (VP Compliance and Ethics) בחברת ברייט דאטה
