סגור
משבר אקלים
אוניברסיטת אוקספורד בריטניה
אוניברסיטת אוקספורד. העיר השקטה הפכה לסוערת בעקבות ההפגנות (צילום: גטי)

חזון "עיר 15 הדקות" מרעיד את אוקספורד הבריטית

העיר האוניברסיטאית רוצה להפחית את עומסי התנועה ואת זיהום האוויר, וליישם את המודל לפיו כל השירותים ההכרחיים יסופקו במרחק של רבע שעה מביתו של כל תושב; אולם האזרחים נגררים לתיאוריות קונספירציה בדבר "סגר אקלימי" וחוששים מניטור תנועותיהם; פרט לכך הם מודאגים מהגדלת הפערים החברתיים

מדי בוקר יכולים תושבי השכונה למצוא בסמוך לדלת ביתם ירקות טריים שהגיעו זה עתה מן השדה. כשהם מסיימים את יום העבודה העמוס הם מצליחים להגיע בתוך דקות בודדות למקום הבילוי החביב עליהם, ומשם צועדים הביתה בהליכה קצרה. בסמוך לביתם הם יכולים ליהנות מגינות ירוקות, בתי קפה ותאטרון, ואפילו שירותים רפואיים נמצאים במרחק הליכה או רכיבת אופניים. זוהי "עיר 15 הדקות", קונספט שהולך ותופס תאוצה בעולם, מתוך מטרה לשרטט שכונות קומפקטיות המספקות לתושביהן את כל הנדרש במרחק של 15 דקות ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית.
ברשימת הערים שכבר מיישמות רעיונות דומים תמצאו את פריז, לונדון, אמסטרדם, ברצלונה ועוד רבות אחרות. אך לאחרונה דווקא ניסיון של העיר האוניברסיטאית אוקספורד שבבריטניה להפוך את שכונותיה לרובעי 15 דקות הצליח להצית מהומה שאינה פוסקת, וגוררת לא רק הפגנות סוערות אלא גם פריחה של תיאוריות קונספירציה חסרות מעצורים. "סגר אקלים", "השמאל רוצה לשלול מאיתנו זכויות", "הם הולכים לכלוא אותנו בשכונות שלנו, לא נוכל לצאת מהבית", "חלק מקונספירציה של ממשלה עולמית שתסייר בעיר ותהלך אימים על התושבים", אלו רק חלק מהתיאוריות המציפות את הרשתות החברתיות ואת רחובות אוקספורד. גם תנועה עם שורשים נאו-נאציים תפסה טרמפ על המחאה והגיעה להפגנות כדי ללבות את האש.

2 צפייה בגלריה
מחאה נגד חזון עיר 15 הדקות ב אוקספורד
מחאה נגד חזון עיר 15 הדקות ב אוקספורד
מחאה נגד חזון עיר 15 הדקות באוקספורד
(צילום: גטי)

במילים פשוטות, עקרון ערי ה-15 דקות מבוסס על כך צריך שתושב יקבל את כל צרכיו היום-יומיים - עבודה, מזון, בריאות, חינוך, תרבות ופנאי - במרחק של 15 דקות הליכה או רכיבה על אופניים מהמקום שבו הוא גר. כיצד הפכה הבשורה שיכולה להפוך את חיי התושבים לקלים יותר לכזו המייצגת באוקספורד מתקפה חסרת תקדים על החירות האישית? התשובה לכך טמונה בניסיון של העירייה לצמצם את עומס התנועה בכבישים בעיר כדי להפוך אותה להליכתית יותר עבור הציבור.
אזורי עיר של 15 דקות שהוצעו על ידי מועצת העיר אוקספורד כחלק מהתוכנית המקומית 2040 כוללים שישה מסנני תנועה שיותקנו בשישה כבישים כחלק מניסוי בעלות 6.5 מיליון ליש"ט, שיתחיל בשנת 2024. תושבי העיר יוכלו לנסוע בחופשיות ברחבי השכונות שלהם, אך ייקנסו בעד 70 פאונד עבור נסיעה בשעות השיא לשכונות אחרות דרך המסננים, לאחר שיעברו מכסה של 100 ימים. מועצת העיר טענה כי כוונת התוכנית אינה לכפות על תושבים להישאר בשכונה אחת, אלא לטפל בעומסים "נוראיים" במרכז העיר, שלטענתה הופכים את התחבורה הציבורית באוקספורד ל"בלתי כדאית". מסנני התנועה יהיו מצלמות תנועה חדשות שיוצבו במספר רחובות ויזהו את מספרי לוחיות הרכבים, אך נסיעה לאזורים אחרים באוקספורד תתאפשר גם בדרכים חלופיות, כמו כביש הטבעת המקיף את העיר, בכל עת.
נסיעה חופשית דרך מסננים תתאפשר באוטובוס, באופניים, במונית, בקטנוע ובהליכה, שכן מטרתה היא לעודד מעבר לתחבורה בת קיימא ולהפחית משמעותית את זיהום האוויר הקטלני המוביל למוות מוקדם ולתחלואה. אך הביקורת הקטלנית לא איחרה לבוא. גורו הקואוצ'ינג ג'ורדן פיטרסון מתח ביקורת על "ביורוקרטים רודניים אידיוטים" ש"מחליטים היכן 'מותר' לך לנהוג", ותייג את המסננים כ"חלק מתוכנית מתועדת היטב". "זאת תוכנית דיסטופית", המבשרת "תרבות מעקב שתגרום לפיונגיאנג לקנא"; "אתה תצטרך לבקש אישור מזוין כדי לצאת מהאזור שלך!" הן רק חלק מהאמירות ששוגרו לחלל האוויר בזמן שחברי מועצת העיר קיבלו איומים וקללות.
"השלב האחרון בסדר היום של 'עיר של 15 דקות' הוא הצבת שערים אלקטרוניים על כבישים מרכזיים בעיר ומחוצה לה, להגביל את התושבים לשכונות שלהם", כתבו גולשים ברשת. לטענות אמנם לא היה כל בסיס, אבל הן שפכו עוד דלק למדורה שניצתה באוקספורד. אפילו הפוליטיקאי הימני נייג'ל פרג' החליט להצטרף למגנים, וטען בנוגע לתוכנית דומה בקנטרברי, כי "הסגר של שינויי האקלים מגיע". בטלוויזיה הבריטית אפילו נמצא מגיש שהתעקש ששיפוץ הרחוב היה חלק מהדחיפה ל"ממשלה עולמית אחת". רבים הפנו אצבע מאשימה לסגרי הקורונה וטענו כי הם בישרו את בוא "סגרי האקלים" – או עידן של "רודנות ירוקה", במסגרתה ממשלות וגם האליטות העולמיות יצמצם את חירויות האזרח באמתלה של שינויי אקלים.

2 צפייה בגלריה
רחוב סנט אלדיט בעיר אוקספורד ב לונדון
רחוב סנט אלדיט בעיר אוקספורד ב לונדון
רחוב בעיר אוקספורד
(צילום: 3DF mediaStudio / Shutterstock)

ב-18 בפברואר התאספו בעיר כ-2,000 מפגינים נגד הצעדים שישבשו את תנועתן החינמית של המכוניות ברחבי העיר ומחו על "הגבלת חירויות הנהגים". חלק מהמפגינים נשאבו לתיאוריות הקונספירציה ומחו על "סגר אקלים", התרעמו על הפורום הכלכלי העולמי, חיסוני הקורונה, והתריעו שהעיר תהפוך ל"כלא פתוח". איש מזג האוויר לשעבר שהפך לתיאורטיקן הקונספירציה והפעיל פירס קורבין - אחיו של מנהיג מפלגת הלייבור לשעבר ג'רמי קורבין – אמר: "אנחנו מתנגדים לתוכנית האזורים. אין דבר כזה שינויי אקלים מעשה ידי אדם, וזה שימש כתירוץ להצדיק כל מיני מהלכים רודניים". ההפגנה הסתיימה בחמישה עצורים על הפרות סדר, והפלונטר של אוקספורד טרם בא לסיומו.

מה הדליק את התבערה?

רעיונות בסגנון "ערים של 15 דקות" קיימים מאז שנות העשרים של המאה העשרים, אך את המונח טבע קרלוס מורנו, פרופסור בסורבון בפריז. התרחישים הטוטליטריים הקודרים שמתארים תושבי אוקספורד אינם מתארים את המונח, שכן לא מדובר בשכונות מוגבלות בכניסה או יציאה, ועל התושבים לא מוטלת כל מגבלה. אז מה בכל זאת תדלק את גובה הלהבות באוקספורד, גם אם מנכים לרגע את תיאוריות הקונספירציה?
"מה שקורה באוקספורד קשור לא רק למודל עיר 15 הדקות, אלא גם לעניין של ערים חכמות, וזה מסבך את העניין", אומרת פרופ׳ אפרת ליברטל מבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. "כשמדברים על היכולת לנטר את התנועה במרחב עולות שאלות של אצל מי הכוח ומה הוא יכול לעשות איתו. לונדון היא אחת הערים הכי מנוטרות בעולם, וזה לא מייצר קונפליקטים כי אנגליה היא מדינה דמוקרטית. אבל אפשר להבין למה האזרחים באוקספורד חוששים. המצב הפוליטי שיוצר חוסר שקט וחוסר אמון בשלטון באנגליה לא מוסיף לזה. אלו תהליכים שקורים בכל העולם וגם שם״.
גם אם המושג "עיר 15 הדקות" הפך פופולרי במיוחד בשנים האחרונות, מומחים מסבירים כי מדיניות תכנון עירונית בקונספט כזה מעוררת גם דאגות לגיטימיות. עד כמה למשל אפשר באמת לספק לתושבי שכונה אחת את כלל השירותים הנדרשים, והאם מדובר בקטליזטור לג'נטרפיקציה, שיוביל עשירים לחיות במובלעות משגשגות, ועניים בשכונות הגוועות ממחסור.
"לא מדובר ברעיון חדש אבל יש חשש שהמונח לוקח את היסודות צעד אחד רחוק מדי", אומרת ליברטל. "יש בתפיסה עצמה רעיונות טובים, למשל להיפטר ממכוניות בשביל הצרכים היום-יומיים שלנו. זה רעיון נהדר אבל הוא לא חדש. מצד שני, אנשים לא רוצים הכל במרחב שלהם, הם כן רוצים לצאת ממנו. הטרוגניות זה מה שמחזיק עיר, אבל זה מודל שעלול ליצור סגרגציה חברתית. אנחנו לא צריכים להיות גזענים במפורש כדי לייצר אותה בפועל. איך מרחבים מסוג זה ייראו מבחינה אתנית? יהיו שכונות עם חינוך ושירותים טובים יותר, חנויות יקרות יותר, ומה יישאר לאוכלוסייה החלשה? מודל העשירים מתעשרים והעניים נהיים יותר עניים פועל בצורה ספונטנית כמעט".