ניתוח
היום שאחר חמינאי: פיוס עם המערב או המשך הכאוס הכלכלי
חיסולו של המנהיג העליון פותח את האפשרות למינוי זריז של יורש או לפתיחת ערוצי הידברות עם ממשלות במערב וביטול חלקי של הסנקציות. ברקע אי־הוודאות, איראן מאיימת על מעבר נפט וסחורות בהורמוז ובאב אל־מנדב ומהדקת את מנגנוני החשכת האינטרנט
היום השני למערכת שאגת הארי נע בין מספר מוקדים, מההדים העולמיים להודעה הדרמטית על חיסולו של המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, דרך הטרגדיה הקשה בבית שמש ועד להשלכות המצטברות בזירה הכלכלית. הכותרת העולמית המרכזית היא שאיראן נכנסת לתקופה חדשה, כאשר לאחר 37 שנים בצמרת, חוסל מנהיגה. איראן היא אומנם מדינה של מוסדות ואיננה תלויה באיש כזה או אחר, אבל, חמינאי היה יותר מהמנהיג העליון. הוא היה הסמל של הציר השיעי ההולך ומתפורר, ולפיכך מדובר במכה משמעותית.
מאחר שאיראן היא, כאמור, מדינה של מוסדות, ממשיכי דרכו של חמינאי מנסים לשדר בדיוק את המסר הזה מהרגע שירד מהבמה. בתוך שעות מהודעת החיסול הוכרזה הקמת "מועצת הנהגה זמנית" שתחזיק בסמכויות שהיו בידי חמינאי, עד שייבחר מנהיג עליון חדש. גורמים בכירים באיראן לא שוללים כי התהליך יימשך ימים ספורים בלבד, כאשר לפי החוקה האיראנית, המנהיג העליון חייב להיות איש דת. לאוויר נזרקים שמות של יורשים אפשריים, אם כי כרגע קשה להצביע על מועמד מוביל. אחד המועמדים הרציניים הוא איש הדת מהעיר קום עלי ריזא אעראפי, אשר מונה שעות לאחר חיסול חמינאי לשמש כחבר במועצה הזמנית לצד הנשיא מסעוד פזשכיאן וראש המערכת המשפטית, ע'ולאם חוסיין מוחסני אג'אי. מעבר לאעראפי, שמות נוספים המוזכרים כמועמדים הם מוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג שחוסל — זאת במידה ולא חוסל גם הוא, שכן לפי הדיווחים, אשתו נהרגה בתקיפות. עוד עלו שמות הנשיא לשעבר חסן רוחאני, חסן ח'ומייני, נכדו של מייסד הרפובליקה האסלאמית, זאת לצד אנשי דת נוספים.
הרצון של ההנהגה הנוכחית לשרוד ולנסות ולמלא את השורות מחדש כמה שיותר מהר, עשוי לקצר את משך המערכה הנוכחית. עם זאת, לא בטוח שתוכניתם תצלח. סילוקו של חמינאי מהזירה יכול לתת למחאה מומנטום, כך שתוכל לנצל את חולשת המשטר ולבצע שינוי היסטורי אחרי 47 שנות דיכוי. כמו כן, הסתלקותו יכולה ליצור מאבקי ירושה וקרעים פנימיים בין המנגנונים והזרמים הקיימים בתוך המשטר, אשר כל עוד חמינאי היה בצמרת, נדחקו אל מתחת לפני השטח.
על המסלול הלא ידוע בו איראן צפויה לצעוד יכולה להעיד גם התגובה ברחוב ובזירה הדיגיטלית. לצד הפגנות הזדהות עם חמינאי וביטויי אבל ויגון, קשה היה להתעלם מגילויי השמחה של חלק מהציבור האיראני, דבר המלמד על התהום הפעורה בין חלקיה השונים של החברה המקומית. אותם קולות צוהלים הביעו, בעיקר ברשתות החברתיות, את התקווה כי חיסול חמינאי הוא צעד ראשון גם בדרך לשיפור תנאי המחייה, מתוך שאיפה להביא לשינוי המשטר המיוחל.
אחרי חמינאי: לאן איראן הולכת כלכלית
העתיד הכלכלי של איראן תלוי כעת בשאלה, האם יתרחשו המשכיות משטרית או שינוי כיוון. באיראן, כאמור, ישנו קיטוב עמוק — חלק הביעו תקווה שחיסול חמינאי מסמן סוף לשלטון הרפובליקה האסלאמית, בעוד חלק חוששים מכאוס. במצב הדברים הנוכחי, כשהמערכה עוד בעיצומה ודרך סיומה לא ברורה, ייתכנו שלושה מסלולים כלכליים עיקריים עבור איראן. ראשית, המשך קיומו של המשטר. כלומר, הנהגה חדשה, מוחלשת, שנאבקת על מעמדה תוך תלות מוחלטת במשמרות המהפכה והקו האידיאולוגי הקשיח והדוגמטי. הדגש של הנהגה זו יופנה להשגת שליטה פנימית, תוך אפשרות לחיכוך חיצוני, גם אם ברמה נמוכה יותר לעומת תחת הנהגתו של חמינאי. זהו תרחיש של סנקציות מתמשכות, ללא השקעות זרות, ולחץ מתמשך על המטבע ועל יוקר המחיה. המסלול השני עשוי להיות פרגמטיזם מתוך מצוקה. כלומר, ניסיון של המשטר או כוחות שיבואו במקומו לייצב את המדינה דרך הפחתת החיכוך, ניהול ירושה מסודר, ואולי אף פתיחת ערוצים להידברות בדרך לעסקה עם המערב, שתאפשר הקלה חלקית בסנקציות.
התרחיש השלישי הוא מאבקי ירושה וכאוס. בתרחיש זה, הפוליטיקה הפנימית משתבשת ונסדקת, בין הממסד הדתי, הפוליטי והצבאי על זרמיהם השונים. במצב כזה, הכלכלה, שגם כך מתוחה היום עד הקצה, תישחק בקצב מהיר אף יותר, מה שיגביר את המצוקה ואת חוסר היציבות הפנימית וגם האזורית.
איום על מצרי הורמוז ובאב אל־מנדב
הדרמה הכלכלית שמייצרת המלחמה אינה פחותה מזו הפוליטית. אם שלשום היה נראה כי מצרי הורמוז לא ייסגרו, עתה נראה כי חיסול חמינאי שינה את הכללים, ובכירים איראנים הצהירו, כי השיט בהם אסור. במקביל דווח על תקיפה של שתי מכליות נפט לפחות על ידי איראן, אחת ששטה תחת דגל פלאו והשנייה תחת דגל איי מרשל. לפי האיראנים, המכליות הותקפו משום שניסו להפר את "האיסור". התגובה המסחרית הייתה מהירה. לפי דיווחים, לפחות 150 מכליות שבמטענן משלוחי נפט וגז טבעי נוזלי הטילו עוגן במים פתוחים סביב המצרים, וחברות וגורמי מסחר הקפיאו תנועה עד שהסיכונים יתבהרו. חברות ספנות בינלאומיות, כולל האפג לויד, כבר הודיעו על השעיית תנועה דרך המצרים "עד להודעה חדשה".
מכאן מגיע החשש, כי עם חידוש המסחר לאחר הפוגת סוף השבוע, יזנקו מחירי הנפט בשוק העולמי לכ־80 דולר לחבית, כשאנליסטים אינם שוללים את תרחיש 100 הדולר אם השיבוש יימשך לאורך זמן, ואם גם מתקני הפקת נפט ישמשו יעד לתקיפה. עצם ההגדרה של הנתיב כמסוכן מייצרת עלויות חדשות — זמני המתנה, ביטוח מלחמה ושינוי נתיב — כאשר כל אלה מתגלגלים למחירי אנרגיה, תובלה, ובסוף למדד המחירים לצרכן.
חשיבותם של המצרים הללו משמעותית. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, ב־2024 עברו דרך הורמוז כ־20 מיליון חביות נפט ביום (סדר גודל של כ־20% מצריכת הנפט העולמית), ובנוסף, כ־20% מאספקת הגז הטבעי הנוזלי העולמי, בעיקר מקטאר.
3 צפייה בגלריה
עצרת תמיכה ברזא פהלווי, בנו של השאה האחרון של איראן, אתמול בלונדון. חשש ממאבקי ירושה שלטוניים
(צילום: REUTERS/Jack Taylor)
במפת הנזקים, השוק באסיה נמצא בקו הראשון. הסוכנות מעריכה, שכ־84% מהנפט הגולמי/קונדנסט וכ־83% מהגז הטבעי הנוזלי שעברו בהורמוז ב־2024, זרמו לשווקי אסיה, כאשר סין, הודו, יפן ודרום קוריאה היו היעדים המרכזיים (כ־69% מהכמות המסופקת בחישוב מצרפי). ארצות הברית, לעומת זאת, חשופה פחות. לפי סוכנות האנרגיה, ארצות הברית יבאה ב־2024 כ־500 אלף חביות ביום מהמפרץ דרך הורמוז (כ־7% מיבוא הנפט הגולמי/קונדנסט שלה). עם זאת, היא חשופה להתפתחויות במפרץ דרך מנגנון המחיר הגלובלי. נפט הוא תשומה אוניברסלית ועליית מחירים חדה יכולה להזין אינפלציה בכל מקום, כולל בשוק האמריקאי — הדבר האחרון שהנשיא דונלד טראמפ מעוניין בו, במיוחד בשנת בחירות האמצע.
בזירת הנפט ישנם צינורות עוקפים למצרי הורמוז, אבל אפשרות זו מוגבלת. לפי הערכות בינלאומיות, ישנן כ־2.6 מיליון חביות ביום לפחות של קיבולת בצינורות סעודיים ואמירתיים, שעשויה להיות זמינה במצב של שיבוש בהורמוז. אבל, זוהי כמות זניחה באופן יחסי במקרה של חסימה עבור נתיב המעביר כ־20 מיליון חביות ביום. גם אם קיימת אפשרות לשימוש במלאים והעלאת תפוקה, אובדן האספקה ינוע בין 8 ל־10 מיליון חביות ביום במידה והורמוז ייסגר לתקופה ממושכת. חשוב לציין, כי סגירת הורמוז תנחית מכה קשה במיוחד על קטאר, אשר ללא חלופות שינוע באמצעות צינורות, מאבדת מדי יום 200-100 מיליון דולר בהכנסות מיצוא גז טבעי ונפט.
אתמול נכנס לתמונה איום נוסף — הים האדום. לפי דיווח ערבי, מקור תימני המקורב לממשלה החות'ית טען כי איראן הנחתה את הארגון להגביר פעילות בבאב אל־מנדב ובים האדום. לפי אותו מקור, המסר הועבר למורדים התימנים דרך שליח איראני מיוחד. דיווח זה מצטרף להודעת מנהיג החות'ים שלשום, כי כוחותיו מוכנים לפעול בסולידריות עם איראן.
אם הורמוז הוא "ברז הנפט", הרי שבאב אל־מנדב הוא צוואר בקבוק של לוגיסטיקה ותזקיקים בדרך לסואץ ומכאן לאירופה. בתקופת ההתקפות בים האדום במהלך המלחמה ברצועת עזה, אספקת הנפט דרך באב אל־מנדב, השער הדרומי של תעלת סואץ, ירדה בממוצע לכ־4 מיליון חביות ביום (ינואר־אוגוסט 2024) לעומת 8.7 מיליון ב־2023. במקביל גדלו הכמויות המסופקות במסלול הארוך סביב כף התקווה הטובה, כלומר, אותו נפט פשוט עושה סיבוב ארוך ויקר יותר.
המשמעות הכלכלית של איום לסגירת שני המצרים איננה רק מחיר החבית, כי אם גם מחיר ההובלה. זאת בהינתן תוספת ימי הפלגה, ירידה בזמינות כלי שיט וזינוק בעלויות הביטוח. בדיוק אותם גורמים המייצרים אפקט אינפלציוני דרך שרשראות אספקה.
הקרב על האינטרנט: שליטה במידע ובנרטיב
בתוך איראן, לצד ההלם הפוליטי מחיסול חמינאי ושאר הבכירים, מתנהלת חזית נוספת: שליטה במידע ובנרטיב. עם תחילת המערכה, איראן ירדה לכ־4% מהקישוריות הרגילה, ועם היוודע חיסולו של המנהיג העליון, הקישוריות המשיכה לרדת — דפוס שמוכר מאירועי עבר של דיכוי. ההחשכה הדיגיטלית נועדה בתחילה לצמצם כמה שניתן העלאת מידע ויזואלי מהאתרים המותקפים, ברובם סמלי שלטון, וביום השני ללחימה, ניסיון לבלום הפצתם של סרטונים המתעדים חגיגות שמחה בעקבות מותו של המנהיג העליון.
המהפכות שהתחוללו באחרונה ברחבי העולם חשפו, כי הרשתות החברתיות הן הכוח המניע והמגייס של דור ה־Z. השלטונות באיראן מודעים לכך היטב, ולפיכך בנו ושדרגו בשנים האחרונות מנגנון רב שכבתי המאפשר להם לבצע החשכה דיגיטלית מוחלטת. המהלך הזה מתבצע באמצעות שילוב פעילותם של מספר גופים. אחד החשובים שבהם הוא המועצה העליונה למרחב הסייבר, המרכזת את מדיניות האינטרנט ואת חיזוק השליטה בו. במקביל פועלת הוועדה לקביעת תכנים פליליים בראשות משרד התובע הכללי, אשר פעילותה מעוגנת בחוק האיראני. ועדה זו קובעת מה מוגדר פלילי ומחייבת ספקיות לסנן את המידע הזה. במהלך השנים פיתחו האיראנים יכולת לנתק גישה לאינטרנט למשתמשים הרגילים, זאת תוך המשך הפעילות של שירותים פנימיים רשמיים דרך הרשת הלאומית למידע.
במילים אחרות, מנגנון הצנזורה באיראן מוטמע רגולטורית, והוא בגדר חובה חוקית המוטלת על הספקיות. הצנזורה מיושמת בריבוי שכבות, דרך ספקיות, תשתית ויישומים, וכוללת גם חלופות שמקטינות את התלות בקישוריות לחו"ל. במציאות כזו, פגיעה פיזית בתשתיות התקשורת או במשרדי הממשלה הקשורים לצנזורה, איננה צפויה להוביל לפתיחת הרשת לציבור. ההיפך הוא הנכון, תקיפת התשתית עלולה להפחית עוד את הקישוריות ולהחריף את הכאוס. השינוי שיכול להוביל להסרת חסימות האינטרנט איננו אירוע פיזי נקודתי, כי אם החלטה פוליטית־מנהלית, או במילים אחרות, שינוי מדיניות המשטר שיוביל לשינוי תצורה אצל הגופים והספקיות.
