דעה
היעד המוצדק של הפלת המשטר האיראני הוא לא פחות מאירוניה היסטורית
מטרות המלחמה הייחודיות - סיכול חמינאי והחלפת המשטר - מעלות שאלה מטרידה: עד כמה ישראל רחוקה ממשטר דתי-משיחי דומה? "הציונות הדתית" הכהניסטית, שותפה מרכזית בממשלה, מציעה שלטון הלכה, עליונות יהודית והדרת נשים - חזון שאותו אנחנו נחושים להפיל באיראן. היתרונות שהביאו להצלחה בתקיפה - מדע, טכנולוגיה ואיכות אנושית - יכולים לצמוח רק במדינה דמוקרטית וחילונית, לא תחת שלטון "חכמי" דת קיצוניים
1.ֿ מטרות המלחמה באיראן הן ייחודיות אבל לא לגמרי חדשות לאסטרטגיה הישראלית. במיוחד שתיים אלה: סיכול מנהיג זר כבר היה בתכנון בעניין מנהיג עיראק סדאם חוסיין והחלפת משטר הוא רעיון שישראל ביקשה לקדם במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בהמלכת בני בריתנו הנוצרים. שתי המטרות האלה התלכדו בתחילת המערכה אתמול (שבת). בסיכולו של חמינאי ובהצהרה מפורשת שמטרת המלחמה היא החלפת המשטר. הסרת שני האיומים, הגרעיני והבליסטי, הן המטרות הלגיטימיות שמצדיקות את אלה הייחודיות.
הצדקת סיכול המנהיג נעוצה בהיותו השליט היחיד הבלעדי שאינו ניתן להפרדה ולאבחנה בין הראש המדיני לצבאי. במלחמה מותר להרוג את ראשי הצבא שנלחם מולך בכל עת ובכל מקום. לעומת זאת הדרגים המדיניים נהנים מחסינות. אולם ברודנויות כמו איראן לא באמת קיימת הפרדה וכל סמכויות השימוש לרעה, הן המדיניות והן הצבאיות, מתכנסות למנהיג העליון. הוא הראש – הוא אשם. ולכן דמו בראשו.
2. האירוניה ההיסטורית ביעד של הפלת המשטר האיראני היא שמעולם לא התקרב המשטר בישראל, בקווי המתאר שלו, למשטר הזה. בישראל יש חרדה ורתיעה מהשוואות. לכן השוואות היסטוריות, כמו ״זיהוי התהליכים״ של יאיר גולן מגורשות מהשיח והן אף גירשו אותו מהסיכוי להתמנות לרמטכ״ל. גם ההשוואה הנוכחית תיתקל בהסתייגות, אבל נדמה שאין מנוס ממנה. ״הציונות הדתית״ הכהניסטית, מבשרת שלטון ההלכה והעליונות היהודית, היא אופציה פוליטית שמציעה לבוחר הישראלי שלטון, צביון ודמיון שאינם רחוקים מהמשטר שאותו אנחנו נחושים להפיל. הדמיון נמצא בכל מקום: כפיפות לרבנים קיצוניים, קידום הדין הדתי ומשפט ההלכה בערכאות המשפט האזרחיות, הדרת נשים וסילוקן מהמרחב הציבורי, אלימות כלפי ״כופרים״, שאיפות התפשטות, הערגה למקומות הקדושים ונכונות לשלם כל מחיר, אפילו להתאבד על הגשמת הכמיהה הזו, הזלזול ב״גויים״ והשותפות לתפיסת ״עם לבדד ישכון״. בשני הצדדים טבוע הששון אלי קרב - למלחמת הנצח בין האיסלאם ליהדות והעדפת אופציה זו על פני מדינה חילונית, פלורליסטית, ליברלית ודמוקרטית. ״הציונות הדתית״ היא שותפה מרכזית בממשלת נתניהו, אבל אסור לטעות בטיבה ומהותה האמיתיים – לכונן כאן משטר שחובה להפילו. עוד לפני שיתקרב להגשמת חזונו.
3. ברשתות כבר מסתמן המאבק. תומכי הממשלה כבר חוגגים את ״שאגת המנדט״, את ההישגים שנתניהו יהוון בקלפי על חשבון השמאל-מרכז הקפלניסטי. מנגד, עולה הטענה שהקפלניסטים הם אלה שטסו לאיראן ובלעדיהם אין לישראל כל סיכוי לשרוד בג׳ונגל המזרח תיכוני. טענה זו מתקשרת היטב לנקודה הקודמת, לסכנה בהקמת מדינת הלכה משיחית וגזענית. במדינה כזו אין סיכוי לייצר, להקים ולכונן את היתרונות המופלאים שהתכנסו לידי מיצוי בתקיפה באיראן. יתרונות החינוך, המדע, הטכנולוגיה והאיכות האנושית יכולים לצמוח רק במדינה דמוקרטית, ליברלית, פלורליסטית וחילונית. תסתכלו על איראן שרבים קושרים כתרים לחכמת מדעניה. איפה ההגנה האווירית שלה בשעת מבחן ובהשוואה לישראל? איפה הכלכלה שלה? איפה איכות החיים של אזרחיה? כך נראית מדינה שנשלטת בידי ״חכמי״ דת. סליחה, כך נראית מדינה מושחתת שנשלטת בידי קיצוני דת.
ולסיפור הקפלניסטי יש כאן עוד ממד. כאשר הנשיא טראמפ, בנאומו בשבת, קרא לעם האיראני לנצל את המתקפה כדי לקחת לידיו את היוזמה ואת השלטון, הוא בעצם קרא לקפלניסטים של טהרן להתמרד בשלטון הדתי שהחריב את מדינתם וחייהם.
4. ועכשיו לכיול מדויק יותר. ישראל עדיין אינה איראן, אבל קרבתם לשלטון של דמויות כאיתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', לימור סון הרמלך, אורית סטרוק, צבי סוכות, עמיחי אליהו, על רבניהם ו״חייליהם״ בגבעות, היא סכנה ממשית למשטר הישראלי. הרוח האמונית מבית היוצר של רבנים קיצוניים כבר מחלחלת בעוז לצבא ההגנה לישראל ומאיימת לשנות את מהותו מצבא ההגנה לצבא השם, שההגנה כבר אינה משימתו המרכזית אלא נקמת האל במגדפיו. בעזה כבר ראינו את הסימנים להדתה הזו. וראינו אותה בשאיפות וההכנות להקמת התנחלות בעזה. וראינו אותה בהתנגדות לעסקאות החטופים.
בינתיים מנהלים את המלחמה ראש הממשלה ושר הביטחון ביחד עם ראשי המערכות – הרמטכ״ל וראשי אמ״ן והמוסד. בלי הרבנים ובלי נציגיהם בקואליציה. אבל זה ״בינתיים״. ההשפעה הרבנית והאמונית כבר מידפקת על הדלת. היא מבקשת למרפק את דרכה למרכז ניהול חיי המדינה והצבא. ואז ניאלץ שוב להתמודד עם האתגר של הפלת המשטר.
