המועמד המוביל לראשות הפד תומך בריבית נמוכה, דולר חלש ועידוד צמיחה
יו"ר מועצת הכלכלה הלאומית קווין האסט, המקורב מאוד לנשיא, התברג בראש טבלת ההימורים לתפקיד יו"ר הפדרל ריזרב הבא. בהתנהלותו הכוחנית מול הנגיד ג'רום פאוול העביר טראמפ מסר ברור: מחליפו יהיה הרבה פחות עצמאי
למרות שהמתיחות בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ליו"ר הפדרל רזרב ג'רום פאוול נרגעה בעקבות שתי הפחתות ריבית, זהות מחליפו המיועד של פאוול מעוררת עניין רב. מדובר, הרי, בתפקיד קריטי עבור הכלכלה הגדולה בעולם, וכפועל יוצא, עבור הכלכלה העולמית, לרבות השווקים הפיננסיים.
שלשום עלתה הסוגיה לכותרות שוב, כאשר שר האוצר סקוט בסנט, המנהל את תהליך הבחירה ונחשב מועמד בפני עצמו (אף שסירב לקבל את התפקיד), הודיע כי גיבש את הרשימה הסופית, המונה חמישה. מי שסומן כמוביל הוא קווין האסט, יו"ר מועצת הכלכלה הלאומית ומיועציו הכלכליים הקרובים של טראמפ.
האסט איננו רק כלכלן מקובל בקרב הרפובליקנים, הוא גם תומך נלהב בקו של טראמפ: ריבית נמוכה משמעותית מ־3.75%־4% כיום, העדפה להחלשת הדולר, ועידוד אגרסיבי של צמיחה, לרבות תמיכה גורפת במדיניות המכסים השנויה במחלוקת. האסט מופיע לעתים קרובות בתוכניות אקטואליה כדי לסנגר על הנשיא ועל מדיניותו.
להאסט יתרון נוסף: הוא עובד מתוך הבית הלבן ולכן גם קרוב לטראמפ פיזית. אך היתרון המהותי ביותר שלו, תנאי הכרחי כמעט כדי לעמוד בצמרת הפד: הוא מעולם לא עבד שם. כלומר, האסט עומד בקריטריון קריטי עבור טראמפ — "לעשות סוף לקליקה של הפד".
פאוול שמר על מקצועיות
מינוי יו"ר הפד הוא לא רק אחת ההחלטות הכלכליות החשובות ביותר הנמצאות על שולחנו של טראמפ, כי אם גם סוג של נקמה במדיניות הריבית הקשוחה של פאוול. לצד האסט, מוזכרים גם כריסטופר וולר, מושל הפד הנחשב כתומך בהורדות אגרסיביות יותר של הריבית, וקווין וורש, לשעבר חבר פד, המוערך מאוד במפלגה הרפובליקנית. האשה היחידה ברשימה היא מישל באומן, מושלת בפד ומי שכיהנה כסגנית יו"ר לפיקוח. באומן בלטה השנה כתומכת הנלהבת ביותר בהפחתות ריבית מוקדמות. בטבלת ההימורים נמצא גם ריק רידר, מנהל ההשקעות הראשי של בלקרוק — מועמד חריג, המנהל טריליוני דולרים בשוק ההון אך נטול רקורד רגולטורי.
הסוגיה הרגישה עלתה כעת לכותרות בעקבות הודעת טראמפ כי למעשה הוא כבר בחר ביו"ר הפד הבא ויחשוף את זהותו בתחילת 2026 (זאת בניגוד להכרזת בסנט כי ההודעה תימסר לקראת חג המולד או סילבסטר). כך או כך, ברור כי טראמפ מעוניין בנגיד שיהיה פחות עצמאי ופחות אקדמי, ויותר "שלו". כלומר, מישהו שישמור על האינטרסים שלו, ולאו דווקא על אלה של הכלכלה.
פאוול, הצפוי לפרוש במאי 2026, הוא ההיפך מכל אלה, והפגין עמוד שדרה איתן שלא נצפה כמעט אצל אף פקיד אחר. גם לא כאשר הנשיא כינה אותו "אידיוט" ו"חמור" ורמז כי הוא ועמיתיו עושים שימוש מושחת בכספי ציבור בשיפוץ מטה הפד. השיא הגיע כאשר טראמפ הודיע שהוא שוקל להדיח את פאוול, כאשר סירב להוריד ריבית על רקע נתוני אינפלציה גבוהים ושוק תעסוקה שהפגין איתנות יחסית. הדחה איננה אפשרית, אבל המסר לנגיד הבא הועבר: טראמפ מעוניין לשלוט במדיניות המוניטרית, ולשם כך הוא מוכן ללכת רחוק מאוד.
פאוול, בינתיים, שומר על מקצועיות, ומבהיר כי תהליך הורדות הריבית יהיה הדרגתי ומבוסס נתונים, ללא כניעה לנשיא. אך מבחינת טראמפ, פאוול לא מבין את המשימה. טראמפ סבור כי הפד מחויב לא רק ליציבות מחירים, כי אם גם לצמיחה שתשרת את סדר היום הפופוליסטי שלו. לפיכך הוא מחפש יו"ר שיעשה שלושה דברים. ראשית, שינהיג ריבית נמוכה, שלא לומר אפסית, כדי לחולל צמיחה גבוהה, אבל בעיקר כדי להביא לחגיגות בבורסה ובשוק הנדל"ן. אלה הם מדדי הצלחה עבור נשיא שדוגל בפלוטוקרטיה. שנית, טראמפ מעוניין בדולר חלש יותר כדי להגביר את התחרותיות של המוצרים האמריקאיים. והדבר השלישי, ואולי החשוב ביותר, הוא רוצה פד פחות עצמאי (או חלילה אף כפוף לו).
טראמפ מחפש איש אמון
טראמפ מבקש לשבור את המוסכמה המקודשת של עצמאות הבנק המרכזי, לאחר שמבחינתו, הפד והעומד בראשו "הכשילו אותו". משום כך הוא מחפש איש אמון, ולא דמות מקצועית שתרסנו.
השאלה היא, עד כמה רחוק יהיה האסט מוכן ללכת. בספטמבר, כשנדרש לסוגיה, הכריז כי "המדיניות המוניטרית של הפד צריכה להישאר עצמאית מבחינה פוליטית, כולל מהשפעת טראמפ", ועדיין, נראה כי העצמאות הזו נמצאת בסכנה, יותר מאי־פעם. אבל הסוגיה המהותית ביותר היא עדיין הריבית: האם הנגיד הבא יהיה מוכן להגיע לריביות אפסיות כפי שטראמפ מכוון, גם כאשר האינפלציה מטפסת (מ־2.3% ל־3% בין אפריל לספטמבר), והאם יהיה מוכן להתערב בשוק המט"ח כדי להחליש את הדולר. את זה נגלה רק בשנה הבאה.
