ניתוח
בהסכם עם יפן, טראמפ תיעדף רכבים יפניים על פני אמריקאיים
נשיא ארה"ב מיתן את המכס על יפן ל־15% ובתמורה יפן תקל על יבוא רכבים אמריקאיים. המוקש כאן כפול: הרכבים מארה"ב לא פופולריים ביפן, ואילו ההקלות על הדגמים מיפן יבואו על חשבון האמריקאיות המורכבות במקסיקו
כשבוע לפני הדדליין של ה־1 באוגוסט, בישר שלשום נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על חתימת הסכם סחר עם יפן. "השגנו הסכם מאסיבי עם יפן, כנראה הגדול ביותר אי־פעם", הכריז בפוסט ב־Truth Social. ההסכם בין הכלכלה המובילה בעולם לרביעית בגודלה הושג בצל איומי טראמפ להעלות את המכסים על יבוא יפני מ־10% ל־25%. כעת, כשבידיה הסכם סחר שממתן את המכס ל־15%, מצטרפת יפן לשורה של מדינות שגיבשו הסכמים עם ארצות הברית, אף כי היא הכלכלה הגדולה ביותר עד כה שעושה זאת. בתמורה, ציין הנשיא, הכלכלה היפנית תיפתח למוצרים אמריקאים כמו "מכוניות, טנדרים, אורז ומוצרים חקלאיים".
המכס הרגיל שמשית ממשל טראמפ על מכוניות מיובאות נע בין 10% במקרה הטוב (למשל, מכוניות בריטיות, רובן יוקרתיות, כמו יגואר ולנד רובר) ל־25% במקרה הגרוע.
בנוגע ליבוא רכבים מארצות הברית ליפן, הצהרתו של הנשיא מסתירה פרט חשוב: טנדרים, משאיות ומכוניות אמריקאיים כמעט ואינם מגיעים ליפן, והסיבה איננה קשורה למיסוי. רכבי פורד, שברולט, ראם וקדילאק נחשבים ביפן לסוג של עוף מוזר, כלומר, רכבים גדולים מאוד, זללנים ובזבזנים שאינם מותאמים לכבישי יפן. הבעיה טמונה דווקא בסטירה שהנחית טראמפ על תעשיית הרכב האמריקאית — זאת אחרי שבמהלך קמפיין הבחירות הוא עמל קשה כדי לשכנע את ועדי העובדים של התעשייה להצביע עבורו.
מבחינת שווקי היצוא העיקריים לארצות הברית, יפן ניצבת במקום השני, אחרי מקסיקו. בשנה שעברה נמכרו בארצות הברית כ־15.9 מיליון מכוניות נוסעים, 22.8% מהן מתוצרת מקסיקו, בשווי מוערך של כ־50 מיליארד דולר. יפן דורגה שנייה, עם נתח של 18.6% מתוך כלל יבוא כלי הרכב לארצות הברית. במקום השלישי והרביעי דורגו דרום קוריאה וקנדה, עם 17.3% ו־12.9% מכלל היבוא, בהתאמה.
במקרה של מקסיקו, מדובר בייצוא ששייך כולו למותגי רכב — חלקם אמריקאיים — המיוצרים בסמוך לארצות הברית. במקרה של היצוא מיפן לארצות הברית, מדובר דווקא בייצור יותר "מסוכן", מכיוון שכל היצוא לארצות הברית הוא של יצרנים יפניים — מטויוטה, דרך הונדה ועד ניסאן. יצרני הרכב היפניים מייצרים, כמובן, גם במפעלים בארצות הברית (מטויוטה ועד סובארו), אבל את הדגמים המובילים שהם מייצאים לארצות הברית הם מייצרים ביפן, ביניהם טויוטה פוראנר, לאנד קרוזר ולקסוס. על הרכבים הללו מוטל כיום מס קנייה של 2.5%.
מבחינת היצע הדגמים הנמכרים בארצות הברית, הטנדר האמריקאי הוא המלך — פורד סדרה F היה מוביל השוק בשנה שעברה עם כ־732 אלף מסירות. אחריו במקום השני, הטנדר של שברולט, סילבראדו, עם כ־542 אלף מסירות. במקום השלישי דורגה טויוטה ראב 4 שמיוצרת בקנטאקי, עם 475 אלף מסירות. למעשה, מתוך עשר המכוניות הנמכרות ביותר בארצות הברית, היפניות מביניהן מיוצרות בשוק האמריקאי, אבל לא מדובר במקרים אבסולוטיים.
בחלק מהמקרים, דווקא השמנת של הדגמים מיוצרת ביפן, ביניהם, טויוטה פריוס, טויוטה ראב 4 פלאג אין הייבריד, חלק מגרסאות סובארו פורסטר וגם חלק מדגמי מאזדה. במקרה של הרכבים הללו, המכס יטפס מ־2.5% ל־15%. האם תהיה לכך השפעה על השוק? סביר להניח שלא — כלומר, מחירי הרכבים לא יעלו באופן משמעותי, בטח שלא ביחס למכס שהיה אמור להיות מוטל עליהם.
אבל העניין איננו בהכרח המכס המוטל על יפן, כי אם המכס שסופגת מקסיקו, העומד על 25%. מבחינת הצרכנים האמריקאים, כאן מוענק יתרון לתעשיית הרכב היפנית על פני זו של מקסיקו. כלומר, ייתכן שיפן תהפוך למדינת היצוא העיקרית לארצות הברית על חשבון הדגמים האמריקאיים המורכבים אצל השכנה מדרום.
