למרות התגברות המתח מול איראן: ג'יי.פי מורגן מעריך שהריבית בישראל תרד בספטמבר
בבנק ההשקעות מעריכים כי הזינוק במחירי הנפט, על רקע ההסלמה בין ארה"ב לאיראן, לא צפוי לשנות את תוואי האינפלציה בישראל ולכן גם לא את התחזית להורדת ריבית כבר בספטמבר. להערכתם, הסיכונים המרכזיים לתחזית מגיעים משינוי במדיניות הפד או מעלייה מתמשכת בפרמיית הסיכון של ישראל
השאלה הגיאו-פוליטית-כלכלית לגבי חזרת ארה"ב ללחימה עצימה באיראן, הביאה עימה שאלה מאקרו-כלכלית-מוניטרית חשובה עבור הצרכן הישראלי: מה יקרה לאינפלציה ולריבית בשבועות הקרובים.
תזכורת קצרה: האינפלציה נמצאת בירידה, וביוני הגיעה ל-1.6% - קרוב לגבול התחתון של יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (1%-3%). הפער הזה בין הרעש הגיאופוליטי לנתונים הכלכליים הוא לב הסיפור, ומסביר מדוע גם בסקירה המיוחדת על ישראל שפרסם היום (ו') ג'יי.פי מורגן, ממשיכים כלכלני הבנק לצפות להורדת ריבית כבר בספטמבר.
נתחיל באנרגיה - המשתנה המרכזי. בג'יי.פי מורגן מזכירים כי גם אם המתיחות מול איראן מקפיצה את מחיר הנפט (שהגיע ל-100 דולר), ישראל היא מהמשקים המוגנים ביותר בשווקים המתעוררים מזעזוע כזה, בגלל העצמאות האנרגטית בגז טבעי עם מחירים מקומיים מפוקחים, כושר זיקוק שעולה על הצריכה, והמשקל הדל (2.6% בלבד) של הבנזין בסל הצריכה במדד המחירים לצרכן (עליו נשענת מדידת האינפלציה). זעזוע נפט חיצוני פשוט לא מתורגם כאן לאינפלציה כפי שקורה באירופה או באסיה.
ובכל זאת, השווקים נבהלו. לפני חודש הם תמחרו את ריבית בנק ישראל בביטחון מתחת ל-3% באופק של שנה, ואילו כיום לפי ג'יי.פי מורגן - מעל 3.3%. התרחיש שהם מגלמים: הורדה אחת וזהו. אלא ב-JPM לא קונים את הפאניקה: התחזית נותרה הורדה של רבע אחוז בספטמבר וריבית סופית של 3%. שם אף מצביעים על האינדיקטור שיכריע - דוח ההתערבות במט"ח של יולי. אם בנק ישראל המשיך לרכוש דולרים, כפי שהמודל של הבנק מעריך, זהו סיגנל חזק שההורדות בדרך.
ומה עם שוק העבודה הרותח? כאן מגיע החלק המעניין. האבטלה עומדת על 2.9% - קרוב לשפל היסטורי. לפי "חוק אוקון", הקשר האמפירי הוותיק בין צמיחה לאבטלה, ההתאוששות הצפויה אחרי המלחמה אמורה להוריד אותה ל-2.5% בתוך שנה - שפל של כל הזמנים, שבדרך כלל גורר לחצי שכר ואינפלציה. אלא שבבנק האמריקאי לא מאמינים לנוסחה הקלאסית – ולכן גם לא לאומדן שהם ציטטו. הסיבה: בסקירה מדגישים כי בשוק העבודה הישראלי, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך באופן "לא טבעי". קיימת עתודה שלמה של ישראלים שנמצאים מחוץ למשחק ולכן אינם נספרים כמובטלים - אולי מילואימניקים שטרם חזרו לשוק, אולי עובדים שהתייאשו מהחיפוש. כשהצמיחה תייצר משרות חדשות, הן יתמלאו מהעתודה הזאת - ולא ירוקנו את מאגר המובטלים. התוצאה: ההתפתחות הזו בשוק העבודה שהיא מטבעה אינפלציונית לא תיצור הפעם לחץ על השכר. כלומר, זה יקרה בלי להצית ספירלה אינפלציונית משוק העבודה, ולכן גם לא תהיה סיבה לעצור את הורדות הריבית.
שתי נקודות משלימות את התמונה. הראשונה: שכר הדירה, החריג היחיד בתמונת אינפלציה רכה, עולה בקצב שנתי של 4.2% - בזמן שמחירי הדירות יורדים ב-2%. פער כזה בין שכירות לבעלות אינו מחזיק מעמד לאורך זמן, ובג'יי.פי מורגן מעריכים שההתכנסות תגיע דרך התמתנות השכירות. השנייה: השקל, גם אחרי התיקון האחרון, חזק ביותר מ-10% במונחי סל המטבעות לעומת אשתקד - מה שימשיך ללחוץ מטה על מחירי המוצרים המיובאים.
השורה התחתונה של הסקירה היא החשובה: בניגוד לאינטואיציה, הסיכון האמיתי לאינפלציה – ולפיכך לתוואי הריבית של בנק ישראל- אינו נמצא בטהרן. הוא נמצא בוושינגטון. ב-JPM סבורים כי שינוי חד בתוואי הריבית של הפד, או עלייה מתמשכת בפרמיית הסיכון של ישראל –ולא מחיר הנפט- הם הכוחות שעלולים לשבש את המסלול המונטרי החיובי. כל עוד הם לא מתממשים, הכיוון ברור: ריבית של 3% בתום התהליך, והתחנה הבאה – ההחלטה של הוועדה המוניטרית בספטמבר הקרוב.
