פרשנות
בג"ץ הקים חומת הגנה נוספת לשומרי הסף
בהליך הדחת הממונה על התחרות, קבע הרכב מורחב של בג"ץ שלנציב שירות המדינה ולוועדת המינויים סמכות לדחות על הסף בקשת הדחה של שר שאינה מגובה משפטית ועובדתית. לא די לנופף ב"משבר אמון" - צריך גם להוכיח אותו
הרכב מורחב של בית המשפט העליון הקים אתמול (רביעי) שכבת הגנה נוספת לשומרי הסף מפני פיטורים שרירותיים בידי השר הממונה. השר ניר ברקת ביקש להדיח את הממונה על התחרות מיכל כהן כשהוא מנופף באחת משתי עילות ההדחה "משבר אמון חריף ומתמשך". כהן היא שומר סף כלכלי, "רגולטור מרכזי בהגנה על המשק הישראלי ועל הצרכן", כדברי הנשיא יצחק עמית. כהונתה קבועה לשש שנים ללא אפשרות הארכה. ניתן להדיחה רק מכוח עילות מצומצמות ומוגדרות, ורק בהתאם להמלצת ועדת המינויים בראשות נציב שירות המדינה המלווה בייעוץ משפטי. "משבר אמון" נמנה על העילות, אבל לא מספיק לנופף בו, צריך לגבותו – אובייקטיבית, משפטית ועובדתית.
ובמלים אחרות – לא מספיק שהשר ברקת ירצה להדיח את כהן כי היא לא באה לו טוב. בג"ץ נדרש כאן לראשונה למקרה שבו מקודמים הליכי הפסקת כהונה של נושא משרה בכיר תוך כדי תקופת כהונתו הקצובה. בהמשך, בתקופת הממשלה הנוכחית, הגיעו לבג"ץ שני מקרים נוספים – פיטורי ראש השב"כ רונן בר והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. אגב, כל אחד משלושת שומרי סף אלה - כהן, בר, ובהרב-מיארה - כפוף להליכי מינוי והדחה שונים, לוועדות שונות, לעילות שונות. המשותף לכולם מתכנס לשאלה האם הפוליטיקאים יכולים להדיח "פקידים" רק מכוח משילותם ונבחרותם או שעליהם להציג עילה ותשתית עובדתית אובייקטיבית ומשפטית שמוכיחה את אי התאמתם או כישלונם של שומרי הסף. הסיפור של מיכל כהן היה הראשון מבין השלושה אך הסתיים אחרון. בר לקח אחריות והתפטר, למרות ניגודי העניינים של המפטר, ראש הממשלה נתניהו. בהרב-מיארה הודחה בהחלטת ממשלה אך בהליך לא תקין שהניב החלטת בג"ץ להותיר אותה בתפקידה.
אצל כהן עמדה שאלת חובתו של נציב שירות המדינה להורות על כינוס ועדת המינויים כדי לדון בבקשת שר הכלכלה ניר ברקת להפסיק את כהונתה. זאת לאחר שהנציב דניאל הרשקוביץ קבע כי הבקשה נעדרת תשתית עובדתית. כנגד החלטת הנציב הוגשה בידי ארגון לביא עתירה לבג"ץ. בסיבוב הראשון, בהרכב של שלושה, נקבע ברוב (אלרון ושטיין) כי לנציב לבדו אין סמכות לסרב לכנס את הוועדה לבקשת השר. השופט כבוב בדעת מיעוט היה היחיד שנגע באש ותמך בסירוב הנציב לכנס את הוועדה: "הנציב לא יכול היה להתעלם מן החשש הממשי כי בקשת השר לכנס את הוועדה נבעה משיקולים זרים, שעיקרם רצונו להביא לפיטוריה של הממונה. זאת נוכח סירובה של הממונה להיענות לדרישותיו בנושאים המסורים לשיקול דעתה העצמאי".
הנציב, ועדת המינויים והיועצת המשפטית לממשלה ביקשו דיון נוסף. החלטת ההרכב המורחב של חמישה שופטים ניתנה אתמול. לכאורה מדובר כאן בפרוצדורה, אבל פרוצדורה שהיא מהות.
הנשיא עמית התווה דרך ביניים בין עמדות הרוב ובמיעוט בסיבוב הראשון. הוא הלך עם אלרון ושטיין וקבע: "אין לנציב לבדו סמכות להימנע מכינוסה של הוועדה לשם דיון בבקשת שר להפסיק את כהונתו של נושא משרה בכיר". אבל, הוא הלך גם עם כבוב והוסיף "קומה נוספת". אם נציב שירות המדינה, על יסוד חוות דעת משפטית, סבור כי בקשת השר אינה מגלה עילה להפסקת כהונה או נגועה בפגם אחר - יביא אותה בפני הוועדה להכרעה מקדמית שתאפשר לדחות את הבקשה על הסף, והמלצה זו תובא בפני הממשלה.
ובעברית פשוטה: אם ברקת רוצה להדיח את כהן, על נציב שירות המדינה להביא את הבקשה לוועדת המינויים, אבל אם הוא סבור שבקשת השר אינה מבוססת, הוועדה יכולה לדחותה על הסף ולא לקיים הליך לגופו. הליך שעצם קיומו מהווה הרתעה מצננת כלפי בעלי תפקידים. "עצם קיומו של הליך ההדחה", כתבה השופטת דפנה ברק-ארז בדיון הנוסף אתמול, "כרוך בנזקים רגשיים תדמיתיים וגם כספיים. זהו אחד המקרים שבהם ההליך הוא חלק מה'עונש'".
שופטי הדיון הנוסף נדרשו לעילה שבה בחר השר ברקת "משבר אמון חריף ומתמשך, או קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין נושא המשרה הבכיר לבין הממונים עליו". "שימוש בעילה זו", כתב עמית, "דורש התקיימותו של צבר משמעותי של אירועים חריפים המעידים על משבר אמון אובייקטיבי, ואשר נפרשים על פני זמן ממושך". וצריך לקרוא בין השורות. רגולטור בכיר כמו הממונה על התחרות חייב עצמאות בהפעלת כוחות האכיפה שלו שנועדו לשרת את הציבור. השר לא יכול להכתיב לו את מי לחקור ואילו אמצעים לנקוט. בדיוק כמו שהשר בן גביר לא יכול להתערב בחקירות של המשטרה או בדרכי הפעלתה המבצעית. הסכנה היא בכיוון ההפוך – שאוכף החוק, המפכ"ל או הממונה על התחרות, יפעל לפי רצון השר ולא לפי קריטריונים מקצועיים שנגזרים מהחוק ומאכיפה השוויונית.
חשיבות פסק הדין מאתמול הוא במתן סמכות לנציב שירות המדינה להשתמש בחוות דעת משפטית ובהערכה אובייקטיבית ועובדתית של המסתתר מאחורי "משבר אמון חריף ומתמשך" שעליו הכריז השר ברקת כעילה לפיטורי כהן. אם יגיע למסקנה שהעילה היא שווא וסרק, הוא יוכל לכנס את ועדת המינויים כדי להמליץ לממשלה לדחות על הסף את בקשת השר.
למתווה זה שנקבע אתמול השלכת רוחב חשובה בכל התנגשות שתיווצר בעתיד בין שר לבין 'שומר סף', רגולטור או בכיר בשירות הציבורי. מעכשיו, לא מספיק לנופף ב"משבר אמון" אלא צריך יהיה לצקת בו תוכן ממשי וגיבוי משפטי. וזו חומת הגנה משמעותית שהקים בג"ץ לטובת שומרי הסף מפני ממשלה ששואפת לדכא ולרסן משרתי ציבור שמבקשים לשרת גם את האזרחים ולא רק את הממשלה.
