פועלים פלסטינים

תעסוקת פועלים פלסטינים בישראל היא תופעה כלכלית־חברתית ארוכת שנים, בעלת השפעה ישירה על ענפי הבניין, החקלאות והתעשייה. מאז שנות ה־70 נוצרה תלות הדדית בין המשק הישראלי לבין כוח העבודה הפלסטיני, תלות שהתחדדה לאורך עשורים אך גם התבררה כפגיעה במיוחד בעתות משבר ביטחוני. 
ההיסטוריה של העסקת פועלים פלסטינים בישראל
לאחר מלחמת ששת הימים ב־1967 החלה כניסה נרחבת של עובדים פלסטינים מהגדה המערבית ורצועת עזה לשוק העבודה בישראל, כחלק ממדיניות פתיחת שוק העבודה שהונהגה על ידי ממשלות ישראל בשנות ה־70. כבר בשלב זה התבססה תלות מבנית של ענפים עתירי עבודה בכוח אדם פלסטיני, בעיקר בשל זמינות יומיומית, קרבה גאוגרפית והיעדר חלופות מקומיות בהיקף דומה.
בשנות ה־80 וה־90 היו פועלים פלסטינים מרכיב מרכזי בענפי הבניין והחקלאות, ולעיתים גם בתעשייה המסורתית. בתקופה זו התפתח מנגנון היתרי עבודה מוסדר, שנוהל על ידי מערכת הביטחון והמינהל האזרחי, ואפשר תעסוקה רחבת היקף אך רגישה לשינויים ביטחוניים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובנק ישראל, שיעור הפועלים הפלסטינים בענף הבניין הגיע בשנים מסוימות לעשרות אחוזים מכלל המועסקים.
בראשית שנות ה־2000, על רקע האינתיפאדה השנייה והחמרה במדיניות הסגר, נרשמה ירידה חדה במספר העובדים הפלסטינים בישראל. עם זאת, בהמשך העשור חלה חזרה הדרגתית להעסקה רחבת היקף, ובמהלך שנות ה־2010 שוב הועסקו בישראל מעל 100 אלף פועלים פלסטינים. מחקרים של בנק ישראל מצביעים על כך שמאז אותה תקופה מספר העובדים ידע תנודות חדות, בהתאם למצב הביטחוני, להחלטות ממשלה ולמדיניות ההיתרים.
כמה פועלים פלסטינים יש בישראל?
ערב פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, היקף התעסוקה הפלסטינית בישראל וביישובים ישראליים בגדה המערבית עמד על כ־160–170 אלף עובדים. מתוכם כ־130 אלף החזיקו בהיתרי עבודה תקפים לישראל, וכ־30–35 אלף נוספים הועסקו ללא היתר. בענף הבניין לבדו היו פועלים פלסטינים כשליש מכוח האדם, ובחקלאות שיעורם היה גבוה במיוחד בשילוב עם עובדים זרים.
עם פרוץ המלחמה הוחלט על עצירה כמעט מוחלטת של כניסת עובדים פלסטינים לישראל. לפי נתוני בנק ישראל לשנים 2024–2025, החלטה זו יצרה מחסור מיידי בכוח אדם בענפים עתירי עבודה, במיוחד בבניין ובחקלאות, והובילה להאטה בפעילות הכלכלית. במהלך 2024 ותחילת 2025 הוחזרו בהדרגה היתרים בהיקף מצומצם, אך הרמות נותרו נמוכות משמעותית מהתקופה שלפני המשבר.
נכון למאי 2025 עובדים בישראל בפועל כ־35–40 אלף פועלים פלסטינים. מתוכם כ־14 אלף מועסקים בישראל עם היתרי עבודה פעילים, והשאר מועסקים ביישובים ישראליים בגדה המערבית או ללא היתר מלא. מדובר בפחות מרבע מהיקף התעסוקה ערב אוקטובר 2023, לפי הערכות בנק ישראל ודוחות של ארגוני מחקר כלכליים בינלאומיים.
הגורמים למשבר הפועלים
המשבר נובע משילוב של שלושה גורמים מרכזיים: תלות היסטורית גבוהה בפועלים פלסטינים, קושי מיידי בהבאת עובדים זרים חלופיים וגיוס נרחב של עובדים ישראלים לשירות מילואים. בנק ישראל ציין בדוחותיו כי ענף הבניין נפגע במיוחד בשל הפסקת עבודות באתרי בנייה, בעוד שבחקלאות נרשמו קשיים בהמשכיות הייצור ובקטיף עונתי.
פתרונות
המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל בשנים 2024–2025 מתמקדת ביצירת תמהיל חדש של כוח עבודה. בין הצעדים המרכזיים: הרחבת מכסות עובדים זרים בענפי הבניין והחקלאות, עידוד שילוב עובדים ישראלים באמצעות העלאת פריון העבודה ותיעוש ושימור העסקת פועלים פלסטינים בהיקף מבוקר תוך מנגנוני פיקוח וביטחון מחמירים. לפי בנק ישראל, פתרון ארוך טווח מחייב הפחתת התלות בגורם יחיד והגדלת היציבות של שוק העבודה הישראלי.

תעסוקת פועלים פלסטינים בישראל היא תופעה כלכלית־חברתית ארוכת שנים, בעלת השפעה ישירה על ענפי הבניין, החקלאות והתעשייה. מאז שנות ה־70 נוצרה תלות הדדית בין המשק הישראלי לבין כוח העבודה הפלסטיני, תלות שהתחדדה לאורך עשורים אך גם התבררה כפגיעה במיוחד בעתות משבר ביטחוני. 
ההיסטוריה של העסקת פועלים פלסטינים בישראל
לאחר מלחמת ששת הימים ב־1967 החלה כניסה נרחבת של עובדים פלסטינים מהגדה המערבית ורצועת עזה לשוק העבודה בישראל, כחלק ממדיניות פתיחת שוק העבודה שהונהגה על ידי ממשלות ישראל בשנות ה־70. כבר בשלב זה התבססה תלות מבנית של ענפים עתירי עבודה בכוח אדם פלסטיני, בעיקר בשל זמינות יומיומית, קרבה גאוגרפית והיעדר חלופות מקומיות בהיקף דומה.
בשנות ה־80 וה־90 היו פועלים פלסטינים מרכיב מרכזי בענפי הבניין והחקלאות, ולעיתים גם בתעשייה המסורתית. בתקופה זו התפתח מנגנון היתרי עבודה מוסדר, שנוהל על ידי מערכת הביטחון והמינהל האזרחי, ואפשר תעסוקה רחבת היקף אך רגישה לשינויים ביטחוניים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובנק ישראל, שיעור הפועלים הפלסטינים בענף הבניין הגיע בשנים מסוימות לעשרות אחוזים מכלל המועסקים.
בראשית שנות ה־2000, על רקע האינתיפאדה השנייה והחמרה במדיניות הסגר, נרשמה ירידה חדה במספר העובדים הפלסטינים בישראל. עם זאת, בהמשך העשור חלה חזרה הדרגתית להעסקה רחבת היקף, ובמהלך שנות ה־2010 שוב הועסקו בישראל מעל 100 אלף פועלים פלסטינים. מחקרים של בנק ישראל מצביעים על כך שמאז אותה תקופה מספר העובדים ידע תנודות חדות, בהתאם למצב הביטחוני, להחלטות ממשלה ולמדיניות ההיתרים.
כמה פועלים פלסטינים יש בישראל?
ערב פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, היקף התעסוקה הפלסטינית בישראל וביישובים ישראליים בגדה המערבית עמד על כ־160–170 אלף עובדים. מתוכם כ־130 אלף החזיקו בהיתרי עבודה תקפים לישראל, וכ־30–35 אלף נוספים הועסקו ללא היתר. בענף הבניין לבדו היו פועלים פלסטינים כשליש מכוח האדם, ובחקלאות שיעורם היה גבוה במיוחד בשילוב עם עובדים זרים.
עם פרוץ המלחמה הוחלט על עצירה כמעט מוחלטת של כניסת עובדים פלסטינים לישראל. לפי נתוני בנק ישראל לשנים 2024–2025, החלטה זו יצרה מחסור מיידי בכוח אדם בענפים עתירי עבודה, במיוחד בבניין ובחקלאות, והובילה להאטה בפעילות הכלכלית. במהלך 2024 ותחילת 2025 הוחזרו בהדרגה היתרים בהיקף מצומצם, אך הרמות נותרו נמוכות משמעותית מהתקופה שלפני המשבר.
נכון למאי 2025 עובדים בישראל בפועל כ־35–40 אלף פועלים פלסטינים. מתוכם כ־14 אלף מועסקים בישראל עם היתרי עבודה פעילים, והשאר מועסקים ביישובים ישראליים בגדה המערבית או ללא היתר מלא. מדובר בפחות מרבע מהיקף התעסוקה ערב אוקטובר 2023, לפי הערכות בנק ישראל ודוחות של ארגוני מחקר כלכליים בינלאומיים.
הגורמים למשבר הפועלים
המשבר נובע משילוב של שלושה גורמים מרכזיים: תלות היסטורית גבוהה בפועלים פלסטינים, קושי מיידי בהבאת עובדים זרים חלופיים וגיוס נרחב של עובדים ישראלים לשירות מילואים. בנק ישראל ציין בדוחותיו כי ענף הבניין נפגע במיוחד בשל הפסקת עבודות באתרי בנייה, בעוד שבחקלאות נרשמו קשיים בהמשכיות הייצור ובקטיף עונתי.
פתרונות
המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל בשנים 2024–2025 מתמקדת ביצירת תמהיל חדש של כוח עבודה. בין הצעדים המרכזיים: הרחבת מכסות עובדים זרים בענפי הבניין והחקלאות, עידוד שילוב עובדים ישראלים באמצעות העלאת פריון העבודה ותיעוש ושימור העסקת פועלים פלסטינים בהיקף מבוקר תוך מנגנוני פיקוח וביטחון מחמירים. לפי בנק ישראל, פתרון ארוך טווח מחייב הפחתת התלות בגורם יחיד והגדלת היציבות של שוק העבודה הישראלי.