הגיע הזמן לסיים את התלות – ענף הבנייה חייב לוותר על עובדים פלסטינים
אתרי בנייה נטושים, מנופים עומדים דוממים, מבנים הרוסים שמחכים לשיקום – זהו הנוף העגום של ענף הבנייה והשיפוצים בישראל בחודשים האחרונים. המצב הזה אינו רק תוצאה של המלחמה, אלא גם של כשל מערכתי מתמשך: במשך שנים הסתמכנו על כוח עבודה פלסטיני, מתוך מחשבה שהם פתרון נוח וזמין.
אבל היום ברור שזהו מודל שהתפרק – מסיבות ביטחוניות, כלכליות וניהוליות. אם לא נבצע שינוי מהותי, נמצא את עצמנו בעוד שנים של עיכובים, הפסדים כלכליים ויוקר מחיה שממשיך לטפס.
השוק מתנהל תחת הנחת יסוד שגויה: שעובדים פלסטינים הם כוח העבודה היעיל ביותר. בפועל, מדובר במודל עבודה מוגבל – עובדים פלסטינים יכולים לעבוד בטווח שעות מצומצם (רובם עוזבים את אתרי הבנייה עד 15:00), כל חסימה ביטחונית גוררת ימי עבודה מבוזבזים ותביעות משפטיות בגין פציעות וזכויות סוציאליות הפכו לנטל כלכלי על קבלנים. עכשיו, אחרי 7 באוקטובר, הסוגייה הביטחונית כבר אינה ניתנת להתעלמות – עסקים רבים פשוט אינם מוכנים עוד לקחת את הסיכון שבהעסקת עובדים פלסטינים.
אלא שהבעיה חמורה הרבה יותר בענף השיפוצים. לפי דיווחים אחרונים, תאגידי כוח אדם זרים מסרבים לספק עובדים לענף השיפוצים, משום שלדבריהם אין בכך כדאיות כלכלית. בעקבות הפחתת האגרות בענף הבנייה הכללית, נוצר מצב אבסורדי שבו השיפוצים הפכו לפחות משתלמים עבור החברות שמביאות עובדים מחו"ל.
המשמעות היא הרת אסון: רק לאחרונה נודע כי בוטלה הגעתם של 641 עובדים מסרי לנקה, שהיו אמורים להתחיל בעבודתם בישראל. ענף השיפוצים נמצא על סף קריסה, והתוצאה הישירה היא עיכוב משמעותי בשיקום המבנים שניזוקו בצפון. על פי התאחדות קבלני השיפוצים, 86% מתוך 5,940 המבנים שנפגעו בצפון מחכים לשיפוץ – וללא כוח אדם מתאים, התושבים יישארו תקועים למשך חודשים ארוכים.
חוסר הוודאות הזה לא עוצר רק בענף השיפוצים – הוא פוגע ישירות בענף הבנייה כולו. דירות לא נמסרות בזמן, קבלנים קטנים נכנסים למצוקה תזרימית, ומנגד היזמים לוחצים להורדת מחירים. כל עיכוב בפרויקט גורר עוד הוצאות תקורה, עוד קנסות על איחורים, ולעיתים גם תביעות מצד רוכשי דירות. בשעה שהמשק הישראלי זקוק נואשות להתחדשות ולפיתוח תשתיות, היעדר כוח האדם הופך לבעיה אסטרטגית חמורה.
הפתרון ברור: המדינה חייבת להרחיב באופן מידי את מכסות העובדים הזרים, להסדיר את העסקתם גם בענף השיפוצים ולמנוע מצבים אבסורדיים כמו זה שבו תאגידי כוח אדם מסרבים להביא עובדים בגלל שיקולים ביורוקרטיים. הממשלה אינה יכולה להמשיך ולהמתין – היא צריכה לפעול עכשיו כדי להציל את ענף השיפוצים ולהבטיח שהבנייה בישראל לא תעמוד מלכת.
המציאות בשטח כבר מוכיחה שהעסקת עובדים זרים היא הבחירה הנכונה. חברות שבחרו לוותר על העסקת פלסטינים ולעבור למודל של עובדים זרים מדווחות על שיפור דרמטי בלוחות הזמנים, עלייה בפריון העבודה וירידה משמעותית בחיכוכים המשפטיים. אבל כדי שזה יקרה בהיקף רחב, המדינה צריכה לפשט את תהליכי הבאת העובדים, לבטל חסמים רגולטוריים ולהקצות את המשאבים הנדרשים.
המצב כיום הוא מבחן ליכולת של המדינה להגיב למשבר כלכלי וביטחוני כאחד. ענף הבנייה והשיפוצים הם הליבה של הכלכלה הישראלית – בלעדיהם אין צמיחה, אין התחדשות עירונית ואין פתרון למצוקת הדיור. אם הממשלה לא תפעל כעת להרחבת העסקת עובדים זרים ולשחרור הענף מהתלות בעובדים פלסטינים היא תישא באחריות לקריסת הענף כולו. העתיד של הבנייה בישראל חייב להיות יציב, בטוח ויעיל. העסקת עובדים זרים היא לא רק פתרון זמני – היא הדרך היחידה להבטיח יציבות וצמיחה בענף שהמשק כולו נשען עליו. עכשיו זה הזמן לשנות כיוון – לפני שיהיה מאוחר מדי.
אבי פדרמן הוא יועץ עסקי לחברות בנייה
