בר היין בוב: לשתות רוזה בכפכפים - בלי לקרוע את הכיס
השף מושיקו גמליאלי פתח בר יין בתל אביב, בו אפשר לשתות ולאכול טוב בסכום סביר. רק איפה תפריט היין?
בר יין. עוד בר יין. כמה אפשר? מסתבר שבלי סוף. ובכל זאת, לא עוד בר יין כשהשף מושיקו גמליאלי פותח אחד כזה. הסצנה והברנז'ה עוברות לדום. עובדה, על הבר ישב אפילו בכיר השפים המקומיים. נו, אם אפילו הוא כבר כאן, דקה וחצי אחרי הפתיחה, אז גם לנו מותר.
גמליאלי הוא אחד מבכירי השפים מדור הביניים, זה שאחרי הדור של השף הנ"ל. את עולמו קנה במונא הירושלמית, זו שגם אחרי שנות דור היא אחת המסעדות הטובות בבירה. לפני כמה שנים פתח בתל אביב את בר 51 האופנתי ברחוב הירקון ואחר כך גם את רדלר בנחלת בנימין. כולם עדיין כאן. גמליאלי עצמו עזב לאחרונה את רדלר ועכשיו, כאמור, פתח בר יין באחד האזורים הכי קשים כרגע בתל אביב, הלוא הוא רחוב בן יהודה שהפך כבר מזמן לאתר חפירה בלתי נגמרת. ולא סתם בבן יהודה, אלא קרוב למוגרבי ולא רחוק מפינת אלנבי, כלומר אזור קשוח, מהוה, בלה מזוקן ובאופן כללי די מדכא, בטח עכשיו עם החפירות שמאיימות להשבית כל העסקים ברחוב, כלומר אלו ששרדו. כל זה כנראה לא מפחיד את גמליאלי ועובדה, כל הרחבה בחוץ מלאה.
בר היין החדש עונה לשם בוב ומתיימר להיות "שכונתי". לא יודע מה זה בדיוק אומר ואין לי ספק שיבואו לכאן לא רק מהשכונה. בכל אופן, בוב אכן מעוצב באופן שכונתי, רוצה לומר פונקציונלי למדי, ומשתדל לשדר אווירת "תבואו בכפכפים מהים, זה בסדר". אנחנו דווקא התלבשנו יפה. אם כבר, אז כבר.
הזמנו כוס רוזה וכוס אדום קריר טבעיים מאותו יקב בעמק הרון. קצת חששנו מהטבעיות אבל הם היו סבבה. ליד היין, זה הסדר כאן — האוכל הוא ליד היין ולא להפך – ירקות ברוטב באניה קאודה — רוטב איטלקי חמים של שמן זית, חומץ, שום ואנשובי המגיע מעל נר קטן כמו במסעדות סיניות של פעם ומסביבו צנוניות, שומר, אנדיב אדום, גזר, מלפפונים, סלרי וחסה ליטל ג'ם, כולם טריים שבטריים ופריכים שבפריכים. נשמע כמו כלום אבל מדובר בפלטת הירקות הטובה ביותר שראיתי בארץ.
הזמנו גם פוקצ'ה עם מורטדלה וגבינת סטרטצ'לה ופסטו פיסטוקים — אחד הסנדביצ'ים הכי מפתיעים ומענגים שפגשתי מזה זמן, ומיטבולס, ארבעה כדורי בשר ברוטב עגבניות שהיו קצת דחוסים מדי לטעמי אבל רק בקטנה ובעיקר צעקו "איפה הפסטה?". לא נורא, הביאו עוד קצת פוקצ'ה במקום, 14 שקל לפרוסה קטנה, זה היה כיף גם ככה. להשלמת הסבב לקחנו עוד כוס יין, הפעם אדום ספרדי מעולה מענבי מנסיה.
בוב הוא אחלה של מקום שמצליח גם במשימתו העיקרית בגזרה השכונתית, כלומר לא לקרוע את הכיס. לפחות עד שנזכרים שאף שזה עלה "רק" 300 שקל, זה שוב היה יין ב־57 שקל (היה גם בפחות) וירקות ב־48 שקל. כלומר, הכי הרבה שמותר לקחת בשביל דברים כאלה.
ועדיין, 300 שקל לפני טיפ ולצאת שבע, זה משהו שלא קרה לנו מזמן בתל אביב, או באיזשהו מקום בארץ. אז סחתיין ותמשיכו ככה. ורק עוד דבר קטן לסיום — בבר יין צריך להיות תפריט יין, גם בשבוע הראשון. לא משנה, המלצר בחר לנו מצוין.
בוב, בן יהודה 17, תל אביב
לפני הטיפ
ירקות — 48 שקל
פוקצ'ה — 54
מיטבולס – 42
פוקצ'ה בשביל
המיטבולס – 14
שלוש כוסות יין — 148 (57, 47, 44)
