המסעדות פותחות מחדש: "זו שליחות. רופא מציל חיים, אנחנו מנעימים אותם"
אחרי ימים של משלוחים בלבד, פיקוד העורף הקל היום את ההגבלות ועשרות מסעדות חזרו לקבל אורחים. מחיים כהן ורותי ברודו ועד בתי אוכל שכונתיים, המקומות מיהרו לפתוח דלתות. בעליהם מספרים על הפסדים של עשרות אלפי שקלים ביום, על "חניון לבנון" ו"חניון איראן" ועל לקוחות שמתחננים לשבת
עד לפני כמה שעות, מסעדות הורשו לפעול במתכונת משלוחים בלבד. איסוף עצמי וישיבה במקום נאסרו לחלוטין, ובימים הראשונים של מבצע שאגת הארי מסעדות אף הוחרגו מרשימת העסקים החיוניים. רק לאחר לחץ כבד של ארגוני המסעדנים ופנייה דחופה של מנכ"ל משרד הכלכלה מוטי גמיש לרח"ל (רשות החירום הלאומית), הוחזרו בתי האוכל להגדרת משק חיוני והותרו להם משלוחים. היום בצהריים חל שינוי נוסף: פיקוד העורף הודיע על הקלה בהגבלות, ולפיה מותרת התקהלות של עד 50 איש בתנאי שניתן להגיע למרחב מוגן תקני בזמן ההתגוננות. המשמעות: אפשר שוב לשבת במסעדות, בבתי קפה ובבתי עסק, כל עוד יש מיגון נגיש בקרבת מקום.
כך, כבר היום נפתחה שורה שלמה של מסעדות. חלקן פעלו מתחת לרדאר עוד בימים האחרונים, אבל עכשיו חוזרים גם השמות הגדולים: חיים כהן פתח היום את בתי הקפה פיצי, את דיקסי ופילדלפיה, ומחר ייפתח גם יפו תל אביב; רשתות נונו גרופ (נונו, מימי וג'יראף) חזרו לפעילות; וקבוצת R2M של רותי ברודו, שהדליקטסן והבייקרי שלה פעלו כל השבוע כחנויות מזון חיוניות, פתחה היום גם את הרצל 16, תפתח בשבת את הוטל מונטיפיורי וביום ראשון את מלון R48 על שתי מסעדותיו. גם רשת פיצה האט ומאפיות שמו חזרו לפעול.
אבל לא רק הענקים. ברחבי תל אביב ומעבר לה נפתחו היום גם מסעדות קבוצת הבסטה (הבסטה, סוף ובר מוריס), מסעדות קבוצת פרא (פרא, קרוט ושיפודיית גיטה בשוק לוינסקי), מסעדת הקטן בשוק לוינסקי, מעדניית גולדיס בירושלים ובני ברק, לוצאנה בראשון לציון, שרונה מרקט שפתוח לפי ההנחיות, ועוד עשרות מקומות: הקיוסק של צ'אקולי בחוף הים, TYO, קפה בוליווד, קפה בקסטייג', אובי, אמש, מינה טומיי, אסו, רשת בורגר סאלון, מנטנטן, סאקה בה, לונל, בית גולדברג, קאב קם, נולה אמריקן בייקרי ורדיו גליל ים. רשימה חלקית בלבד.
"בעצם פתחנו הכל כבר מוקדם יותר השבוע: את פרא, גיטה, קרוט", אומר אביעד פלד, מבעלי בר היין קרוט, מסעדת השיפודים גיטה ומסעדת הגורמה פרא. "אנחנו פותחים בינתיים רק לצהריים, 12:00–17:00".
לא חששת לפתוח?
"לא. יש לי מרחב מוגן תקני צמוד לכל עסק."
בכל זאת, אלה טילים מפחידים מאוד.
"לא בחרתי איפה להיוולד, ומהיום שנולדתי במדינה הזו אני חי את תנאי המגרש. בגיל שנתיים הייתי בממ"ד בפעם הראשונה, במלחמת המפרץ, ומאז אני חי את הסיכון היומיומי על חיינו, על גופנו ועל הביטחון האישי שלנו. יש לנו תקופות שקטות רק בין לבין. זו הפרנסה שלי וזו המהות שלי, ואין לי דרך פרקטית אחרת להמשיך להתקיים במקצוע הזה. אז אני פותח, עם הרבה אחריות. אם לא היה לי מרחב מוגן כנראה הייתי פושט רגל. אני עושה תרגולים לעובדים, להכניס את האורחים תוך חצי דקה למרחב המוגן. ההבדל היחיד הוא שאולי אני מכריח את הלקוחות להיכנס למרחב המוגן, מה שלא היה קורה אולי אצלם בבית".
כמה כסף אתה מפסיד על כל יום שסגור?
"12 אלף שקלים בערך".
אתה לא תוהה לפעמים אם לסגור וזהו?
"זה לא בדנ"א שלי".
רועי ליאון, מבעלי המסעדה היפנית TYO בנווה צדק, מספר: "פתחנו למשלוחים כבר ביום ראשון, והיום נפתח מ־12:00 עד 22:00, ואולי אפילו יותר."
כמה כסף היית מפסיד על כל יום שאתה סגור?
"עשרות אלפי שקלים הפסד. 20% מהקופה".
יש פחד לאבד עובדים?
"יש לי חבר שאומר שתמיד צריך להשאיר את הברז טיפה פתוח שתמיד יזרמו המים. אם סוגרים לגמרי זה מתקלקל. או אולי זה כמו להטיס מטוס, כשאתה מנחית אותו צריך אחר כך להשמיש שוב בשביל להמריא, להחזיר לתקינות. כל עוד הוא טס, גם אם הוא בגובה נמוך והוא עדיין עובד אז זה בסדר. אז זה היה חשוב להשאיר פתוח לא בגלל כמה כסף נעשה אלא ה'כשירות המבצעית' אם תרצה. ככה הצוות מבין שיש להם עבודה עדיין, כי פרט למלצרים יש גם טבחים שמפרנסים ומאכילים את המשפחה ומנהלים שזו העבודה העיקרית שלהם. הם צריכים להבין שהמערכת עדיין עובדת".
הממשלה מפצה?
"הממשלה נותנת פיצויים. אני לא מודאג. ואני לא פרו הממשלה הזאת".
איך אתה שומר על הלקוחות?
"דקה מהמסעדה יש את החניון של רוטשילד 1, חניון ענק. הוא תקני ומאושר על ידי פיקוד העורף. יש לנו 'חניון לבנון' ו'חניון איראן'. ה'לבנון' זה הבניין החדש מול המסעדה, וה'רוטשילד' זה 'חניון איראן', שבשבילו יש יותר זמן הרי, אז הלקוחות יכולים אפילו ללכת לשם עם המשקה. אנחנו עושים את זה יפה: ברגע שבן אדם מתיישב, אנחנו מסבירים לו את הנוהל, מה יקרה באזעקה. עשינו את זה עוד בתקופת 'עם כלביא'".
לא מוזר בעיניך שאנשים רוצים לבוא?
"לא, ממש לא. הרגשתי את זה גם ב'עם כלביא' וגם אחרי השביעי באוקטובר. היינו בין הראשונים שפתחו, כבר אחרי חמישה ימים. ראינו שאנשים רוצים להרגיש נורמליים. מסעדה זו שפיות, זה מרחב הנשימה שלהם. הם מרגישים שהם בני אדם. בעיקר ככה בתל אביב. יש כאן אנשים שלא מבשלים, אוכלים רק בחוץ. גם כשעשינו טייק אווי, אנשים שאלו אם אפשר לשבת לאכול".
חשבת לרגע אולי לא לפתוח?
"חד משמעית לא. להיות מסעדן זה שליחות, וזה לא פופוליזם. לכל אחד יש את התפקיד שלו. רופא מציל חיים, אני מנעים להם אותם. זה בשביל השפיות של הלקוחות, וגם שלנו".
