בבנג באנג: אסייתית קטנה שעושה רעש גדול
אחרי שסגרו את זופה הוותיקה בשנה שעברה, השפים קובי בנדלק ועופר אלמליח המציאו את עצמם מחדש באותו המקום עם בבנג באנג, מזללה שמעניקה פרשנות פרועה ומרעננת לאוכל רחוב אסייתי
קובי בנדלק ועופר אלמליח מניחים לפניי את ה"ספודו" שלהם וחוזרים להתבדח עם הצלם. גם אחרי יותר מ־20 שנות טבחות ועסקי מסעדות, אין להם שום בעיה להשתטות קצת. "ספודו" היא מנה ומילה שהמציאו השניים: זו מעין לחמנייה שמכינים במקום וממלאים בבשר וביצה רכה. זה יפה, סקסי, גס במובן הכי טוב של המילה וטעים רצח. יש גם ספודו עם עוף וגם טבעוני עם פטריות וטופו. לצידו הם מוזגים לי קוקטייל נגרוני שהם מבקבקים בעצמם, לא לפני שהם מגרדים לתוכו קצת ווסאבי טרי מרמת הגולן ומסננים. הטעם נשאר ומוסיף גם למשקה איזו בת טעם אסייתית מרעננת ומדליקה.
אלמליח ובנדלק השיקו לפני חצי שנה את המזללה האסייתית שלהם "בבנג באנג" ברחוב אבן גבירול 138 בתל אביב, אבל המקום אינו חדש. כבר כמעט 20 שנה פועל בו העסק שלהם שאיכשהו מצליח להישאר מתחת לרדאר. אולי זה בגלל שגם אחרי למעלה מ־20 שנות טבחות הם עדיין קוראים לעצמם טבחים ולא שפים, ומתעקשים לא לקחת את עצמם יותר מדי ברצינות.
בנדלק (49) ואלמליח (43) הכירו ב־2002 במטבח של מסעדת שלו ביער של השף איתי שלו בקריית טבעון, שנסגרה כבר. אחר כך עברו יחד להיות השפים של ברקרולה בכפר סבא, גם היא נסגרה. יוצא שהם עובדים יחד כבר 24 שנה. "יותר מזוג נשוי", הם צוחקים. "אני כבר החלפתי כמה נשים", אומר אלמליח, "אבל אותו לא".
סלט כל הירוקים משגע ברעננותו, ומנת האטריות עם הפרגית היא ראמן בלי הנוזל - מתאימה לקיץ הישראלי. יש גם ראמן של ממש, אם תרצו להזיע
אחרי ברקרולה הקימו את מירבאל – קייטרינג שקיים עד היום ומפרנס אותם בכבוד כשהעסקים קשים מדי פעם במסעדות. "כשעזבנו, חשבנו שנפתח את המסעדה הכי טובה בארץ. עשינו אוכל משוגע עם מלא דברים על הצלחת", אומר בנדלק. מירבאל קיים כבר עשרות שנים ונשאר תמיד מתחת לרדאר, אבל שמו עובר מפה לאוזן ומאכיל את שועי הארץ.
בסוף 2007 השניים פתחו את המקום שבו אנחנו יושבים עכשיו. אז הם קראו לו זופה והוא הוקדש כולו למרקים. "חשבנו שזה יימשך ארבעה חודשים של החורף, כי מי אוכל מרקים בקיץ", אומר בנדלק.
המקום בצפון אבן גבירול נבחר בעיקר בזכות שכר דירה נמוך מאוד, איש מהם לא האמין שיישארו שם כמעט 20 שנה. "אבל פתחנו את הדלת והיה פה תור. בתוך חודש כיסינו את ההשקעה, שהיתה נמוכה מאוד", אומר אלמליח. "זה לקח חודשיים וחצי, לא חודש. ובקיץ הפסדנו הכל", צוחק בנדלק.
השניים המציאו קונספט מקורי ויוצא דופן: בחורף נגיש מרקים, בקיץ משהו אחר. בין השאר מכרו כריכים שהולידו מקום נוסף, מקביל, בשם סנדוויץ' שהם פתחו ב־2012 בנחלת בנימין. בדלת השנייה שהובילה לחלל מרחוב אחד העם הם פתחו עוד סניף של זופה. המקום בנחלת בנימין הצליח אומנם כמה שנים אבל נסגר אחרי שבע שנות פעילות ב־2019. אבל המקום באבן גבירול שרד הכל, מהקורונה ועד המלחמות בעזה ואיראן. עד לפני שנה, אז החליטו השניים לשנות כיוון, לסגור את מוסד המרקים ואחרי כמה חודשי הכנות לפתוח את בבנג באנג. כל המנות בה הן פרשנות שלהם על אוכל רחוב אסייתי: בלי סוכר, בלי מונוסודיום. הכל מחומרים איכותיים וטריים. משהו לא כל כך מקובל במסעדות האסייתיות שלנו.
כדי להדגים לי את זה, הם מגישים סלט של כל הירוקים. ברוקולי, זוקיני, מלפפון, סלרי, תפוח עץ ירוק, חסה, בזיליקום, שמיר, פטרוזיליה, בצל ירוק ברוטב חרדל קארי עם אורז בר פריך. מנה משגעת ממש ברעננותה הכובשת. עכשיו מגיעה עוד מנה: אטריות ביצים עם ביצה רכה, שיפוד פרגית, כרוב סיני צלוי, ברוקולי, בוטנים, כוסברה, בצל ירוק, גזר מגורד, ובאק צ'וי. אם תרצו, ראמן בלי הנוזל, שיתאים לקיץ. יש גם ראמן ממש, אם תרצו – שריד אחרון לזופה – וגם מרק שישראלים מוכנים להזיע עבורו גם בקיץ.
עוד מנה, מעין ניוקי אסייתי – כופתאות גדולות של תפוחי אדמה ברוטב שומשום חריף מתוק וכוסברה. לקינוח, מלאבי בטעם מאצ'ה בסירופ פרג וקפיר ליים עם קשיו מעל – שיגעון.
זה אוכל מופלא ממש, בועט, חי ומלא תשוקה וכוח. לא דומה למה שאנחנו מכירים ממסעדות אסייתיות "רגילות". לא רק בגלל היעדר המונוסודיום והסוכר, אלא גם ובעיקר בגלל הכישרון המתפרץ של שני הטבחים האלה, שפשוט לא יודעים לעשות אוכל לא טעים גם אם חייהם יהיו תלויים בדבר. מזל שלנו.
