כוס רוזה על המרפסת הכי יפה בעמק יזרעאל
יקב שדות ליד קרית טבעון ניחן בנוף מפעים של הכרם, מרפסת נפלאה ויינות מרעננים, ובעיקר בהבנה איך מארחים. "בעולם היין יש מרכזי מבקרים שמגישים רק יין. אנחנו לא עושים שקשוקה, אנחנו לא בית קפה, אבל כן נותנים במה גם לאוכל. זה לא מוריד מאיכות היין"
יקב שדות במושב שדה יעקב שליד קרית טבעון הוא אולי הדוגמה הכי מאלפת שיצא לי להיתקל בה לאנשים שהבינו שתיירות יין אינה מילה מגונה. נהפוך הוא. כפי שיודע כל מי ששוטט באזורי היין של איטליה או צרפת, ספרד או קליפורניה, עשיית יין יכולה – לטעמי גם צריכה – להיות קודם כל רצון לארח. נכון שאפשר בלי, בטח אם אתם בעלים של שאטו מיוחס בבורדו או דומיין מהולל בבורגון, אבל אם אינכם (ובארץ גם ה"שאטו" הכי מהולל, יקב קסטל, פתח דלתותיו כבר מזמן, וגם הדומיין הכי מסתגר, יקב מרגלית, מארח פעם בשנה ומקבל סיורים פרטיים) – אז אין ברירה, ואולי אפילו תהנו מזה.
רועי לוי היה כלכלן במשרד ייעוץ בתל אביב (שהתמחה בחקלאות) לפני שפתח את היקב. "זאת ממש היתה עבודת משרד, ראשון עד חמישי, שעבדתי בה אחרי שסיימתי את התואר בכלכלה באוניברסיטת חיפה", הוא מספר. "אמנם גדלתי בין השדות אבל בכל זאת חקלאות היא דבר מורכב וצריך תואר ומקצוע. בתחילת הדרך המשק לא היה כזה שאפשר להתפרנס ממנו. אבא שלי ניהל אותו בשלט רחוק וזה לא היה משק שיכול להחזיק שתי משפחות. אבא שלי יזם את הקמת היקב ואז היה ברור שאני אחזור. וזה גם סקרן וגם אתגר אותו. אשתי היתה דיילת באל על ומיצתה את זה והתאים גם לה לחזור לצפון".
כיום הוא מנכ"ל היקב שבבעלות המשפחה. חוץ מרועי שהוא גם היינן, עובדים ביקב גם אביו זאב שהוא אגרונום ואחיו ליאור, שניהם אחראים על הכרמים. רועי ואביו למדו ייננות בקורס הוותיק של יקב שורק והיועץ שלהם ביקב הוא היינן המוכשר כשד אייל דרורי מיקב עגור. לוי בהחלט מבין את חשיבות האירוח ויתרונה של תיירות היין המתפתחת בארץ וכנראה גם מאוד נהנה ממנה. בצהרי השישי בהם נפלנו עליו בלי התראה מוקדמת, משיגים בקושי רב את השולחן האחרון על המרפסת, הוא מרחף בין מאות הלקוחות המרוצים כשמלצריו מסייעים להוריד יין ואוכל גם לקומה שמתחת, הנושקת לכרם. מי שרוצה לשבת ליד המאגר שבקצה הרחוק של הכרם, ימלצר את עצמו ויזכה בתמורה בקצת שקט מההמון.
מהמרפסת קשה להישאר אדיש לקסם
יקב שדות, שהוקם בשנת 2012, יושב בצמוד לאחד מהכרמים שלו. יש להם שלושה כרמים ובסך הכל 47 דונם שמניבים כ־45 אלף בקבוקים בשנה. היקב מייצר את כל סוגי היינות - לבן, אדום, ורוזה. הזנים המובילים הם הזנים הדרום צרפתים שקנו לעצמם אחיזה בארץ בשנים האחרונות – סירה, מרסלן, פטיט סירה, רוסאן וגרנאש בלאן.
המרפסת הזו ובעיקר מה שנשקף ממנה, הכרם המוריק ומי המאגר הסמוך, היא כאחד התענוגות הכי גדולים שיצא לי לחוות בעולם האירוח ביקבי בוטיק. ויש כבר לא מעט כאלה כאמור. אם אתה מצליח לשבת, כמונו, ממש על המעקה, כוס יין בידך, וקצת עגבניות שרי עם בוראטה בצלחתך, קשה יהיה לך להישאר אדיש לקסם. אפילו מוזיקת אמצע הדרך הרועשת לא מצליחה לקלקל את העונג. אני מביט משתאה בעם ישראל, הלוחם והחולם. כולם שותים יין, כולם אוהבים יין, כולם מבלים. כמו אין מלחמה בעולם.
לוי קצת מתבאס רק מדבר אחד. ההצלחה הגדולה של מרפסת האירוח הזו מעמידה קצת בצל את היינות שהוא יוצר כאן. הוא מבין שזו "אשמתו" אבל מאוד היה רוצה שישפטו ויעריכו אותו גם בזכות היין ולא רק בשל האיקרה והמטיאס ופלטת הגבינות של משק ברקנית הוותיק. והנוף.
"יש בעולם היין את העניין הזה של מרכזי מבקרים שמגישים רק יין. אנחנו לא הלכנו לכיוון הזה ונתנו במה גם לאוכל עם תפריט די רחב אבל עדיין כזה שהולך עם היין", הוא אומר. "אנחנו לא עושים שקשוקות. אנחנו לא בית קפה. אנחנו לא חושבים שזה מוריד מאיכות היין. אתה מכיר את דרורי היינן היועץ שלנו ולכן מבין שאנחנו לא מעגלים פינות. אנחנו משקיעים בציוד, בתהליכים. גם דרורי וגם אנחנו מאוד פדנטים. הכל מאוד מוקפד. עכשיו אנחנו עושים גם פט נט, יין כתום שייכנס בקרוב, כלומר תמיד מנסים לחדש. אבל נכון, הרבה אנשים מקשרים אותנו לנוף המשמעותי ואומרים יקב שדות מקום יפה ושמים על היופי את הדגש. השנה ננסה להגיע לחנויות ומסעדות שעד היום לא היינו בהן".
האמת? זה קצת קשה. וזו מחמאה. כשאתה מקשיב לשירת הציפורים ומטייל אחר כך בין שורות הכרם ולפעמים אפילו רואה את אותן ציפורים, גם אם ימזגו לך, לי לפחות, למבדה או פנטזיה (למי שזוכר את היינות התוססים הללו מפעם) יהיה לך טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, אלא אם כן אתה ערל לב לגמרי. ובכל זאת, אני מצליח לשים לב, מדובר ביופי של יינות. ויש כאן לא מעט. ארבעה לבנים, רוזה אחד וחמישה אדומים. אנחנו טעמנו שישה מהם וכולם היו מצוינים.
הנה כמה מהיינות של יקב שדות
אסטייט לבן 2024 – בלנד נהדר של ענבי גראנש בלאן ופרנץ' קולומבר. יין עם חמיצות מרעננת מצוינת, פירותיות מאופקת ובעיקר טעם אדיר שקל לאהוב ושאינו נופל לקלישאות מתקתקות. 109 שקל, כשר
TPS 2022 – בלנד אדום לא שגרתי של ענבים מזני הטמפרניו הספרדים, פטי ורדו ושיראז. התוצאה פשוט נהדרת. יין קליל, עדין ו"שתי" לאללה שכיף לקרר קצת ולשתות בשלוקים גדולים. מי שבכל זאת יצליח לרחרח קצת לפני שהוא שותה, ייתקל בניחוחות מענגים במיוחד לא רק של פרי אלא גם של אדמה. כיף גדול. 99 שקל, כשר
רוז' 2024 – יין צעיר ללא יישון בחביות המזכיר קצת בוז'ולה צרפתי עם ניחוח ארץ ישראלי נהדר המגיע מהזנים הדרום צרפתיים מרסלן, קריניאן ומלבק שאינם אלו שמשתמשים בהם בחבל בוז'ולה. למרות שלוי והסומלייה שלו טענו שזה היין היותר קל מבין האדומים, לי הוא נדמה לטיפה'לה יותר כבד דווקא מקודמו. אבל למי אכפת. מדובר ביין נהדר. 89 שקל, כשר
יקב שדות, המייסדים 5, שדה יעקב, א'-ה' 10:00-15:00, ו' 9:00-15:00
