"המחשבה לגור בניו יורק או בלוס אנג'לס כבר לא מפתה"
הסופרת ג'וליה פרמנטו צייזלר מתרגשת לקראת פסטיבל הסופרים במשכנות שאננים שהיא מנהלת ומחכה להוצאה לאור של שני ספרים חדשים. היא היתה רוצה לשבת על בייגל וסודה עם בשביס זינגר ולדבר על מין ויהודים, מכורה למוצרי קוסמטיקה מופרכים מהמאצ'ו פיצ'ו, מפחדת שהמלחמות לא יסתיימו ובמציאות חלופית היתה בונה בנייני ענק
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בשיא ההכנות לפסטיבל הסופרים במשכנות שאננים. תמיד החודש שלפני הוא טירוף של התרגשות, ציפייה, חיכוכים, ריבים, חשש מביטולים, כל קשת הרגשות האנושיים".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בבית. קפה מהמקינטה שמכין בן זוגי דוד (האמן דוד דובשני – מנ"ש) שקם לפני כולם לעשות יוגה. אז אני קמה והקפה מוכן".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"לא על בירה, אבל הייתי רוצה לשבת בדיינר באפר ווסט סייד בניו יורק עם הסופר יצחק בשביס זינגר, על איזה בייגל טוב עם סלמון וכוס סודה. לדבר על ספרות, על מין ועל יהודים – שלושת הדברים שמעניינים אותנו ומחברים בינינו".
על מה את עובדת עכשיו?
"על פסטיבל הסופרים שקורה החודש שאני המנהלת האמנותית שלו וזו השנה השנייה שאני גם המנכ"לית שלו, אז אני בין הצד הגלאמי של להזמין סופרים ולארח אותם, לבין טבלאות אקסל וספקים. מגיעים השנה 12 סופרים מחו"ל, זה מספר שלא היה כבר הרבה שנים, כולל מישל וולבק וברנאר־אנרי לוי.
"כתבתי ספר ילדים שאייר בן זוגי, שעומד לראות אור בקרוב באיטליה ובהמשך בישראל, על ילדה בשם מנו, שהיא השראה לא רחוקה מהבת שלנו אביגיל, שנוסעת לטיול בוונציה עם ההורים והם כל הזמן מנסים ללמד אותה, להראות לה, להסביר לה ולדחוס ידע והיא ילדה שהדרך שלה ללמוד היא קצת אחרת.
"השנה יצא הרומן 'גלות' שעוסק בהשלכות החברתיות של תנועת MeToo, מנקודת מבטו של גבר".
מה השריטה שלך?
"מוצרי קוסמטיקה אורגניים יקרים להחריד. יש לי מיליון כאלה. מוצרים הכי מופרכים כמו שמן מהמאצ'ו פיצ'ו וכאלה. נראה לי שזה עוזר אבל גם הגנים עוזרים".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לקבל עצה רק ממי שהוא ממש המומחה לדבר, שאני ממש מעריכה אותו. לא לקחת עצות למערכת יחסים מחברה גרושה ולא לקחת עצות כלכליות ממי שפשט רגל".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"בשיטוט ברגל בתל אביב, עם בן זוגי, שכולל חנויות ספרים, בגדים ושתי כוסות קפה עם עדיפות בשני בתי קפה שונים. השיטוט הזה הוא אחת ההנאות הגדולות של חיי".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"לא לחוש חרדה. אני לא חרדתית בכלל אבל מעט החרדה שיש לי זה בלתי נסבל".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"אני סופרת, אני כל הזמן משקרת".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
“אדריאן ברודי ב’הפסנתרן’”.
למה את מתגעגעת?
"לילדות שלי בכפר סבא בבית הוריי. גדלתי בגלויה ציונית. בית עם עץ תפוזים בגינה וגג רעפים אדומים, בשנות ה־90 שאז ישראל, לפחות מהעיניים שלי בתור ילדה, היתה מקום בטוח ומלא יופי ותמימות. היתה לי ילדות ממש נעימה ואני מתגעגעת אליה כי להיות בנאדם מבוגר זה קטע אחר, פחות נעים לי".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"אם היית שואלת לפני 7 באוקטובר אז היו לי כמה ערים מדהימות לתת לך בעולם, אבל אחרי 7 באוקטובר התשובה היחידה שלי היא תל אביב. כי אני מרגישה לא רצויה, כולל בניו יורק ובלוס אנג'לס שבהן גרתי בעבר. המחשבה על לגור שם לא מפתה יותר. חברים מהתקופה שגרתי בארצות הברית פשוט ניתקו איתי קשר, כולל חברה אחת ממש טובה. מבחינתה, אם אני קוראת לשחרור החטופים או מבכה את מותם של חיילי צה"ל, אז אני משתפת פעולה עם פרופגנדה ציונית ואני לא יכולה להיות חברה שלה יותר. היא כתבה לי הודעה 'Good Bye' וחסמה אותי. במעגלים שלי בעולם הספרות הבינלאומית זה לא נעים בלשון המעטה להיות ישראלי כרגע, והפנטזיות שלי על מגורים בחו"ל ירדו כמעט לאפס. זו אפילו קצת הקלה שאין לי את הפנטזיה הזאת שמנקרת בראש כל הזמן ואני מאוד אוהבת את החיים שלי בתל אביב וצריך לשמור על תל אביב".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"לפני גיל 40 היית מקבלת ממני רשימת מכולת שכוללת אי אלו איברים בגופי, אבל זה התפוגג לי קצת, כי קיבלתי פרופורציות מה חשוב בחיים והתעייפתי מלנסות לשנות את מה שאי אפשר. הייתי רוצה שיהיו לי חיי חברה יותר פעילים. אין לי, אני לא טובה בזה".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"שהצלחתי להגיע למקום שבו יש לי סיפוק גדול מהקריירה שלי, מהיצירה שלי ומחיי המשפחה שלי. במשך כמה שנים טובות חשבתי שיהיה קשה לשלב בין השלושה ואני מצליחה לשלב ביניהם וזה הישג מאוד גדול. מבחינת ספרים, שני הספרים שלי שהכי קרובים ללבי הם 'ספארי' (ספר הביכורים שלה, המתאר בשפה בוטה את מסע הסקס, סמים ומועדונים של צעירה תל־אביבית – מנ"ש), שכתבתי בגיל 24, וספר שייצא לאור ב־2026 וייקרא 'דבש שחור', על משבר בחיי אהבה של שתי נשים בשנות ה־40 לחייהן, שאני מחשיבה כהישג ספרותי".
מה מפחיד אותך והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"כרגע מפחידים אותי רק דברים שקשורים ל־7 באוקטובר ולמלחמה. מפחיד אותי שכל הזמן יהיו פה מלחמות ושהימים הנורמליים שלנו לא יחזרו. מאז 7 באוקטובר כל צליל חשוד מיד גורם לי לחשוב איך אני ממלטת את הבת שלי בתוך סדין ומורידה אותה למטה דרך החלון".
מקום המפלט שלך בימים אלו?
"אני עמיתה בתוכנית מנדל למנהיגות ותרבות יהודית ויש שם קבוצה של אנשים מכל הקצוות בארץ – חילונים תל־אביבים, מתנחלים דתיים, חוזרים בתשובה וכו'. אנחנו נפגשים פעם בשבוע ואני במין אוטופיה של איך החברה הישראלית היתה יכולה להיות יותר מכילה, אמפתית, מלאת קרבה ואהבה ולא כזו שנאבקת כל הזמן. אני מחכה למפגשים האלה כל שבוע".
מה עושה אותך מאושרת?
"להכין אוכל אורגני טעים למשפחה גורם לי לאושר חסר פרופורציות וחבל שלא ידעתי את זה בגיל יותר צעיר".
מה הכי חסר לך בחיים?
"שלום במדינה שלי".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"שלמעט כמה חומרים כימיים שאני מפחדת מהם, אני אדם חסר פחד".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"עמידות נפשית".
כמה שמות של יוצרים אהובים עלייך?
"בשביס זינגר, ברט איסטון אליס, נטליה גינצבורג".
אם לא היית סופרת מה היית עושה?
"הייתי רוצה להיות אדריכלית גדולה מצליחה, כזאת שבונה בנייני ענק".
