נתנחם בפחמימה יקרה: ביקור בבית הקפה שהיה פעם מסעדת שף מהוללת
פקקים, צפיפות ומאפים טעימים אך יקרים להחריד מצפים לאלפים הנוהרים ל"נומי" בכפר מונש, בית קפה המוכיח שלא משתלם לפתוח בארץ מסעדת גורמה
בקיץ 2021 נפתחה בכפר מונש שבעמק חפר מסעדה. היא נקראה נומי (קצת דומה לנומה המהוללת בקופנהגן) והפכה לשם דבר כבר מיומה הראשון, עד כדי כך שבתחילת 2024 התברגה לרשימת המסעדות הטובות ביותר במזרח התיכון וצפון אפריקה של סן פלגרינו. קצת אחרי תחילת המלחמה היא הפכה לבית קפה (על עזיבתם של השפים המצוינים שלה, גדי בור ויוני דנון, הרחבנו בריאיון איתם בינואר). ועדיין היא נותרה אחת המסעדות היפות בארץ — מבנה חד־קומתי אלגנטי ויפה בלב שטח ירוק עם שדה קטן בכניסה.
בסוף השבוע הגעתי לבקר בה שוב, ושום דבר לא הכין אותי למה שגיליתי שם. אחרי טיול פריחה מרהיב ביער האילנות הסמוך ליד פרדסיה (אל תחמיצו, אלו רגעיהם האחרונים של האירוסים ביער וזה שווה במיוחד), החלטנו לשתות קפה ולזלול איזה מאפה. אנחנו ועוד אלף איש.
כבר בכניסה נגלה לעינינו פקק תנועה קטן. במגרש החניה היה סדרן שמכווין את המכוניות. מאות מכוניות בפנים ובחוץ, ובכל מקום התגודדו מאות, אולי אלף איש. בחלל הפנימי שאלתי מישהו איך זה עובד. "לוקחים מגש ומעמיסים. בופה", הפטיר בחיוך, ונחפז להעמיס. לקחנו מגש, העמסנו. בערך, מזל שלא ממש, כי אחר כך גילינו את המחיר. אומנם לא המציאו כאן כלום, ועדיין 124 שקל עבור שתי כוסות פלסטיק עם מיץ תפוזים סחוט טרי, ושני מאפים — זה המון כסף לקפה ומאפה, טובים ככל שיהיו.
המגוון מעולה ועצום בהיקפו. יש כאן קרואסונים פתוחים עם אבוקדו וגבינת שמנת, דיינשים עם אוכמניות, תותים טריים ומיני קרם פטיסייר, פרצעלים, קישים נהדרים כמו קיש כרשה או קיש בטטה, בורקסים בעבודת יד, שלל עוגיות — מקרונים ואחרות, מאפי שמרים עם שוקולד ופיסטוק, עוגות גבינה באסקיות, אנטיפסטי ועוד ועוד ועוד. אנחנו טעמנו דייניש קרם פטיסייר עם אוכמניות וקרואסון עם אבוקדו וגבינת שמנת. שניהם היו מעולים.
אבל זה לא באמת הסיפור. הסיפור הוא על מסעדנות בארץ בימינו ואולי גם קצת על עם ישראל. נראה שהעניינים יצאו משליטה ועם ישראל זולל כמוכה אמוק. אולי כי נדמה לו, בצדק כנראה, שאלו הם ימי פומפיי האחרונים, או כי הוא צריך, לגמרי בצדק, קצת נחמה, ומה מנחם יותר מפחמימה ריקה. המסעדנים לא רק מספקים לו את הסחורה, ובשפע כאמור, אלא גם הבינו שאין עתיד, או לפחות הווה נראה לעין, במסעדנות גורמה יוקרתית ויקרה.
לפני כמה ימים ראיינתי כאן את אורי אהרוני שהסביר מדוע הפנה את הספינה המשפחתית 180 מעלות ממסעדות למזללות ומעדניות, ענף רווחי הרבה יותר ממסעדות פרופר. והנה הדוגמה השנייה, הבוטה והקיצונית — בתי קפה. ולא סתם בית קפה אלא כזה שהשירות בו הוא עצמי, אז אולי צריך בו פחות כוח אדם, אף על פי שכמות העובדים שנגלתה לעינינו היתה עצומה, שהרי מישהו צריך להשתלט על כל ההמון הזולל הזה.
איני יודע אם המסעדנות בארץ פשטה כבר את הרגל או עושה זאת, לצערה ולצערי, בימים אלו. אני כן יודע שמי שלא יחשב את צעדיו בקפידה, אם על ידי פתיחת בר יין, מזללה ואם על ידי מעדנייה או בית קפה, עלול בקלות להתרסק כמו שקורה לרבים. מסעדות הן עסק לכרישים ויש מעט מאוד כאלה. עצוב ככל שזה יהיה בשביל שני השפים הפורשים, בעלי הבית של נומי, אלי פומרנץ ואופיר בר – הם עשו את ההחלטה העסקית הטובה של חייהם. נומי, כפר מונש (שימו נומי בווייז)
לפני הטיפ
מיץ תפוזים • 20
דייניש אוכמניות • 36
קרואסון אבוקדו • 48
