הקברניט
חזק, עם כנפיים קשורות: 10 עובדות מפתיעות על חיל האוויר המצרי
יש לו מגוון מטוסים שקובצו מרוסיה צרפת, סין וארה"ב - והוא החיל הכי ותיק וגדול בשכונה שלנו. "הקברניט" מנתח ומסביר מדוע זהו כוח אווירי רב יכולות, מה בכל זאת מגביל אותו בקרב, ובמה הוא נבדל מחיל האוויר הישראלי
שלום, כאן הקברניט; כמה מסוכן הוא חיל האוויר המצרי? מה מיוחד בו, ואילו יכולת חשובה דווקא אין לו? היום נכיר את חיל האוויר הכי גדול באזור, ונשווה אותו קצת לחיל האוויר שלנו.
לפני שנמשיך, אזכיר למי שהתבלבל: בניגוד לטענות של כל מיני פרשנויות פאניקה שמפוזרות בטלגרם - מצרים היא עדיין מדינה ידידותית והוכיחה זאת שנים רבות; אני לא מציג פה ניתוח של אויב.
ועדיין, חיל האוויר המצרי מאוד מעניין ויוצא דופן בשמי המזה"ת, ויש המון שאפשר ללמוד מהיכולות והאמצעים שלו. בין השאר - גם על התוכניות האסטרטגיות של השכנים.
1. זהו החיל הכי ותיק וגדול בין מדינות ערב
השלטון המצרי החליט להקים חיל אוויר ב-1928, וב-1930 זה קרה רשמית, על בסיס טייסים שהוכשרו בידי בריטניה. מטוסיו הראשונים היו מטוסי אימון ותצפית דו כנפיים מדגם ג'יפסי מות' והמפקד הראשון - הקצין הקנדי ויקטור הרברט טייט. משימותיו הראשונות היו סיור ותצפית, וסיוע במרדפים אחר סוחרי סמים במדבר.
מטוסי גלדיאטור מצריים בטיסת ראווה
(צילום: European/FPG/Getty Images)
רק ב-1938 הגיעו למצרים מטוסי קרב ייעודיים, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה שירתו צוותי מצרים לצד הצוותים הבריטיים בזירה. הקרבה למקור ידע וחידושים כמו חיל האוויר הבריטי העניק למקבילו המצרי הרבה הזדמנויות ללמוד, וטייסי מצרים הלכו והשתפרו.
במלחמת העצמאות של 1948 נתקל החיל המצרי בצה"ל, יריב שמצויד במטוסים דומים ואף זהים - ספיטפיירים לדוגמה, ובשיטות שגם הן הושפעו מאוד מטכניקות בריטיות. כפי שאתם יודעים, סיימנו כשידנו על העליונה ושתלנו באדמה מספר מטוסים מצרים; באחד הקרבות השתתפה גם סבתא שלי, כפרה עליה.
ספיטפייר מצרי שהופל במלחמת העצמאות
(צילום: אוסף התצלומים הלאומי)
החיל המצרי קיבל נתח מכובד מתקציב הביטחון של ארץ הפירמידות, ואל מלחמת סיני הגיע עם מטוסי סילון מתקדמים ומסוכנים - גם ומפיירים בריטיים וגם מיג 15 ומיג 17 מתוצרת רוסיה.
ככלל, במשך שנים רבות התבססו המצרים על טכנולוגיה סובייטית ובסיקסטיז חוד החנית שלה היה המיג 21 המהיר והזריז. ממלחמה למלחמה למדו המצרים לעבוד בצורה מדודה ומחושבת, לשתול תחבולות, ולכבד את היריב הישראלי התחמן.
מיג 17 מצרי צולל ותוקף שיירה ישראלית במלחמת ששת הימים
(צילום: דובר צה"ל)
מצרים החלה להתקרב למערב לאחר חתימת הסכמי השלום, וניצלה זאת כדי להצטייד במטוסים מערביים מתקדמים, ולבנות את החיל שלה כזרוע עוצמתית ומגוונת. כיום מדובר בחיל האוויר הכי גדול שבין ארצות ערב, וכן - הוא גדול גם יותר משלנו: 1,088 כלי טיס, מהם 330 מטוסי קרב.
2. זה החיל שהפיל הכי הרבה מטוסים ישראלים
לפי הערכות, במלחמות ישראל איבדנו בין 15 ל-30 מטוסים בקרבות אוויר עם טייסי מצרים, ויותר מ-100 מטוסים מאש נ"מ; גם תותחים מתנייעים, וגם טילי S75 (מוכרים יותר כ-SA2). לאורך השנים פיתחו המצרים שיטות שיוציאו את המקסימום מהמטוסים שלהם, שפעמים רבות היו נחותים טכנולוגית מאלו של צה"ל; בין השאר, הניחו לנו מארבים אוויריים ושילבו אותם עם סוללות טילים קרקעיות.
פאנטום ישראלי בכוונת של מיג 21 מצרי
(צילום: EAF)
שתכירו, הטייסים המצרים היו טובים אז ונחשבים טובים גם היום; הם נהנים מציוד אימונים מתקדם ושיטות שנבנו ביחד עם ארה"ב.
הכשרת טייס קרב אורכת ארבע שנים וכוללת קורס טיס מקיף, הסבה מקצועית וקורס מקצועות לחימה בן 250 שעות טיסה. לאחר השלמת ההכשרה, אנשי צוות אוויר טסים כל שנה מספר שעות דומה לשל טייס אמריקאי; זהו חיל בכשירות גבוהה.
לא פראיירים. טייסי מצרים בימינו
(צילום: BORIS HORVAT/AFP via Getty Images)
הניסיון המבצעי של החיל המצרי עשיר מאוד, ונצבר גם אחרי מלחמת יום הכיפורים והסכם השלום עם ישראל. למשל, בקרבות הגבול עם לוב שפרצו ב-1977 איבדו המצרים זוג מטוסי סוחוי 7 ושלושה מיג 23 מאש טילי כתף. רוב הפעילות הקרבית של מצרים התמקדה בתקיפת גורמי טרור בסיני ותימן וסודן.
טייסיה התנסו בקמפיין הפצצה, אבל לא בסדר גודל ובאינטנסיביות שמוכרים לצה"ל; קחו לדוגמה את מבצע הפצצת המחבלים בסיני שהחל בפברואר 2018: בשבועיים הראשונים הותקפו מהאוויר 158 מטרות.
הפצצת מטרת דאעש בתימן בידי חיל האוויר המצרי ב-2015
(צילום: AP)
בקמפיין התקיפות בעזה שהחל ב-2023 עקף צה"ל את המספר הזה ביום בודד, ולא פעם אחת. עוד נדבר על הסיבה לכך; בינתיים, בואו נגיד שקמפייני הפצצה אדירים הם לא כוס התה של החיל המצרי, מבחינתו בצדק.
3. הוא קיבוץ גלויות של מטוסים צבאיים
ואני לא מגזים: עמוד השדרה של מערך הקרב המצרי הוא ה-F16 האמריקאי; לצידו טסים מטוסי ראפאל מתקדמים ומטוסי מיראז' 2000 מתוצרת צרפת; ואת הרשימה משלים המיג 29M2 הרוסי. כולם דגמים רב משימתיים עם יכולות אוויר-אוויר מעולות, ויכולות אוויר קרקע שעוד רגע נדבר עליהן.
מבנה F16 מצרי
(צילום: USAF)
והגיוון לא נגמר במערך הקרב: מטוסי האימון המתקדם של מצרים? L39 מתוצרת צ'כיה, הונגדו K8 מייד אין צ'יינה ועשרות אלפא ג'ט גרמנים-צרפתים.
למה כל כך הרבה סוגים? בגלל שמטוסים צבאיים הם מנוף השפעה פוליטי זר; מי שמוכר לך אותם יכול להפסיק לספק לך חלפים כשיתחשק לו, ולקרקע לך את חיל האוויר.
טייסת מיג 29 מצרית
(צילום: EAF)
מצרים שואפת להתרחק מהשפעה זרה כפי שספגה בעבר מברית המועצות ולכן רוכשת מטוסים ממגוון ספקים; כך שאף אחד לא ינצל את הבלעדיות שלו כדי לשים עליה קולר.
4. גם החימוש המצרי מאוד מגוון
הסיבה די מובנת: אין הרבה חימושים שמתאימים גם למיגים, גם ל-F16 וגם למיראז'ים. קחו לדוגמה את קטגוריית הטילים נגד קורנים - חימוש שיודע להתביית על שידורי מכ"מ אויב, לטוס אל תוך האנטנה ולהשמיד את הגלאי. למצרים יש טילי ארמט צרפתיים לטווח 120 ק"מ וטילי מארטל בעלי טווח קצר ב-50%, אך עם ראש הנחיה אופטי שמקשה על שיבושים. לצידם מופעלים טילי AGM88 HARM מתוצרת ארה"ב לטווח של עד 150 ק"מ, ולקינוח - טילי X31 מתוצרת רוסיה לטווח 110 ק"מ.
F16 משגר טיל HARM נגד קורנים
(צילום: USAF)
למה כל כך הרבה? מה הבעיה למשל, להשקיע רק בטילי HARM שמתאימים ל-F16, שגם ככה מהווים את רוב מערך מטוסי הקרב המצרי? כי אמרנו: מצרים רוצה גמישות מקסימלית וכמו עם המטוסים עצמם - לא תיתן בלעדיות לאף ספק גם בתחום החימושים. אני יכול להבין את הבחירה המצרית; משימת ניטרול המכ"מים היא מאוד חשובה גם בהגנה וגם בהתקפה, ועם כזה מלאי מגוון יוכל חיל האוויר המצרי לבצע אותה עם כל המטוסים שלו.
5. העתיד הוא בציוד סיני
מצרים וסין מתקרבות מזה שנים רבות, וזה צפוי לכלול גם רכש של מטוסי קרב J10C, כתחליף למיראז'ים ולסדרות ה-F16 הישנות. מאוד יתכן שהם יגיעו עם טילי PL15, שמסוגלים להפיל מטוס ממאות ק"מ - דבר שנכון לרגע זה, אין בצה"ל ומדובר בקפיצת מדרגה רצינית ביכולות האוויר-אוויר. אספר לכם על המטוס הסיני והטיל שלו בטור משלהם, ותראו אילו צרות צרורות ביכולתו לעשות - גם נגד מטוסים מערביים מתקדמים.
6. למצרים יש צי מפלצתי של מסוקים
הרשימה ארוכה אפילו יותר מרשימת המטוסים: כוחות מצרים מפעילים גם אפאצ'ים יותר חדשים ומתקדמים משלנו, גם מסוקי קאמוב 52 עוצמתיים, גם מסוקי MI24 שנושאים בו זמנית חימוש כבד וחיילים למבצעי פשיטה, וגם טייסות מסוקי גאזל זריזים.
בכיוון השעון: גאזלים, צ'ינוק ו-MI17
(צילום: USAF+EAF)
בקטגוריית התובלה, המצרים מטיסים מסוקי צ'ינוק אמריקאים, MI17 מתוצרת רוסיה, ווסטלנד סי קינג בריטי-צרפתי, וכמה דגמי חילוץ מתוצרת איטליה; זה לא חיל אוויר, זה מונדיאל.
7. המסוקים מגיעים גם באוניה
כן, למצרים יש שתי נושאות מסוקים, שהן ספינות פלישה שמסוגלות לפרוק גם נחתות וכלי רכב אמפיביים וכך לשתול מהים כוח של מאות לוחמים. המסוקים ממריאים מהסיפון, מחפים על מבצעי הנחיתה ושופכים אש על מערכי הגנה.
נושאת מסוקים מצרית בתרגיל משותף עם הצי האיטלקי
(צילום: dailynewsegypt)
מה עם מטוסים? זה לא; הספינות של מצרים לא מתאימות להפעלת מטוסי קרב, שזקוקים לסיפונים ארוכים יותר, להאנגרים פנימיים גדולים, ולציוד נוסף.
8. דווקא מטוסי תדלוק כמעט שאין בנמצא
למצרים אין כיום מטוס תדלוק ייעודי; יותר מ-300 מטוסי קרב, ואף מיכלית. זה מאוד מעניין: בלי מיכליות מעופפות כאלה אין סיכוי לנהל רצף הפצצה שחיוני כדי לשבור את הגב לצבאות אויב; זה כמו להילחם עם כנפיים קשורות. מצרים לא מחזיקה יכולת כזו, ומטוסי תדלוק היתה יכולה להשיג בקלות מידי ספקים כמו רוסיה וארה"ב. עוד אפשרות היתה רכישה של ערכות תדלוק שאפשר להתקין על מטוסי ההרקולס שלה.
מיראז' 2000 מצריים מתדלקים ממיכלית צרפתית בתרגיל
(צילום: avionslegendaires)
לחיל המצרי יש קומבינות אחרות, כמו מטוסי מיג 29 בעלי יכולת תדלוק עמיתים - מיג אחד נושא מיכלי דלק ומארז עם צינור תדלוק נשלף, וכך ביכולתו לתדלק מטוסי קרב אחרים. מדובר בכמויות מאוד קטנות של דלק, מה שלא מהווה חלופה אמיתית למיכלית מעופפת קומפלט. ועדיין, אפשר להשתמש באמצעי זה כשצריך לסייע למטוס פגוע.
השנה התגלתה תוכנית רכש חדשה: המצרים מנסים לקנות מארה"ב ארבע מיכליות מושבתות מדגם KC10, אך גם זה מספר קטן מאוד ביחס לגודל צי מטוסי הקרב שלהם.
מיג 29 משחרר צינור עם סל תדלוק, כדי לתדלק מיג אחר
(צילום: EAF)
בכל מקרה, מדיניות ההצטיידות בתחום מטוסי התדלוק מחזקת את ההערכה שמצרים לא מחפשת צרות ולא בונה מהלך התקפי רחב; אחרת, כבר היה לה צי מיכליות מכובד.
9. החיל המצרי מאוד חזק בשיתופי פעולה בינלאומיים
זה מתבטא בהרבה תרגילים משותפים, כמו Bright Star שנערך ביחד עם ארה"ב פעם בשנה מאז 1980. למצרים יש גם תרגילים גדולים עם סין, טורקיה וצרפת - אימונים שבהם חולקים שיטות לוחמה אווירית וידע.
טייסי מצרים וארה"ב בתדריך לקראת תרגיל משותף
(צילום: USAF)
בעיני הצבאות המערביים, החיל המצרי גם הוא מקור למידע חיוני: אחרי שנים של לחימה במטוסי צה"ל ובשיטות שלו, יכולים המצרים לזהות נקודות חולשה בפרקטיקות מערביות.
10. בהרבה מובנים, החיל המצרי הוא ההיפך מחיל האוויר שלנו
תחשבו על זה: לנו יש שטח מאוד קטן וצר שקשה להגן עליו, ולכן בנינו חיל אוויר שיוכל לקחת את המלחמה לשטח האויב ולהשאיר אותה שם, בעזרת כוח גדול של מטוסי תדלוק ומודיעין. למצרים פשוט אין את הבעיה הזאת; שטחה עצום ורחב, ובתכל'ס אין להם צורך באיזה קמפיין הפצצה ענק; מהסוג ששוחק מכונות ואנשים.
מטוסי ראפאל בפעולה
(צילום: Dassault Aviation)
ויש עוד: אצלנו מטוסי הקרב כולם מתוצרת ארה"ב - גם כי אנחנו מדינת חסות על מלא וגם כי ככה יותר נוח לנהל את צריכת החלפים ולייעל את מרתון ההפצצה ההתקפי. למצרים חשוב יותר לצמצם השפעה זרה ולכן לא כואב לה לשרוף כסף על הפעלת מטוסים של הרבה יצרנים שונים.
בשורה התחתונה, אפשר לראות שחיל האוויר המצרי פועל אחרת משלנו משום שהוא הרבה יותר הגנתי באופיו, וזה יכול להעיד על תוכניות הביטחון האסטרטגיות של מצרים. אצלנו בצה"ל זוכרים שמדובר בצבא ידידותי, שהוכיח עצמו ככזה במשך שנים רבות, אבל עדיין נשארים עירניים ומודעים לכל היכולות והאמצעים שלו. טיסה נעימה!
