בלוגרית האוכל אליטה אופק: "שפת הסימנים היתה שפת האם שלי"
אליטה אופק גדלה להורים חירשים בקרוואן של עמידר. כיום היא מוכרת כמעט 4,000 מוצרי גורמה ל־234 אלף עוקביה, אך בין השקת שמן זית לקמפיין חדש היא ממשיכה לפעול למען סיוע והנגשה לאנשים עם מוגבלויות
בחשבון האינסטגרם שלה, שלו 234 אלף עוקבים, מגדירה את עצמה אליטה אופק כמתכונאית ויוצרת תוכן המתמחה במטבח האסייתי, אבל היא הרבה יותר מזה. תחת המותג הנושא את שמה היא מוכרת אינספור מוצרי אוכל ("כמעט 4,000", היא אומרת) ומוצרים נלווים: סרדינים מספרד (נהדרים), אנשובי של ריזולי האיטלקית, פסטות של המותג המעולה רוסטיצ'לה, חומץ בלסמי של ג'וסטי, ריבות שמכינים לה במיוחד בצרפת, קקאו הולנדי של ואן הוטן, סאקה יפני, קולקציה שלמה של שימורים בשיתוף עם מסעדת היוקרה OPA ותבלינים שחברת פרג מערבבת במיוחד בשבילה. ויש גם מבערים לשמנים אתריים, קטורת, כלי אירוח, אחסון ובישול, כמו מקציף החלב שלה, שהוא להיט מכירות ענק, ובעצם מה לא. אלפי לקוחות ועוקבים נאמנים למותג שלה עד כדי כך שהם מוכנים לרכוש ממנה, תמורת 199 שקל, מנוי שבו הם מקבלים בכל חודש ארגז הפתעות, מבלי לדעת מה ארזה בו.
יודעת להכין אוכל קווקזי
פגשתי אותה בדופלקס היפה ורחב הידיים ("אני עושה פה 20 אלף צעדים ביום") שבו היא חיה עם בעלה, יזם הנדל"ן דניאל אופק, וארבעת ילדיהם, ליד כיכר המדינה בתל אביב. בחודש האחרון היא הספיקה לארח כאן את אביגדור ליברמן ולהודיע על תמיכתה בו לפני הבחירות, להשתתף בקמפיין של קניון רמת אביב ולנסוע ליוון כדי להשיק את שמן הזית החדש שלה. ובימים אלה היא מעלה בתל אביב קמפיין לקידום האתר שלה.
אופק (36) נולדה בבאקו, בירת אזרבייג'ן, להורים חירשים, ועלתה איתם לארץ בגיל 5 חודשים. עדיין יש להם משפחה שם. אליטה יודעת, כמובן, להכין אוכל קווקזי מבית הוריה, כמו פלוב (אורז עם גזר ובשר, שבעדות אחרות נקרא אושפלו). בארץ התיישבה המשפחה בקרוואן של עמידר על גבול תל אביב־יפו, ומשם עברה לרחוב אילת בדרום תל אביב. כיום מחסן המוצרים שלה נמצא ממש מול הבית שבו גדלה. "זה היה קשוח. לאמא שלי היה קשה לגור שם", היא אומרת. אחר כך עברו לנווה צה"ל, ליד שכונת התקווה, שוב לדירת עמידר, שאחרי שנים הצליחו הוריה לרכוש. "גדלתי בבית שתמיד אירחו בו. כל הזמן היינו סביב השולחן. כסף לא היה, אבל לא הרגשתי ילדה מסכנה. תמיד אהבתי לבשל ולארח, וידעו שאני מבשלת טוב. לדעתי זה בא לי מהצפייה בסבתא שלי, שגרה בבקתה ברוסיה וגידלה הכל בעצמה בגינה שלה. עכשיו ההורים שלי גרים ביד אליהו, בפרויקט שבעלי בנה".
בעלה דניאל הוא מבעלי אופק החזקות, ושמה של החברה מתנוסס על הבניין שבו הם מתגוררים. בעבר כבר רתמה אותו כדי לשלוח את נבחרת החירשים של ישראל לאולימפיאדת החירשים בטוקיו, אבל אל תטעו: את מה שעשתה באתר שלה, עשתה בשתי ידיה.
בתמונות: המוצרים שאופק מוכרת. המנויים מקבלים כל חודש ארגז הפתעות ב־199 שקל, בלי לדעת מה הוא כולל
"שפת הסימנים היתה בעצם שפת האם שלי", מספרת אופק על ילדותה, "עוד לפני שידעתי עברית". את רוב חייה הבוגרים, מגיל 17 ועד לפני שש שנים, העבירה כמתורגמנית לשפת הסימנים. "לסטודנטים, במשטרה, בבתי חולים, בבתי משפט. רוב התרגומים, לצערי, לא קשורים לדברים טובים וחיוביים, אלא לרווחה, למשל: להגיע לבית ולראות מקרר ריק, או חקירה של תקיפה מינית של ילדה קטנה. אני הייתי צינור שקוף שנמצא שם רק כדי לתרגם. אבל בסוף אתה סופג את זה. הייתי חוזרת הביתה ורואה את הילדים שלי, שלא חסר להם כלום, אחרי שראיתי ילדים רעבים. אלה דברים קשים. הרגשתי שהנפש שלי לא יכולה להכיל את זה יותר".
"כסף לא היה בבית שבו גדלתי, אבל לא הרגשתי מסכנה. תמיד אהבתי לבשל ולארח, זה בא מצפייה בסבתא שלי, שגרה בבקתה ברוסיה וגידלה הכל בעצמה"
אחרי 7 באוקטובר הפכה אופק לנשיאת ארגון הידידים של החמ"ל הסגול, מוקד סיוע לאומי שהקימה חברת הכנסת לשעבר שירלי פינטו קדוש, בעצמה חירשת, בעקבות הצורך בסיוע לאנשים עם מוגבלויות שנוצר עם תחילת המלחמה. "זה קשור, כמובן, לאיפה שגדלתי. אנחנו האוזן והפה, ולפעמים גם הידיים והרגליים, של בעלי מוגבלויות. אנחנו פה מההתחלה: מקבלים את הפניות שלהם ומלווים אותם דרך קשרים עם עמותות, ארגונים ועיריות, עד שמקבלים את הפתרון. לפעמים אנחנו גם מכניסים את היד לכיס הפרטי שלנו...".
כשאת אומרת "אנחנו", את מתכוונת גם לעצמך?
"הכרתי את החמ"ל הסגול כי הייתי תורמת להם כסף. היו מאות אלפי בעלי מוגבלויות בלי מרחב מוגן נגיש, למשל. עזרנו כבר לאלפי אנשים: חיילים עם פוסט־טראומה, ילדים עם פגיעת ראש, מישהו שצריך פרוטזה, מישהו שיביא לך תרופות מצילות חיים. אני משתמשת בקשרים, בפרסום ובכוח שלי כדי שהעמותה תוכל לעזור כמה שיותר".
"בתחילת הדרך החלטתי לייצר חוברת מתכונים, במדפסת ועם שדכן. הכנתי 400 ארגזים עם מתכונים ומוצרים. מכרתי הכל ב־24 שעות"
הפרסום שעליו היא מדברת הגיע כמעט במקרה. ב־2019, אחרי תאונה שריתקה אותה זמנית לכיסא גלגלים, התחילה לבשל בבית ולתעד את עצמה ואת המתכונים. "שלפתי את הטלפון ופתחתי חשבון אינסטגרם. בישלתי בעיקר אסייתי. בהתחלה היו לי מעט מאוד עוקבים, וצמחתי לאט. העליתי סרטונים, אנשים הגיבו ושאלו איך הכנתי, נתתי מתכון. ואז שאלו מאיפה משיגים את חומרי הגלם. אני גרה ליד מלא מעדניות בתל אביב, אבל לא כל אחד יכול. והבנתי שגם אני צריכה ללקט, כי אין הכל במקום אחד. בעיקר לאסייתי, אבל לא רק: למקסיקני, לאיטלקי. היו לי כבר כמה אלפי עוקבים, מפה לאוזן, והבנתי שעליתי על משהו. החלטתי לייצר חוברת מתכונים, במדפסת ועם שדכן, בשחור־לבן ואפילו בלי תמונות, ולצידה קיט עם המצרכים הבסיסיים לכל המתכונים, בלי פירות, בשר ודגים, רק המוצרים היבשים שלא נגישים. הכנתי 400 ארגזים עם המתכונים ו־14 מוצרים. זה תפס את כל הסלון. מכרתי הכל ב־24 שעות".
יוון זה כאן
והשאר היסטוריה. מ־400 קופסאות זה גדל למערך שלם של 12 עובדים, שמטפלים באלפי המוצרים שלה. המתכונים הם היום כבר רק בונוס לכל הטוב הזה, ובעצם מקפצה שיווקית לרכישת חומרי הגלם עבורם (לפחות אלה שהיא מציעה), שמסומנים כמובן בכל מתכון. אבל למה לחשוד בכשרים? מדובר ביוזמה שמתאימה לאנשים שמותג הבית של רמי לוי (למשל) הוא לא כוס התה שלהם, או לכאלה שמתכונים "סתם" של משפיעניות אוכל לא מספיקים להם, והם רוצים את הנוחות של ימינו, כלומר לשים יד על מה שצריך למתכון בלי להתאמץ יותר מדי.
אופק ממשיכה לפתח את העסק שלה. אנחנו נפגשים קצת לפני שהיא טסה לוולוס, שלמרגלות חצי האי פיליון ביוון, ושם תבקר בכרמי הזיתים האורגניים שמגדל הקיבוצניק דור פרקש. יחד הם מבקבקים את השמן, שיימכר גם הוא באתר שלה. טעמתי את השמן, "ראשון המסיק" מזן יווני מקומי בשם אמפיסיס, והוא נפלא. הוא לא זול, 89 שקל ל־750 מ"ל, אבל כאמור, האתר של אליטה הוא לא ממש מותג הבית של רמי לוי. בשלב הראשון היא מביאה 5,000 בקבוקים.
אני חייב להודות שבהתחלה הייתי קצת סקפטי. אבל שיטוט קצר באתר, ובעיקר שעתיים עם האשה האנרגטית והסוחפת הזו, שלא לדבר על סיפור חייה מעורר ההשראה, עשו לי את זה, ויש סיכוי שגם אני הפכתי למעריץ. אני עדיין אולד פשן ואוהב לסחוב סלים מהשוק, כולל מצרכים יבשים, אבל וואו, איזה סרדינים.
