ניתוח
הגירעון התקציבי נרגע - אבל לא בזכות מדיניות
הגירעון השנתי התייצב סביב 3.3% תוצר, מתחת ליעד של 4.9%; בהיעדר תקציב מאושר ל־2027, הממשלה תפעל בתקציב המשכי של כ־642 מיליארד שקל, נמוך בכ־80 מיליארד שקל מהתחייבויותיה; התוצאה: פגיעה בהשקעות ובפעילות האזרחית
מסלול הגירעון מאז פרוץ המלחמה מזכיר את הלוגו של נייקי, צורה המכונה "סווש": זינוק חד מגירעון של 2.6% תוצר באוקטובר 2023 ל־8.4% בספטמבר 2024, בתוך 11 חודשים, ואחריו ירידה איטית, שנמשכה כמעט כפול זמן, בחזרה ל־3.2%. השיפור ניכר, אבל "הזנב" של הסווש השתטח: מיוני הגירעון השנתי תקוע בטווח של 3.3%-3.2% תוצר. יתרה מזו, באוקטובר לבדו נרשם גירעון של 18.3 מיליארד שקל, לעומת 15.2 מיליארד שקל באוקטובר אשתקד - זינוק של יותר מ־20%.
ההרעה הקלה בחודשים האחרונים נובעת בעיקר מצד ההכנסות. מאוגוסט ירדו ההכנסות ב־12 החודשים האחרונים בכ־0.15 נקודת אחוז תוצר, ל־26.5%, בעוד ההוצאות נותרו כמעט ללא שינוי, סביב 30% תוצר. ובכל זאת, הגירעון אינו צפוי להתפרץ — לא השנה וגם לא בתחילת השנה הבאה. כדי להגיע ליעד הגירעון שנקבע בתקציב, 4.9% תוצר שהם 111.2 מיליארד שקל, נדרש גירעון של 63.4 מיליארד שקל בחודשיים שנותרו לשנה. לשם השוואה, בנובמבר–דצמבר 2025 נרשם גירעון של כ־27 מיליארד שקל בלבד.
בשלב הזה של השנה הגירעון הוא בעיקר פונקציה של ההכנסות. אלה אומנם מתמתנות, אך אינן קורסות: גם באוקטובר עלתה גביית המסים ב־4.1% במונחים ריאליים ובשיעורי מס אחידים. גם אם ההוצאה בנובמבר–דצמבר תהיה גבוהה בכ־10% מבתקופה המקבילה אשתקד, השנה צפויה להסתיים הרבה פחות מהיעד. זאת, כמובן, בהנחה שלא תפרוץ מלחמה נוספת — תרחיש שמאז אוקטובר 2023 כבר אי אפשר להתייחס אליו כאל אירוע קיצוני.
אלא שהגירעון הנמוך יחסית אינו עדות לריסון תקציבי. התקציב עצמו גדל במהלך השנה ב־23.6 מיליארד שקל, ל־721.8 מיליארד שקל. תקציב מערכת הביטחון הוגדל מ־169.9 מיליארד ל־186.6 מיליארד שקל, והרזרבה הכללית, בהיקף של 12.8 מיליארד שקל, חולקה כמעט במלואה. ההוצאה הביטחונית גדלה מתחילת השנה ב־9.9%, לעומת 1.4% בלבד במשרדים האזרחיים. הדו"ח הרשמי משווה את הביצוע לתקציב המקורי, ולכן מציג שיעור ביצוע של 78.9% בלבד — תמונה מרוסנת יותר מהמציאות.
גם נתוני ההכנסות מחמיאים פחות מכפי שנראה במבט ראשון. האוצר מציג גידול נומינלי של 12.9% בהכנסות ממסים, ואילו רשות המסים מציגה גידול ריאלי של 8.4% בשיעורי מס אחידים. חלק מהפער נובע מהבדלים חשבונאיים: ההפרשה לקרן הפיצויים ממס הרכישה חזרה ל־25%, לעומת 100% ב־2025. נוסף על כך, מלווה של 5.5 מיליארד שקל מהמוסד לביטוח לאומי, שבמהותו הוא מקור מימון, נרשם כהכנסה.
לנתוני הגירעון נדרשות עוד שתי הסתייגויות. ראשית, הגירעון שמפרסם האוצר אינו המדד הרשמי. הלמ"ס מחשבת את גירעון הממשלה הרחבה לפי שיטת החשבונאות הלאומית, ועל נתון זה מסתמכים קרן המטבע הבינלאומית, ה־OECD וסוכנויות הדירוג. בשנים האחרונות נוצרו פערים בין שני החישובים. שנית, גם גירעון של 3.3% תוצר מגיע לאחר שלוש שנים רצופות של גירעונות חריגים, שהעלו את יחס החוב לתוצר מכ־60% ערב המלחמה לכ־68% בסוף 2025. אלא שבשנה הבאה צפוי הגירעון לרדת מסיבה אחרת לגמרי: לוח הזמנים הפוליטי. הבחירות נערכו בסוף החודש שעבר, והאוצר עדיין לא החל בהכנת תקציב 2027. בהיעדר תקציב מאושר, המשק ייכנס לינואר עם תקציב המשכי. לפי חישוב של כלכליסט, חוק הפחתת הגירעון מגדיר את בסיס ההוצאה של 2026 לצורך התקציב ההמשכי בכ־633 מיליארד שקל בלבד, ללא ההוצאות החד־פעמיות. בתוספת הגידול באוכלוסייה, המשמעות היא תקציב המשכי של כ־642 מיליארד שקל, או כ־53 מיליארד שקל בחודש. לשם השוואה, השנה הוציאה הממשלה בממוצע כ־55 מיליארד שקל בחודש. מדובר במסגרת תקציבית מרסנת במיוחד.
בתרחיש האופטימי, ממשלה חדשה תוקם סביב 20 בדצמבר ותקציב 2027 יאושר עד סוף מאי. אם המועמד הראשון להרכבת הממשלה ייכשל, האישור עלול להידחות לסוף יוני. ואם ייערכו בחירות חוזרות, שעשויות להתקיים באמצע מאי 2027, ייתכן שהשנה כולה תעבור ללא תקציב מאושר. סוכנות הדירוג פיץ' כבר הזהירה מפני תקופה ממושכת של אי־ודאות פוליטית וממשלת מעבר. המשמעות הפיסקאלית ברורה: 2027 צפויה להיפתח עם גירעון נמוך מאוד. ההוצאה החודשית תוגבל ל־1/12 מבסיס תקציבי מצומצם, בעוד ההכנסות ממסים צפויות להמשיך לצמוח עם המשק. אלא שהריסון שבדרך אינו תוצאה של מדיניות כלכלית מכוונת, אלא דווקא של היעדר מדיניות, בתקופה שבה המשק זקוק לה במיוחד. תקציב המשכי אינו מצמצם הוצאות לפי סדרי עדיפויות. הוא מקפיא את מה שמותר — יוזמות חדשות, השקעות ופעילות של משרדים אזרחיים — ומשאיר התחייבויות קיימות, לרבות שכר. לפי אותו חישוב של כלכליסט, התחייבויות הממשלה ל־2027 מגיעות לכ־720 מיליארד שקל, כ־80 מיליארד שקל יותר ממה שהתקציב ההמשכי מאפשר להוציא. הפער הזה לא ייעלם. הוא רק יידחה לממשלה הבאה, שתידרש להתמודד איתו מיד עם כניסתה לתפקיד.
