יריד "צבע טרי" מציג: גדר תיל סרוגה, תכשיטים מבתים מופגזים
היריד מחזיר לקדמת הבמה את מלאכת היד, ובאמצעותה עוסק במציאות הישראלית העכשווית. אפשר למצוא בו שלל פרויקטים מעניינים: מעבודות נוף מנייר בתוצרת עצמית, דרך פסיפסים ביזנטיים של סנדלים עם גרבי אדידס, ועד תכשיטים שמדמים בתים שנהרסו ב־7 באוקטובר
קראפט וטכניקות עיצוב מכל הסוגים, תפירה וטקסטיל, ויטראז׳, צורפות, פיסול ותבליט ועבודות בנייר, נוכחים השנה ב"צבע טרי"; לא רק בחלק המוקדש לעיצוב אלא גם בעבודות אמנות רבות. ביריד האמנות המסחרי הגדול בישראל, שנפתח היום בפעם ה־17, בולט לטובה שפע של עבודות מדויקות, עמלניות ואובססיביות בחומרים מיוחדים, המחזירות את העניין בחומר ובטכנולוגיות ישנות וחדשות דווקא בעידן הדיגיטלי, ומטשטשות את הגבול בין אמנות לעיצוב. היריד, בניהול שרון טילינגר ויפעת גוריון ובחסות הראל בשיתוף קבוצת הביטוח ציריך, ייפתח לקהל הרחב מהיום ועד יום שני הבא ברחוב קרמניצקי 7 בתל אביב. כמו בשנים קודמות, מציגים בו מאות אמנים, מעצבים ויוצרים מכל התחומים, המחולקים בין גלריות מסחריות, חממת האמנים הצעירים והמבטיחים ומתחם עיצוב טרי.
בכניסה מוצגת תערוכה מעולה ומהודקת של מרים כבסה, מבכירות הציור המופשט בישראל, ואחריה שפע פרויקטים ותערוכות רעננים שמשמיעים קולות אחרים, ולעתים אף אאוטסיידריים. כך, למשל, ב"Secret Heritage" של צביה גרין, אמנית טקסטיל (גלריה קורידור): מערכים רקומים, ספק ציור ספק חפץ, העשויים בטכניקות סיבים ובשיטות יפניות של אריגת נייר, ובהם דימויים של אריחים מצוירים, צלחות עתיקות ומוטיבים פופיים־גיאומטריים בוהקים. באותה הרוח הם גם הפסלים של שמחה אבן־חן (גלריה למון פריים), אמנית קרמיקה שהיא גם מדענית באוניברסיטה העברית. הם נראים כמו רצועות של סוכריות ג'לי, אך בנויים לפי המבנה האבסורדי־מדעי של טבעת מוביוס, שמתפתלת ללולאה אינסופית.
גם עבודותיו של לירן ורדיאל ממשיכות, בדרך אחרת, את העיסוק בחומר ובמלאכה. אף שהוא צייר, העולם המופיע בציוריו הריאליסטיים מורכב מדמויות וחפצים הנראים כאילו קופלו מנייר, כך שגם כאן הופכת החומריות עצמה — או לפחות האשליה שלה — לגיבורת היצירה. אלו ציורים צבעוניים, מדויקים ושמחים־עצובים של סצנות אנושיות הנוגעות בבדידות, בזוגיות ובמרחבים אנושיים מנוכרים סביב בריכות וחדרים מעוצבים, שרוחו של דיוויד הוקני המנוח ניכרת בהן היטב, כמעט כמחווה.
אצל שלומית גופר הנייר הוא חומר הגלם והנושא גם יחד. ניירות הנוף המופשטים של גופר, זוכת פרס ישראל מקוב מטעם ״צבע טרי״, הם מהעבודות הטובות ביריד. אלו עבודות גדולות ואנינות של נופים וזיכרונות נוף, העשויות מנייר שהאמנית יוצרת בעצמה מסיבי צמח האבאקה, סוג של בננה. בטקסטורות המזכירות ציור שמן מפרשות מחדש את מסורת ציור הנוף הישראלי, מאורי ריזמן ועד לארי אברמסון.
בחממת האמנים הצעירים מוצגות המיניאטורות המצמררות של גפן ברקל, ניצולת 7 באוקטובר מקיבוץ גבולות שבעוטף עזה. אלו אובייקטים מפוסלים זעירים או למעשה תכשיטים, דמויי בתים מופגזים והרוסים, העשויים בעבודת צורפות עדינה במתכת ומשמשים גם כמצבות זיכרון לטבח. מולם מוצגת סדרת דיוקנאות ה״לביאות״ הריאליסטיות של סליה כהן, המציגה את הנשים הישראליות שהיו בחזית המאבק התקשורתי להשבת החטופים ולסיום המלחמה, כולל דיוקנה של עינב צנגאוקר, שהפכה לסמל המאבק. מתחם ״עיצוב טרי״ ביריד כולל גם כמה פרויקטים הבוחנים את מצב הישראליות הנוכחית. האקטואלי והמצחיק מכולם הוא ״חנות המזכרות למדינה ללא תיירים״ של שאול כהן, המוכר מהדפסות תלת־הממד המדויקות שלו של בתים. הוא מציע שפע של חפצים אירוניים ונוסטלגיים לישראל הישנה בטוויסט עכשווי: ארגזי טמפו ותנובה ממוזערים, פסיפסים ביזנטיים שבהם לובשות הדמויות אדידס ומצטלמות לסלפי, בקבוקי אלכוהול אישיים המעוצבים כצידניות קלקר מפעם, ומנורה המעוצבת כמגדלור הישן של נמל תל אביב.
גם החפצים שיוצר עדן אוחנא עבור הסביבה הביתית מכילים אלמנטים מצחיקים, סוריאליסטיים ואל־ביתיים דווקא, ובפרט צלחות הסמיילי שמח/עצוב המתחלפות בהולוגרמות. ואילו עבודתה של תמר ניקס, "גדר תיל סרוגה", מיטיבה להגדיר את הישראליות העכשווית ומפגישה באופן אירוני תחושות של סכנה, איום ומציאות ביטחונית מעורערת עם אובייקט צבעוני, רך וכמעט משמח.
