אימון מתקדםעוד מדליות? צריך להפסיק להבריז משיעור התעמלות
אימון מתקדם
עוד מדליות? צריך להפסיק להבריז משיעור התעמלות
ההישגים המרשימים באולימפיאדה העלו שוב את הדיון איך משיגים מדליות ומשפרים את החינוך הגופני בארץ. מחקרים מראים כי התשובה פשוטה ולא ממוקדת בשיעורים עצמם
ימים ספורים לפני שלינוי אשרם הכניסה מדליה נוספת לקופה האולימפית הישראלית, אשר הלכה ותפחה באורח מופלא במשחקים האחרונים בטוקיו, נקלעתי לשיחה אופניינית לתקופה. נושא השיחה עסק, איך לא, בשאלה נצחית בישראל: איך משיגים יותר מדליות בפעמים הבאות? שאלה שכנראה תמיד רלבנטית למדינות שאינן במעמדן האולימפי הייחודי של ארה”ב, סין או רוסיה. בן שיחי, איש ספורט ותיק ומנוסה, העלה טענה רווחת: “אין מספיק שיעורי ספורט בבית הספר”. לשיטתו אם יתקיימו יותר שיעורי חינוך גופני בין כותלי מוסדות הלימוד הישראליים, שנכון לעתה מספקים ממוצע מביש ביותר של שני שיעורים בשבוע, קיים סיכוי שבישראל יצמחו ספורטאים רבים נוספים שבתורם עשויים גם להביא מדליות. לדעתו (ולמען האמת, גם לדעת כותב שורות אלו), היה רצוי ששיעורי חינוך גופני יתקיימו בבית הספר מדי יום.
אולם כשצוללים ממרום הפנטזיה התמונה הופכת מורכבת יותר. אחת הבעיות המרכזיות עם שיעורי הספורט בבית הספר היא שתלמידים רבים פשוט סולדים מהם. במיוחד ילדים ללא זיקה ספורטיבית כלשהי. תופעה זו אינה נכונה רק לגבי ישראל ותלמידיה, אלא תקפה גם למדינות מערביות נוספות. אחת מעבודות המחקר החשובות שנעשו בנושא הוא פרויקט “כושר עכשיו” (Fitness Now) - תוכנית שאפתנית ויוקרתית שהובילה מדינת טקסס בשנים 2011-2007 במטרה לעודד ילדים ובני נוער לעסוק בפעילות גופנית ועל הדרך להילחם במגפת ההשמנה. גולת הכותרת של התוכנית, שתוקצבה בכ־37 מיליון דולר, היתה קיומם של שיעורי חינוך גופני בבתי הספר מדי יום, בעיקר באזורים סוציו־אקונומיים נמוכים.
למרבה ההפתעה, תוצאות המחקר חשפו תמונה עגומה ביותר: התוכנית דחפה רבים מהמשתתפים להיעדר באופן תכוף משיעורי החינוך הגופני ואף מבית הספר, ולפתח דפוסי התנהגות מטרידים שכללו בעיות משמעת ואימוץ “הברזות” כדרך חיים. בריונות כנגד ילדים שלא גילו כישורים אתלטיים מטבעם או סבלו מעודף משקל היתה תופעת לוואי נוספת שתועדה והטרידה את מחברי המחקר. משתתפי התוכנית לא שיפרו את המדדים הספורטיביים שלהם - סיבולת, כוח וגמישות - וגם לא את מדד מסת הגוף (BMI). התוכנית בטקסס פשוט לא עבדה.
כאן אצלנו, ועם הרבה פחות שיעורי חינוך גופני, נראה שהמצב מקרטע גם כן. “הרבה ילדים מבריזים באופן קבוע משיעורי ספורט”, חושפת בפניי תלמידת כיתה י’ בצפון, “אני חושבת ששיעורי הספורט לא כל כך מועילים”. “זהו בזבוז זמן, חד־משמעית”, אומרת תלמידה אחרת שזה עתה סיימה כיתה י”ב ומתארת את חוויותיה משיעורי החינוך הגופני לאורך השנים. “היו כאלו שממש שנאו אותם. אף אחד לא רצה להיות בשיעור. כל מי שהיתה לו אפשרות להבריז מהם - ניצל אותה”. א’, תלמידת כיתה י’ מבית ספר בחוף הכרמל שעוסקת בספורט בשעות הפנאי, טוענת ששיעור החינוך הגופני “פשוט נתפס כלא חשוב, אז לא מעט מאפשרים לעצמם שלא להגיע”. על פי רוב העדויות העולות משיחות עם בני נוער ומורים לחינוך גופני, לא יהיה מופרך לשער שניסוי כמו זה שנערך בארה”ב ייכשל גם במחוזותינו. כפי שעלה מראיון שערכנו ב"כלכליסט" עם פרופ’ דניאל ליברמן, מומחה לאבולציה התפתחותית מהרווארד, מרבית בני האדם מעדיפים מטבעם להימנע מפעילות מאומצת. תלמידיה של ישראל עדיין אינם שונים בכך.
2 צפייה בגלריה
שיעור חינוך גופני. רוב התלמידים חסרי זיקה ספורטיבית והשיעורים גורמים להם לחוסר הנאה ואף לסבל
(צילום: אלכס קולומויסקי)
על מנת שהפעילות הגופנית בבתי הספר תהיה תהיה אפקטיבית ובעלת השפעה חיובית ארוכת טווח, “על התוכנית להיות מגוונת והוליסטית ככל הניתן”, מציע הרולד קוהל, פרופסור לקינזיולוגיה וחינוך בריאותי מאוניברסיטת טקסס. לדבריו, היה רצוי שתוכנית כזו תכלול שיעורים בנושאי תזונה נכונה, חיים בריאים והכוונה של ההורים. גם רתימתן של דמויות מעוררות השראה לפעילות, כמו ספורטאים מוכרים, יכולה לעזור. הסוד להצלחת תוכנית שכזו, טוען קוהל, הוא בעיקר באמצעות התרחקות ממבנהו המסודר והמקובע של שיעור החינוך גופני, המאלץ תלמידים שלרובם אין זיקה ספורטיבית, לבצע פעולות אשר מסבות להם חוסר הנאה ובמקרים מסוימים אף סבל.
ערך עליון חייב להיות ביצירת מערכת יחסים בריאה וארוכת טווח עם הפעילות הגופנית. אפשר לעשות זאת בעזרת משחקים ספורטיביים מהנים ולא בהכרח מובנים, שהמשתתפים לוקחים בהם חלק מבחירה. ההפסקות, כך מראים מחקרים רבים מספור, הן הזדמנות הפז לפעילות שכזו ויעילותן הוכחה מעל כל ספק. במקום לקצרן ולצמצמן, יש להאריכן ולהגדיל את מספר אפשרויות המשחק הספורטיבי החופשי המוצע בהן. פשוט לגרום לילדים לעסוק מדי יום בפעילות ספורטיבית מבלי שכלל ירגישו שהם עוסקים בה. אלו יכולים כעבור שנים של יישום להצמיח אהבה ארוכה ומלבלבת אל הספורט ושלל ענפיו ועל הדרך לשפר את המדדים החשובים לבריאותו של האדם. זה כמובן אינו יכול להבטיח מדליסטיים אולימפיים נוספים, אך זו בהחלט דרך מצוינת להפיג את הרתיעה והסלידה של רבבות תלמידים ישראלים מספורט ומפעילות. כעת, רק נדרש לאתר במחוזותינו את המנהלים האמיצים שיאפשרו סדר יום שכזה. תלמידים בריאים יותר, פיזית מנטלית, בוודאי שימצאו בבית ספרם.
